המופע מתחיל בקבוצה של חתולים, אשר רצים בזנב מורם מקצה אחד של הבמה לקצה השני, והכלב בעקבותיהם. כוכב הערב הוא בוריס – חתול אפור-לבן אשר מבצע תרגילים מורכבים כגון הליכה על כדור מראות, גלישה בסקייטבורד, רכיבה על אופניים, קפיצה מגובה של כ-6 מ', הליכה על חבל על באמצעות 2 הרגליים הקדמיות בלבד ועוד. חבריו למופע מבצעים תרגילים נוספים – חלקם יושבים רגועים ושלווים כאשר הם תלויים בגובה רב, בעוד אחרים קופצים מעל מכשולים, מתנדנדים על סוס נדנדה, נכנסים ויוצאים מסירים ומקופסאות ומשתתפים ב"אולימפיאדת חתולים". במהלך ההופעה, צוות הליצנים מבצע פעלולי קרקס שונים, כאשר בחלקם משתתפים גם החתולים. לקהל חלק חשוב בהופעה – ללא עידוד הצופים, בוריס החתול לא מגיע להדגים את כישוריו. כאשר הליצנים מתחילים לשחק בכדורי ענק, רק צופים בודדים נשארו ישובים בכסאותיהם.
הקבוצה שהגיעה לארץ היא רק חלק מהתיאטרון המלא – סה"כ ישנם כ-150 חתולים וכ-70 אנשי צוות (וכלב אחד). התיאטרון מחולק לשני צוותים, כאשר לפחות צוות אחד נמצא תמיד במוסקבה ומופיע בעיר. הצוות השני מופיע ברחבי העולם. הצוות האנושי מוודא שהחתולים יבלו כמה שפחות זמן בנסיעות, כך שהם לא יאלצו לבלות זמן רב בכלובים. בבניין התיאטרון, החתולים חיים בקבוצות וחופשיים לחדרים גדולים. ברוסיה עצמה עומד לרשות הקרקס אוטובוס מיוחד, אשר חציו מיועד לאנשים וחציו לחתולים. בנסיעות ברכבת, החתולים נהנים משלושה חדרים, עם התקנים מיוחדים להבטחת נסיעה בטוחה עבורם. גם בארץ עומדים לרשות החתולים תנאים מיוחדים – הם מתגוררים במרתף רחב ידיים אשר הותאם לצרכיהם.
את התיאטרון ייסד יורי קוקלצ'וב לפני 40 שנה. יורי, אשר החל לעבוד כליצן בקרקס, היה צריך לפתח מופע עצמאי. הוא מצא גור חתולים נטוש, ולאחר שגילה שהחתול לא חשש מהסוסים, מהרעש, מהאורות ומכל הכרוך בהופעת הקרקס, החליט לפתח את המופע יחד עם החתול. מהר מאד, החתול התגלה כ"כישרון במה". לפני כ-15 שנה הצטרף אליו בנו, דמיטרי, אשר מוביל את הצוות אשר הגיע לארץ. שאר ילדיו של יורי בחרו שלא להמשיך עם קרקס החתולים.
גם הכלב הצטרף לתיאטרון במקרה. בסיום אחת מההופעות בסיביר, הוא הסתכל על דמיטרי במבט עצוב והלך אחריו. אחרי שראו שהוא מסתדר היטב עם החתולים, החליטו להשאיר אותו ואף לשלבו במופע.
אילוף החתולים דורש זמן רב, ומנצל את האופי והכישורים הטבעיים של חתול. דמיטרי מדגיש שאי אפשר להכריח חתולים לעשות דברים, ולכן יש לעבוד עם יכולות ורצונות החתול. לכל חתול יש את האופי הייחודי שלו. במהלך המופע, כאשר אחד החתולים התקשה, הצוות עזר לו לסיים את התרגיל. למופע הצטרפה אלי יעל צפריר, ומתוך הנסיון המשותף שלנו כיועצות התנהגותיות לחתולים, הגענו למסקנה שהחתולים כלל לא סובלים מההופעה, ואף נהנים מעבודתם.
כששאלתי את דמיטרי האם יש לו חתול מועדף, הוא מייד הזכיר את בוריס (החתול), כוכב המופע. למרות זאת, הוא ציין שאסור להראות העדפה לאחד החתולים, מאחר והאחרים עלולים לקנא.
חתולי התיאטרון אינם מסורסים או מעוקרים, וכל הצוות הנוכחי נולד שם. מדי שנה, נולדים 20-30 גורים, ומתוכם נבחרים כוכבי העתיד. השאר נמסרים לאנשים שונים.
בוריס מציין שצבע החתול, הגזע שלו ואופיו עשויים להשפיע לטובה על מחלות של אנשים. הוא מתאר מקרה בו במהלך האימונים הוא סבל מכאב ראש. הוא הלך הצידה לנוח. אחד החתולים התקרב והביא את ראשו קרוב לראשו של בוריס, וכאב הראש עבר. ברוסיה, בית בו יש גם חתול נחשב כבית מאוזן, מסודר ומלא. כאשר רוכשים בית חדש, נהוג להכניס אליו חתול לפני שנכנסים אליו הדיירים החדשים.
תיאטרון החתולים מפורסם בכל העולם, ורבים נוהרים לראות את הופעותיו. בארץ החתולים המפורסמים יופיעו עוד מספר פעמים לפני שיחזרו למוסקבה. דמיטרי ציין שהם מתכננים לחזור לארץ עם מופע שונה. אני כבר מחכה לצפות גם במופע החדש בעוד כשנה.