חפש בעלי מקצוע:

פנסיונים לכלבים וחתולים

- נמצאו 56 תוצאות

חפשו פנסיון עבור הכלב או החתול שלכם

בעיות העור הנפוצות ביותר ודרכי הטיפול הנכונות בחיית המחמד שלנו : ראשית, יש להבדיל בין האבחנות השונות בין סוגי בעיות העור למיניהן:

 

בכלבים- הגורמים הנפוצים לגירוד בלבד הם:

  1. אלרגיה לפרעושים.
  2. אלרגיה למזון.
  3. אטופי.
  4. טפילים פנימיים.
  5. סבוראה ראשונית עם או בלי דלקת חיידקית או שמרית.
  6. פסיכוגני.

בכלבים- הגורמים הנפוצים לגירוד עם פצעונים או נגעים אחרים בעור הם:

  1. פיודרמה- דלקת עור.
  2. אלרגיה לפרעושים.
  3. אלרגיה למזון.
  4. סקביאס (גרב).
  5. טפילי עור חיצוניים (כינים, אקריות, ועוד).
  6. גזזת.
  7. דמודקס.
  8. Contact allergy .
  9. drug eruption .
  10. Pemphigus .

בחתולים- הגורמים הנפוצים לגירוד עם או בלי נגעים בעור הם:

  1. אלרגיה לפרעושים או טפילי עור חיצוניים אחרים.
  2. אלרגיה למזון.
  3. קרדית האוזן.
  4. גזזת.
  5. מחלה אוטואימונית.
  6. דמודקס.
  7. אלרגיה לבעלי חיים.

 

כעת נרחיב על הגורמים והטיפול בבעיות העור הנפוצות ביותר.

 

 

 

 

אטופי

האלרגיה השנייה הנפוצה לאחר האלרגיה לפרעושים. אלרגיה זו קיימת אצל 15% מאוכלוסיית הכלבים.

סממנים בכלבים: הכלבים, אשר סובלים מאלרגיה זו, מתגרדים עונתית בפנים, ברגליים, במפשעות, באוזניים, בעיניים, סובלים מדלקת מימית באף, ולעתים מדלקת אוזניים מגרדת, כרונית ואדומה. הכלבים סובלים מפצעים כתוצאה מגירודים, מקרחות מקומיות, משינויי צבע עור לחום אדמדם במקומות הליקוק. דלקות עור משניות באות לידי ביטוי החל מפצעונים, ועד לדלקות עור נרחבות.

כלל הגזעים עלולים לסבול מאלרגיה זו, כאשר היא באה לידי ביטוי בעיקר אצל הטריירים, הגולדנים והשר-פאים. בד"כ, האלרגיה מתחילה בגילאים שנה עד 3 שנים, ואינה אינה נפוצה מתחת לגיל 9 חודשים ולאחר גיל 7 שנים.

סממנים בחתולים: החתולים, אשר סובלים מאלרגיה זו, מתגרדים מאוד, כאשר האלרגיה באה לידי ביטוי בכל איזור בגוף, אך בעיקר בפנים ו/או ברגליים. בד"כ נראה פצעים צהובים אדמדמים קטנים וקליפות על כל הגוף ( Miliary dermatitis ). כמו כן, נוכל לראות איזורי התקרחות סימטרים כתוצאה מליקוק יתר. הגילאים בהם מאופיינת תחילת האלרגיה מקבילים לכלבים, כאשר גם אצל החתולים היא בד"כ עונתית.

אבחון: חשוב לדעת, כי אין דרך מושלמת לאבחן אטופי. הדיאגנוזה נעשית באמצעות שלילת הבעיות האפשריות האחרות, כגון: אלרגיה למזון, אלרגיה לפרעושים, סקביאס (גרב), דלקת עור שמרית, דלקת עור חיידקית וטפילי עור. ראשית, מטפלים בדלקת העור. לאחר מכן, שוללים אלרגיה למזון. בשלב הבא, מבצעים ביופסיית עור, כאשר התוצאות אינן ספיציפיות באלרגיה מסוג זה. אם הסימנים הקליניים מתאימים לאטופי, מבצעים טסטים לאלרגיה, כאשר יש מוכנות מצד הבעלים. חשוב לציין, כי הטיפול בשיטה זו יימשך מינימום שנתיים.

טיפול: הטיפול הקונבנציונלי הינו באמצעות אנטי היסטמינים, סטרואידים, שמפו היפואלרגי, טיפול למניעת קרציות ופרעושים, אומגה 3 ומיזוג אויר.

אלרגיה למזון

אלרגיה מסוג זה גורמת לגירוד לא עונתי אצל כלבים וחתולים. אצל כלבים, האלרגיה נגרמת, בד"כ, בשל מזון המכיל חלבון של בקר (לעתים מופיע גם בתוספי מזון), מוצרי חלב, חיטה, סויה, ביצים, תירס ועוף. אצל חתולים, האלרגיה בד"כ נגרמת בשל מזון המכיל דגים, בקר, מוצרי חלב וביצים.

סממנים בכלבים: הכלבים, אשר סובלים מאלרגיה מסוג זה, מתגרדים הרבה באיזור הפנים, הרגליים, בסיס הזנב, הונטרום, בתי השחי והמפשעות, ועלולים לסבול מדלקת אוזניים מגרדת מאוד. הכלבים עלולים לסבול גם משלשולים או ריבוי יציאות לצואה, הקאות, בעיות נשימה (כדוגמת אסטמה ודלקת באף עם הפרשות מימיות), 50% סובלים מהתפרצות פצעים וטראומה משנית, כגון:
פצעים, גלדים, קרחות מקומיות, פצעים לחים, היפרפיגמנטציה (השחרת העור), דלקות עור משניות, סבוראה משנית. אלרגיה מסוג זה מופיעה לרוב מגיל 2-3 חודשים ועד 10 שנים. רוב המקרים מתחילים מתחת לגיל שנה. מרבית הגזעים עלולים לסבול מאלרגיה למזון, למשל: רטריברים למיניהם, טריירים, דלמטים, קוקר ספניאלים ועוד.

סממנים בחתולים: החתולים מתגרדים רבות אף הם, כאשר פעמים רבות נמצא, כי אינם מגיבים לטיפול בסטרואידים. הגירודים באים לידי ביטוי, בד"כ, בפנים, בראש, בצואר. לעתים, אלרגיה זו מתבטאת בדלקת אוזניים מגרדת מאוד. הסימנים הקליניים הינם קרחות מליקוק יתר, eosinophilic granuloma complex , Miliary dermatitis . סימנים נוספים: אסטמה, שלשולים, הקאות. במרבית המקרים, נראה כי החתולים הסיאמיים- גזעיים או מעורבים- סובלים מאלרגיה זו, כאשר רובם מתחת לגיל שנתיים.

אבחון: יש לבצע דיאטת אלימינציה- האכלת חלבון ופחמימה יחידים למשך 4-10 שבועות, החלפת המזון מסחרי והעברת החיה למזון שלא נחשפה אליו בעבר: צבי, ארנבת, דג, קנגרו, טופו, ועוד. בכלבים, החלפת האורז בתפוח אדמה, ובחתולים- לכבש או ברווז.

טיפול: הטיפול באמצעות האכלת מזון מתאים.

Contact dermatitis (אלרגיה במגע)

אלרגיה זו באה לידי ביטוי, בד"כ, בגזעים חסרי שיער או בעלי שיער קצר, שאינו מבודד.

סימנים קליניים: גירוד מועט.

אלרגיה מסוג זה תופיע בד"כ באיזורים חסרי שיער בגוף, כדוגמת הבטן, שק אשכים, כפות הרגליים, החזה, סביב העייניים, האף והפה, באוזניים. באיזור הפה תופיע, בד"כ, בשל צלחת אלרגנית (פלסטיק או קרמיקה).סוגי הפצעים שנראה יהיו לרוב פצעונים, גלדים, פצעים רטובים, היפרפיגמנטציה, דלקת עור משני.

אבחון: תתבצע באמצעות שלילת הגורמים לאלרגיה בבטן )אלרגיה למזון, סקביאס- גרב, דלקת עור, אטופי, סבוראה ודלקת עור משמש- dermatitis solar ), שינוי סביבת הכלב, אמבטיה היפואלרגית, ושלילת אלרגן ספיציפי על בסיס אלימינציה.

טיפול: הטיפול באמצעות אמבטיות היפואלרגיות, מניעה, סטרואידים בטיפול מקומי, ותרופות נוספות, המותאמות לסוג ומיקום האלרגיה.

Irritant dermatitis

דלקת עור כתוצאה מחשיפה לגירוי חזק. אלרגיה מסוג זה דומה לאטופי, בד"כ נגרמת ע"י עקיצת חרק, ולרוב- הינה עונתית.

סימנים קליניים: עלול להופיע באחד משני תרחישים:

1. גירוי פתאומי על החלק התחתון של הגוף, הפנים והרגליים. עשוי להופיע פצע יחיד, דלקת עור משנית.

2. מופע פתאומי של דלקת עור באף על גבי גשר האף, ופרונקלים בשילוב עם גירוי.

אבחון: ציטולוגיה והיסטופתולוגיה ע"י ביופסיית עור, ובדיקת תגובה להדברת חיידקים.

טיפול: מניעה, סטרואידים סיסטמיים, והיפוסנסיטיזציה (זריקות אלרגיה).

דלקת עור פטרייתית

הגורם לדלקת מסוג זה הינו מלסזיה פכידרמטיס ( Malassezia pachydermatis ).

סימנים קליניים: סבוראה שמנונית מופיעה אצל כלבים רבים, ונפוצה אצל טריירים והאונדים, סבוראה בין האצבעות נפוצה אצל הקוקרים. הדלקת מופיעה באיזורי חיבור רקמות מוקוקוטניות (חיבור עור לרקמה רירית, לדוגמא שפתיים), בתי שחי, מפשעות, אוזניים. באשר לגירוי- משתנה, אך בד"כ, גירוי רב, ומחקה אטופי. בנוסף, מתבטא בהפרשות שומניות, ולעתים יבשות.

אבחון: ציטולוגיה, תרבית, היסטופתולוגיה.

טיפול: מקומי- ניזורל או שמפו עם סלניום או כלורהקסידין, טיפול תרופתי, אבחון גורם ראשוני, זהירות יתרה בשימוש אנטיביוטי.
הגורמים לאלרגיה מסוג זה שונים, ועשויים להיות: דלקת חיידקים, פצע קיים, דלקות בעצמות ומפרקים, אלרגיה, פסיכוגני.

סימנים קליניים: מסה מוגברת מעל העור, בד"כ- מעל כף הרגל, משנית לליקוק כרוני. אלרגיה זו נפוצה יותר מגזעים גדולים, כדוגמת רועים גרמניים, גולדנים, דוברמנים, דני ענק ולברדורים.

חשוב לזכור:

  1. יש לחפש את הגורם לאלרגיה.
  2. איזור האלרגיה תמיד מזוהם!

אבחון: ביופסיה, תרבית וגירוד- לאבחון דמודקס.

טיפול: אנטיביוטיקה למשך 4-6 שבועות, טיפול בגורם הראשוני, סטרואידים מקומיים, נוגדי דכאון, ניתוח (במידת הצורך), אקופונקטורה, אבחון התנהגותי. קשה מאוד להפטר מבעייה זו, משום שפעמים רבות הגורם הוא שעמום של הכלב, שגורם לו ללקק רוב הזמן.

בעיות עור הורמונליות

 

בד"כ, המופע הוא קרחות בילטרליות, ללא פגיעה בראש וברגליים.

סימנים משותפים לכל בעיות העור ההורמונליות: התקרחות סימטרית בילטרלית, שיער יבש, שביר יוצא בקלות, נראה לא טוב, אי צמיחת שיער לאחר גילוח, שינויי פיגמנטים בילטרלי וסימטרי, סבוראה. בנוסף, בד"כ מתבטא בבעיות משניות: פיודרמה חוזרת, פטרות ושמרים.

מחלות הורמונליות עם מופע עורי: תת פעילות בלוטת התריס, מחלת קושינג, אלופציה X , מחלות הורמוני מין.
המחלה ההורמונלית נפוצה ביותר, שגורמת לבעיות עור בכלבים, הינה תת פעילות בלוטת התריס, ועליה נרחיב מעט:

סימנים קליניים: מופע הדרגתי, לאור ירידה בפעילות מטבולית וסינתזת חלבונים. מבחינת העור: זנב "עכברי", החלמה איטית מפצעים, עור עבה, סבוראה, דלקות עור חיידקיות ושמריות.

אבחון: בדיקת דם וביופסיית עור.

טיפול: באמצעות כדורי אלטרוקסין. הבעייה השנייה הנפוצה הינה בעיית עור כתוצאה מחוסר איזון הורמונלי, והפתרון לה הינו סירוס או עיקור.