בואו נדבר על ציפורי המחמד: הסוגים הפופולריים

ציפורי שיר

כנרים ופינקים בד"כ לא יוצרים קשר פיזי עם בעליהן, לא אוהבים להיות מוחזקים ביד. המינים הנפוצים מתרבים יפה בשבי, ולכן אין ציד מהטבע, ואילו במינים הנדירים יש.

פינקים – ציפורים קטנות, יפות, מנעימות שיר וטובות מזג החיות בזוגות או בלהקות. קיימים כ- 800 מינים שונים מ- 5 יבשות. חלקם מרהיבים בצבעיהם. חיים 5 שנים בממוצע, מקסימום 17 שנה. ההזנה שונה במינים השונים (זרעים, נקטר, פירות, חרקים). מדריכים הכוללים מידע אודות הזנתם בבר עשויים לעזור. תערובת זרעים לפינקים שונה מזו של כנרים.

כנרים – חיים כ- 5-15 שנה בשבי, מקסימום 25 שנה. כל הזנים בשבי מקורם ממין אחד של פינק באיים הכנריים (שצבעו חום-ירוק). המגוון הגנטי מוגבל וקיימות מוטציות לצלילי שירה שונים, לצבעים שונים, ולדגמי נוצות שונים דוגמת ציצית ונוצות מסולסלות (האחרונות מועדות לבעיות ניצוי).

יש המגדלים זכרים בבדידות כדי להנות משירת חיזור ממושכת. אך יש בכך צער בעלי חיים, וניתן לגדלם בזוגות ובלהקות ולהנות משירה עונתית באביב ומאינטראקציה חברתית ביניהם. יש כנרים זכרים ואף נקבות ששרים כל השנה. הזנה מומלצת: תערובת כנרים, ירקות ופירות, מזון ביצים או ביצה קשה מפוררת עם גזר מרוסק ואבן סידן. ולכנרים כתומים ניתן להוסיף קרוטנואיד טבעי שהוא הפגמנט המצטבר בנוצות. קיימים מזונות מסחריים המכילים אצה המכונה ספירולינה – מקור לקרוטנואיד זה.

תוכים

בעלי כנף סקרניים המפורסמים ביכולת החיקוי / הדיבור שלהם, צבעיהם המרהיבים, והקשר האישי העמוק שהם מסוגלים ליצור עם בני האדם. רב המינים טרופיים, אוכלי זרעים ופירות, חיים בטבע בזוגות, חלקם בזוגות בתוך להקות. עד היום ניצודים תוכים רבים בטבע, חלקם מוברחים, רבים מתים בדרך אל חיי השבי, רבים מהנותרים סובלים שבי משפיל עד יום מותם.

התוכים כחיות בר אחרות מסווגים ברשימת CITES – רשימה בינלאומית של מינים שחלקם בסכנת הכחדה (CITES 1), האסורים למסחר, אלא אם נולדו בשבי, חלקם מצויים במספרים מצומצמים ומותרים למסחר במגבלות (CITES 2), וחלקם נפוצים בטבע ואינם מוגבלים למסחר (CITES 3).

במידה וקונים תוכי השייך לאחת משתי הקטגוריות הראשונות, חשוב להקפיד על קבלת תעודות ה-CITES, המעידות על סחר חוקי. עומק הקשר המתפתח בין האדם לבין התוכי תלוי במידה רבה בעברו תוכי שנולד וגדל בטבע, ניצוד והועבר לשבי, צפוי להיות ביישן, מרוחק, לעתים פחדן ואף תוקפני יותר מתוכי שנולד בשבי וגדל בקרבת האדם. תוכים שגודלו בהאכלת יד, הווה אומר שאדם האכיל אותם (בד"כ בדייסה) מגיל צעיר מאד, רואים בבן האדם בן משפחה ומתנהגים כחיות מחמד לכל דבר.

אופי של תוכים

לתוכים שונים יש נטיה להפגין חיבה ולבקש חיבה. קוניור שמש לדוגמא, ידוע בתחביבו לשכב על הגב כדי לזכות בליטופי חזה ובטן. קאקדואים אוהבים להשפיל ראש כדי לקבל ליטופים בעורף, מאחורי הציצית. תוכים רבים אוהבים להתנשק עם בעליהם נשיקות צרפתיות ולשתות רוק מפיהם.

לעתים, אהבת ציפור לבעליה יכולה להיות מינית ממש. כולל נסיונות פליטת מזון והאכלת הבעלים (חיזור), אוננות ואף הטלת ביצים בעקבות קרבתו של בן הזוג האנושי. במקרים רבים תוכים זכרים יבחרו באישה כבן המשפחה האהוב, ותוכיות נקבות יעדיפו גבר. לעתים יופיעו אף ביטויי קנאה כלפי בן הזוג המתחרה.

דיבור והתבטאות

מבחינת יכולת הדיבור / החיקוי, האפריקאים האפורים הם המוכשרים ביותר, קרובים להם האמזונות והקאקדואים, ומפתיעים התוכונים הקטנים, שחלקם מכירים מאות מילים.

תוכי אפריקאי אפור בשם אוסקר מארה"ב למד להשתמש במילים וליצור משפטים ברמה של דולפינים וקופי אדם, ואף לימד אפריקאי אפור נוסף את שפתנו.

האכלה והמשמעויות שלה

תוכים מהאכלת יד הנחשפים לשפת אנוש בגיל צעיר, צפויים לדבר יותר מתוכים מהטבע. מאד מומלץ לבחור בתוכי מהאכלת יד שנולד בשבי למרות מחירו הגבוה יותר מזה של תוכי מהטבע. הן כדי לתמוך בהפסקת הציד וההכחדה והן משום שמקבלים חיית מחמד אמיתית. כדאי להתחיל בתוכי קטן ורק אח"כ, אם מתמכרים, לנסות לגדל תוכי בינוני או גדול.

התוכים הגדולים ידועים גם באריכות ימיהם, והמפליגה בשנים ביותר היא האמזונה, העשויה להגיע לגיל 80, אחריה האפריקאי האפור והארה, העשויים להאריך עד 50 שנה. והקאקדואים – עד 40 שנה. למיני תוכים שונים תכונות אופי שונות, כמו בגזעי כלבים שונים. רצוי לברר תחילה אם תכונות האופי האופייניות לאותו מין תוכי עונות על ציפיות הבעלים.

תזונה מומלצת

תערובת זרעים, מגוון פיצוחים לא קלויים ולא מלוחים, מגוון פירות וירקות טריים כל יום. גזר ופלפל אדום מומלצים כי מכילים ויטמין A, אבוקדו אסור, כי פוגע בכבד של בעלי כנף. ניתן לתת ביצה קשה עם הקליפה פעמיים – שלוש בשבוע, אבן סידן (רצוי אדרת דיונון). לחלק מהתוכים אפשר להוסיף עצמות עוף (לא מהפה שלנו), מים טריים יום יום.