את התכנית פיתח ד"ר קלייר גרגורי מאוניברסטת דיוויס , בית ספר לרפואה וטרינרית .
אי ספיקת כליות כרונית היא מחלה נפוצה בין חתולים מבוגרים , גורמיה לא תמיד ברורים אך תוצאתה היא הרס הדרגתי של הכליות  הגורמת לאובדן משקל כרוני , ירידה בתיאבון , חוסר דם מתמשך, התייבשות  רעלת שתן ומות בלתי נמנע בחתולים שאינם מטופלים וגם באלו שמטופלים.
בבני אדם הטיפול באי ספיקת כליות  הוא בדיאליזה :חיקוי פעולת סינון הדם של הכליה על ידי מערכת מסננים חיצונית. זה הוא טיפול תומך הניתן כאמצעי להארכת חיים עד שיימצא תורם מתאים להשתלת כליה באדם הפגוע. הפתרון האמיתי כמובן הוא השתלת כליה שתתפקד במקום הכליות הפגועות.
דיאליזה מצריכה חיבור החולה מספר רב של שעות לצינורות ומכשירים רפואיים לפחות פעמיים בשבוע , מה שהופך טיפול זה לבעייתי ביותר בחתולים : גם המחיר המאוד גבוה וגם חוסר שיתוף הפעולה (תראו לי חתול ישראלי מצוי המוכן לשבת 6 שעות מחובר למכשירים בלי תזוזה.....)

בחתולים הטיפול המקובל אינו ריפוי כי אם תמיכה להעלאת איכות החיים של החתול החולה עד למותו הבלתי נמנע מהמחלה : מזון מיוחד דל חלבונים להורדת הרעלים בדם , הקפדה ועידוד שתיה מרובה  ואו החדרת נוזלים ורידית או תת עורית,. הגברת התיאבון תרופתית . סטרואידים אנאבוליים  לעידוד בניית מסת שריר. ותרופות המעודדות יצירת דם חדש. חתולים אלו חיים החל משבועות ועד שנים לאחר האבחון הראשוני , תלוי במהירות האבחון , במהירות התדרדרות מצב הכליות , איכות הטיפול , גיל , ועוד משתנים , אך לכולם מכנה משותף : הם מתים בסופו של דבר מאי ספיקת כליות כרונית.

תוכנית ההשתלות באוניברסיטת דיוויס ארה"ב נותנת מענה נכון יותר ויעיל יותר לכשל כלייתי כרוני.
מועמדים להשתלות :חתולים באי ספיקת כליות כרונית המאבדים משקל ,ונתונים לחוסר דם על אף טיפול תרופתי. חתולים שאינם מתדרדרים במצבם אינם מועמדים להשתלה!!!, אין הגבלת גיל להשתלה אך מצבו הגופני של החתול חייב להיות יציב. החתול חייב להיות חופשי מכל מחלה אחרת , וללא זיהום בדרכי השתן ,וכמובן הוא חייב להיות חתול נוח לטיפול : חתול תוקפן לא יתן עצמו לטיפול הנמרץ לאחר הניתוח וכן הבעלים צריכים להיות מודעים שיצטרכו לתת לו כדורים פעמיים ביום לכל ימי חייו!!!.

אחוז ההצלחה בהשתלות כליה בחתולים עומד על 75%-80%  מה שאומר שכ 25% מהמנותחים ימותו בשנה הראשונה לאחר הניתוח.
רוב מקרי המות נגרמים עקב דחיית השתל , זיהום , סרטן או סכרת העלולה להתפתח בעקבות הטיפולים מדכאיי מערכת החיסון המתלווים לניתוח כזה.
מרבית החתולים שורדים 5 שנים ויותר, ותיק המושתלים חי כבר 12 שנים לאחר ההשתלה!!!
עלויות : עלות ההשתלה מהוה נטל כלכלי אדיר על בעלי החתול ואולי מהוה את הגורם הראשי במיעוט ההשתלות : המחיר נע בין 6500 – 8000 דולר אמריקאי. ואם החתול צריך דיאליזה לייצובו לקראת הניתוח המחיר יעלה בעוד 3000 – 4000 דולר. במקרה של סיבוכים העלות עלולה להכפיל ואף לשלש עצמה.
המשך טיפול לאחר הניתוח של תרופות מונעות דחית הכליה המושתלת הוא כ 60 דולר לחודש לכל החיים.
 וכמובן בעלי החתול מתחייבים לאמץ את החתול התורם הנבחר על פי התאמת סוג דמו ולספחו לביתם!!!
 
לסיכום חשבתי שראוי להביא את אפשרות זאת לידיעת ציבור בעלי החתולים בארץ הקודש , מי יודע אולי יש  ביננו העשויים למצוא בהשתלת כליות פתרון הולם לחתול החולה שלהם את השירות ניתן בינתיים לקבל רק בארצות הברית. את ההתקשרות הייתי מציע לקיים דרך הוטרינר הפרטי בארץ , זה שימשיך את הטיפול  והמעקב לאחר הניתוח , או ישירות לאוניברסיטת דיוויס  לגב מארני לין מקצ'נזי  , מתאמת תכנית ההשתלות , טל (530)7521393