זלמן

זלמן המשיך כמובן לטפל בכלבים כמקודם אך למשרדי בעירייה החלו להגיע תלונות שכנים על הכלבים, הריח הנביחות וכו' באתי לבקר את זלמן אחרי שנים שלא הייתי במקום ונוכחתי שאכן המצב אינו טוב, ספרתי בחצר ובבית כשבע עשרה כלבים וכלבות, פרעושים זינקו בחופשיות על רגלי וחלק מהכלבים היו במצב ירוד ביותר עם מחלות עור ואכזמות קשות, הבית היה מוזנח ביותר, כל הרהיטים מכורסמים, צואה ושתן בכל מקום, בקיצור, המצב נורא וצריך דחוף לעשות משהו דרסטי. "זלמן" אמרתי לו, "השכנים מתלוננים קשות, הלכו אפילו לראש העיר, אני חשוב שכדאי שאני אקח חלק מהכלבים, יש פה כמה כלבים גדולים וחזקים, הצבא צריך כלבים כאלו, אני עושה מילואים בכלביות של חיל אויר, הכלבים שם שומרים על מטוסים ועל שדה התעופה, פעם בשבועיים אני במילואים ובודק את כל הכלבים ומטפלבהם, הם מקבלים אוכל טוב וטיפולים נגד קרציות ופרעושים ואם הם חולים אני מרפא אותם, מוכרחים זלמן, אין ברירה, אחרת יבואו וייקחו לך את כל הכלבים כמו שעשו לאישה אחת בירושלים אם תרצה תוכל גם לבוא לבקר אותם".זלמן הסכים, הבאתי את החברה הכלבנים מהבסיס והעמסנו כעשרה כלבים על המשאית, תשעה מהם שומרים על הבסיס וצ'רלי, דני מעורב, זקן עם כליות מנוונות חי לו במגורי הכלבנים וזוכה לפינוקים, מזון מיוחד ויחס אוהד מכל אנשי הכלבייה. לזלמן השארנו חמישה כלבים וכלבות מהגוורדיה הישנה, רובם קשישים למדי וגם רועה גרמני די נאה כדי לשמור עליו ועל הבית מגנבים. שלחתי למקום צוות מדבירים של העירייה לריסוס וניקוי השטח זלמן התחיל לצבוע ולסדר את הבית ואפילו הודה בפני שיותר קל לו ככה עם פחות כלבים, סיכמתי איתו שיום אחד אבוא עם משאית של העירייה ונפנה מהחצר את כל הגרוטאות והלכלוך שהצטברו במשך השנים, אבל לא הספקנו, באותה שבת מת זלמן בחצרו מוקף בכלביו האהובים.נכנסתי לחצר, וניגשתי לזלמן ששכב כישן ליד הגדר, ראיתי מיד כי הוא מת מזה זמן, הכלבים הכירו אותי ואפשרו לי להכניסם הביתה כדי שאנשי מגן דוד והשוטרים יוכלו לאסוף את הגופה, כל השכנים התקהלו כמובן ברחוב ושכנה אחת אמרה "זה נורא, למות ככה לבד כמו כלב". "לא נכון" אמרתי, "אם היו נותנים לזלמן ברירה אני בטוח שהיה בוחר למות ככה בין הכלבים הנאמנים שלו, מאשר בבית חולים קר ומנוכר בין אנשים זרים ולא איכפתיים". ובמחשבה שניה – גם אני.