אנחנו חייבים להיות זהירים לא לשפוט את התנהגות הכלב על פי המודל האנושי של ההתנהגות. זה לא יהיה יותר הגיוני מלהשוות את התנהגות הכלב עם התנהגות של ציפור.
כל כלב, החכמה והאינסטינקטים של הגזע שלו. יש הבדל בין האינטליגנציה של בעל החיים ושל בני אנוש המבוסס על אי היכולת של בעל החיים לחשוב באופן קונספטואלי ועל פי ההגיון, ומעל לכל העדר שפה המאפשרת לאנשים לבטא את עצמם.
למרות זאת, אפילו כלבים מדברים. הם מבטאים את עצמם בקודים המכילים סימנים מורכבים, תפיסות, וריחות שעוזרים להם להבין אחד את השני.
כך לדוגמא, אוזניים מורדות מסמנות פיזור נפש ופחד, אזניים זקורות משמעותם תשומת לב, אוזניים מופנות קדימה – אזהרה; זנב מורם, כישכוש בזנב – שימחה ובטחון; זנב קשה ויציב – דאגנות; זנב מורד – אי בטחון; זנב בין הרגליים – פחד; שפתיים מורמות בנהימה – הפחדה.
כלב אשר מציע את הרגל הרגל הקדמית שלו (נותן יד) הוא ילדותי או חסר ביטחון אלא אם הוא עושה זאת על פי ציות לפקודה. כלב ששוכב על הגב הוא כלב פסיבי וכנוע לסמכות גדולה יותר או שהוא מעונין ומבקש בתקשורת ובקירבה.
כפי שנאמר בעבר, הכלב כמו הזאב, חי בלהקה ומזהה סדר הירארכי, לכן הוא מציית לאדון שלו כמנהיג. לעומת זאת, אם הוא לא מכבד ומעריך את הבעלים שלו בגלל תנאים וטיפול לא הולמים, הוא יפסיק להכיר בעליונות הבעלים שלו.
החתול אינו מציית לאדם ולא ייתן לעצמו להיות מאולף מהסיבה שהוא מעולם לא חי בלהקות. מזמנים קדומים הדבר הוביל הדבר לחיים בבידוד, וכך הוא אינו מכיר באף אחד, חתול או בן אנוש כמנהיגו. המנטליות של החתול הפוכה לזו של הכלב.