חרדת נסיעות: כך תטפלו ב"אוטו-פוביה"

לעיתים קרובות קיים הצורך להסיע את הכלב למקומות ואירועים. כלבים רבים סובלים בנסיעות ולכן מתנגדים להיכנס לאוטו, מה שגורם לעיכובים ולעצבים מיותרים. בחוג לאילוף וטיפול בכלבים במיתר בו הדרכתי, הייתה כלבה שסבלה מ"אוטופוביה" חמורה ביותר. הכלבה לא הייתה מוכנה להיכנס לאוטו, ויהי מה. לאחר מלחמות ועימותים הייאוש גבר ובני המשפחה החלו לצאת למסעות מפרכים לפני כל שיעור וחיסון שנתי. לנהג אסור בשום פנים ואופן לגעת בכלב, עליו להישאר במושב האחורי לאחר שהבנתי את אופייה של הכלבה, ידעתי כיצד ניתן לרפא אותה מחרדת הנסיעות הכרונית ממנה סבלה, וביקשתי שבסופו של המפגש הבא יגיע אחד מבני המשפחה עם האוטו המשפחתי וביחד נשים קץ לתופעה המטרידה הזו. "בשניה שנשמעה היללה, עזבתי את הרצועה וסימנתי לנהג לעצור" בסוף השיעור ניגשנו לחניה, אני החזקתי את הרצועה של גולדי ובקשתי מבני המשפחה להיכנס לאוטו ולהתחיל בנסיעה איטית, כאשר הדלת האחורית פתוחה ומאחורה ישבה בעלת הכלבה, שקראה לכלבה להיכנס. הכלבה החלה למשוך לכיוון הרכב, וכעבור חצי דקה השמיעה יללת עצב אמיתית. בדיוק בשנייה הזו עזבתי את הרצועה, סימנתי לנהג לעצור והכלבה פשוט זינקה לרכב ושכחה את הפחד. שיטה זו מתאימה לכלבים הקשורים באופן הדוק לבעליהם, והתוצאה היא מיידית. על תרגיל זה יש לחזור מספר פעמים ובכך תשיגו תוצאה גבוה יותר. צעצוע או חתיכת מזון יכולים לשמש כפיתיון לכלבים שקשורים רוב שעות היום לשרשרת, ומן הסתם אוהבים יותר את מיקומם מאשר את בעליהם, ולכן השיטה הזו איננה מתאימה להם, אלא השהיה ממושכת ברכב. כלומר, החלטתם לרחוץ את האוטו, הכניסו את הכלב לרכב בעזרת פיתיון, כגון צעצוע או חתיכת מזון. לאחר שניכנס הכלב לרכב, סגרו את הדלתות והשאירו פתח קטן לאוורור, במשך זמן ההכנות של הרחיצה החיצונית, מומלץ מאוד בכל מספר דקות לקרוא בשמו של הכלב ולשבח אותו. הכלב ייהנה מהמצב החדש אליו נקלע ושוב, ככל שתגדל כמות החזרות, כך ייהנה הכלב יותר לשהות באוטו. בשלב מאוחר יותר הניעו את הרכב. אם הכלב מפחד, בצעו השהיות בהנעה בלבד ולאחר שהכלב התרגל לרעש המנוע, התחילו בנסיעה ושבחו בתכיפות את הכלב. דגשים לנסיעה ברכב עם הכלב אסור ללטף את הכלב בזמן הנהיגה. הזכירו לנוסעים מאחור ללטף את הכלב. לנהג אסור בשום פנים ואופן לגעת בכלב, ולו לשניה. בזמן הנסיעה, אם תקפידו על הערה זו, הכלב לא יתקרב אליכם, התקרבות שעלולה להוביל לאסון. הרגילו את הגורים לשגרת נסיעות. אם ברשותכם גור, הקפידו על מקום קבוע ברכב ובכך תחסכו הרבה צרות בעתיד. קחו את הגור בכל הזדמנות, ולא רק לביקורים וטרינרים ( פיקניק, חוף הים וטיולים). דחו ארוחה לפני נסיעה. רצוי לא לתת מזון לפני נסיעה (גם לכלב הבוגר) ובכך לחסוך בחילות והקאות. בכל אופן, הניחו שמיכה עבה על המושבים ומתחתיה שקיות ניילון. רצועה קשירה ברכב. קחו חגורת בטיחות ישנה עם לשון תקינה וחיתכו באורך הרצוי. חברו בקצה אבזם חיבור והנה יש לכם רצועת קשירה. (הלשון נתפסת בשקע והאבזם מחובר לקולר של הכלב).