דלקת רחם

הורמון זה משפיע בצורה שלילית על תגובת המערכת החיסונית ברחם ולכן עשוי לחשוף את הרחם לזיהום חיידקי. כמו כן נמצא קשר בין דלקת רחם בכלבות למתן של אסטרוגן, על כן לא מומלץ לטפל באסטרוגן כאמצעי למניעת ייחום. בדלקת רחם עשויה להופיע הפרשה מהנרתיק, אולם לא בכל המקרים. הופעת ההפרשה תלויה במידת הפתיחה של צוואר הרחם. מצב של דלקת רחם עם צוואר רחם סגור ("דלקת רחם סגורה"), בו אין הפרשות, הינו מסוכן יותר כיוון שהכלבה מראה סימני מחלה מבלי שהבעלים יזהה את מקורם. בנוסף בדלקת רחם סגורה, הרחם מתמלא מוגלה ועלול להיקרע. זהו מצב מסכן חיים, בדומה לאפנדיציט בבני אדם. לעומת זאת, כאשר צוואר הרחם פתוח ישנה הפרשה מוגלתית מהנרתיק – לעיתים עוד לפני שהחיה מראה סימנים אחרים והסכנה לקריעת הרחם קטנה יותר. הסימנים האופיינים לדלקת רחם הם: הפרשה נרתיקית (לא בכל המקרים), חוסר תאבון, חום, דיכאון, ירידה במשקל, הקאות, שלשולים, שתיית יתר והשתנת יתר. אישור האבחנה נעשה בעזרת צילומי רנטגן ו/או אולטראסאונד בטן ובדיקות דם. הזיהום החיידקי או השפעותיו יכולים לפגוע באיברים שונים בגוף ולכן יש לטפל במצב זה במהירות. הטיפול העיקרי לדלקת רחם הינו ניתוח עיקור (הוצאת הרחם והשחלות), אותו ניתן לבצע לאחר ייצוב מצבה של החיה (על ידי עירוי של נוזלים ואנטיביוטיקה לוריד). ניתוח זה מסובך כמובן מעיקור רגיל בשל הסכנה לקריעת הרחם ושפיכת תוכנו לחלל הבטן. במקרים רבים דופן הרחם דקה בשל מתיחתה ע"י המוגלה הרבה בה ולכן קיימת סכנת קריעה בזמן הניתוח. במידה והבעלים לא מעוניינים בעיקור, ניתן לנסות טיפול תרופתי אך הדבר יכול לסכן את החיה וכמו כן יש סיכון לחזרתיות. כלבה שעברה את הניתוח בהצלחה ואיננה סובלת מסיבוכים של דלקת רחם תחזור לאורח חיים נורמלי לאחר מספר ימים. במקרים קשים בהם הרחם נקרע והמוגלה נשפכת לחלל הבטן דרוש טיפול אינטנסיבי ואשפוז בכדי להציל את החיה.