סווטלנה סיפרה שעזרא נעלם לפני כשבוע ולאחר שכמעט נואשו מהחיפושים אחריו, הופיע פתאום כשהוא מלוכלך, עייף ו" נושם מאוד קשה".
תוך כדי ביצוע הבדיקה הגופנית הכללית שאלתי את סווטלנה המודאגת לגבי אכילה שתייה, צרכים ומצב רוחו מאז שחזר.
עזרא הוא חתול גדול ושמן, עובדה שהקשתה על המישוש הבטני, למרות קשיי המישוש, התחלתי לחשוד כי עזרא סובל מבעיה בחלל הבטן אשר קשורה לקשיי הנשימה שלו.
האזנה לבית החזה באמצעות הסטטוסקופ, חיזקה חשדות אלו. עם סיום הבדיקה שיתפתי את סווטלנה בממצאים, והסברתי שייתכן ולעזרא יש בקע סרעפתי, או במילים אחרות, קרע בסרעפת. הסברתי כי על מנת לשלול אבחנות אחרות,
כגון גידולים בבית החזה או בריאות, דלקת חמורה בחלל בית החזה, או דלקת ריאות קשה, נצטרך לבצע צילום רנטגן. באותו רגע יילל עזרא בחוסר נוחות, כאילו הבין במה דברים אמורים.
טשטוש קל ומסיכת חמצן, שכנעו את עזרא לשכב בתנוחה הרצויה לצורך הצילום. הסתכלנו יחדיו על הצילום ואכן נראה שחלק מאיברי הבטן מצויים בחלל בית החזה. ממצאים אלה מחייבים תיקון כירורגי, תוך כדי הנשמה אקטיבית.
סווטלנה הנהנה בכובד ראש, "מתי הניתוח יבוצע?" היא שאלה בחשש.
על פי הסכמתם של סווטלנה ומשפחתה הדואגת, בוצע הניתוח למחרת.
במהלך הניתוח נמצאו מספר אונות כבד בתוך חלל בית החזה, הן הוחזרו למקומן, מבנה הסרעפת הקרוע שוחזר, ולאחר מספר ימים לשמחת כולנו התאושש עזרא לחלוטין. בקע (הרנייה) סרעפתי עלול להיות פגם מולד, אך לרוב הוא טראומטי, על רקע פגיעה באזור הבטן שיוצרת לחץ עד כדי קריעה של שריר הסרעפת המפריד בין חלל בית החזה וחלל הבטן. טראומה כזו יכולה להיגרם על ידי פגיעת מכונית, בעיטת אדם (כן – יש כאלו שמתנהגים כך לחתולים) ואף קרב בין כלב לחתול.
בבדיקה גופנית יורגש "חוסר" באיברים בחלל הבטן (אותם איברים מצויים כעת בחלל בית החזה), נשימה מאומצת, קולות נשימה ולב לא תקינים ולעיתים אף קולות מעי בחלל בית החזה. הטיפול הוא כירורגי וכולל תפירת שריר הסרעפת לאחר החזרת האיברים הסוררים לחלל הבטן.
בהרניות אקוטיות (שהתרחשו לאחרונה) הסיכוי להחלמה טוב, בהרניות כרוניות (שבועות ואף חודשים), הסיכוי להחלמה נמוך בהרבה.
הניתוח עצמו דורש ציוד מתאים להנשמה, הטיפול לאחר ניתוח דורש מעקב נשימה ולעיתים השארת נקז בחלל בית החזה לניקוז עודפי אוויר ונוזלים.