גם נחשים סובלים מעצירות

אבחון
 

רוב הנחשים הסובלים מעצירות לא יאכלו ולא יפרישו צואה. גם במקרה זה הסימפטומים כללו חוסר תיאבון בשילוב עם חוסר יציאות במשך מספר שבועות. אבחנת העצירות  אושרה גם באמצעות צילומי רנטגן. הטיפול הרפואי שנהוג בעצירות, שמורכב מאמבטיות מים חמים, חומרי סיכה ונוזלים לא הועילו במקרה הזה כלל.

יש לציין כי ניתוח הינו המפלט האחרון במקרים מעין אלה היות וקיים פוטנציאל גבוה לסיבוכים שלאחר ניתוח.
 

טיפול

לאחר שהרדמת הנחש בוצע חתך מעל גודש הצואה בחלקו התחתון של גוף הנחש, שחשפו את המעיים התפוחים והמלאים בצואה קשה. לאחר מכן, המעי הוצא החוצה דרך החתך בעור. שני תפרי עזר נעשו בשני צידי החתך על מנת לאפשר הזזה ומיקום עדינים של המעי. חתך נוסף בוצע במעי עצמו כדי להסיר חלק מהצואה הקשה והיבשה בעזרת עוצר הדימום. הכמות הצואה שהצטברה במעי של הנחש כה רבה עד שהרחקתה דורשת שימוש בכפית סטרילית ונמשכת 30 דקות.

לאחר הרחקת הצואה היה ניתן להבחין ברירית המעי הרפה והדלקתית, שהייתה אחראית במידה רבה למחלתו של הנחש הזה.

מניעה

מקרה זה מציג את חשיבותם של הגידול הנאות ותשומת הלב להרגלי הנחש. אילו היה בעליו של נחש זה מגדלו בתא בעל לחות וטמפרטורה נאותים, היו פחות סיכויים להיווצרות הבעיה. נוסף על כך, אילו היה הנחש מגיע בשלב מוקדם יותר, כנראה שאפשר היה להימנע מהתערבות כירורגית.

נקודה זו מעלה את נושא חשיבותה של התצפית היום יומית בזוחלים תוך הבחנה בפרמטרים שונים הנוגעים לבריאותם, כגון: תיאבון, רמות פעילות ויציאות. יש לזכור כי זוחלים אינם מראים סימני מחלה מובהקים כמו היונקים ולכן ההתבוננות בשגרתם היום יומית היא חשובה ביותר על מנת להבחין בשינויים הדקים.

קישור למאמר המקורי https://lbah.com/Reptile/fecalith.htm