דג קרב סיאמי, המכונה בדרך כלל דגי בטה, הם אחד מגזעי הדגים הפופולריים ביותר. עם הצבע בגוון התכשיט והסנפירים הזורמים, דגי קרב סיאמיים הם תוספת נהדרת לבית של כל חובב דגים. לא כל דגי הקרב נלחמים – רק הזכרים. ניתן לשמור דגי קרב סיאמיים נשיות ביחד. למרות האופן שבו הם נמכרים לעתים קרובות, בטא לא צריך להישמר בקערת דגים. הבטאס מאושרים ביותר כשהם נשמרים במים רכים, חמים, עם pH ניטרלי עד מעט חומצי.
מקורם של דגי קרב סיאמיים במים הרדודים של תאילנד (שנקראו בעבר סיאם, ומכאן שמם). אינדונזיה, מלזיה, וייטנאם וחלקים מסין. אזורים אלה הם ביתם של שדות אורז, בריכות, נחלים איטיים וביצות, אשר כולם הם ביתם של דגי קרב סיאמיים. כיום דגי קרב סיאמיים הוכנסו למקומות רבים. מה שהוליד אוכלוסיות במספר מדינות.
השם הנפוץ, דגי לחימה סיאמיים, נטבע בשל הנוהג של קרבות מאורגנים בין זכרים, בדומה לקרבות תרנגולים. המשחקים הללו נמשכים עד היום, מונעים על ידי ההכנסה מהימורים. במקומות מסוימים מגדלים זכרים במיוחד בשביל תוקפנות, כדי להבטיח קרבות טובים יותר.
הצבע המבריק והסנפירים הזורמים הארוכים של דג קרב סיאמי הזכר הופכים אותו לאחד מדגי האקווריום הידועים ביותר. הנקבות בדרך כלל אינן צבעוניות כל כך ובעלות סנפירים קצרים בהרבה. בטבע, מין זה אינו צבעוני בדרך כלל.
עם זאת, תוכניות רבייה בשבי הובילו למגוון רחב של צבעים, כולל לבן, צהוב, כתום, אדום, ורוד, כחול, ירוק, טורקיז, חום ושחור. ניתן לראות אינספור שילובים, מצבעים אחידים לבעלי צבעי סנפיר וגוף שונים ועד לצבעים מעוצבים. סוגי סנפיר השתנו גם עקב רבייה סלקטיבית. אל זנבות הצעיף הצטרפו זנבות כתר, דלתות, מניפות, חצאי ירחים, לירה וזנבות מפוצלים, אם להזכיר כמה.
לשני המינים יש גוף בצורת טורפדו ופה הפוך המיועד לאכילה על פני השטח. מבוגרים בוגרים מגיעים לגודל של שניים עד שלושה סנטימטרים, כאשר הנקבות קטנות מעט מהזכרים. תכונה ייחודית של מין זה היא נוכחות של איבר מבוך המאפשר להם לקחת חמצן מהאטמוספירה במקום מהמים, ובכך מאפשר להם לשרוד בבריכות דלות חמצן.
לא ניתן להחזיק זכרים יחד אלא אם כן יש מפרידים במיכל. בדרך כלל ניתן להחזיק מספר נקבות יחד ללא בעיות, וניתן להוסיף גם זכר בודד לתערובת. ניתן לשמור אותם עם מיני דגים שלווים אחרים. כל עוד הם קטנים ואינם טיפוסים חוצצים סנפירים. כגון: דוקרני נמר.
אין להחזיק דגי קרב סיאמיים זכרים עם דגים אחרים בעלי סוגי גוף דומים וסנפירים ארוכים. זאת מכיוון שהם עלולים בטעות שהם יריבים.
דגי קרב סיאמיים הם אחד הדגים המוכרים ביותר, הצבעוניים ביותר ולעתים קרובות השנויים במחלוקת בתחביב האקווריום של המים המתוקים. ויכוחים זועמים על הראוי לשמור אותם בקערות קטנות. כדי להבין היטב את הצרכים שלהם חשוב להכיר את בית הגידול המקומי שלהם, שבו הם חיים בשדות אורז גדולים, בריכות רדודות ואפילו בנחלים איטיים מאוד. למרות ששומרי דגים רבים מודעים לכך שבטאות מגיעות ממים רדודים, לעיתים קרובות מתעלמים מטמפרטורת המים.
מדינות הבית של הבטה הן טרופיות. מה שאומר שטמפרטורת המים חמה למדי, לעתים קרובות עד שנות ה-80. בטטה משגשגת על חום וייעשה יותר ויותר חסרת תחושה כאשר טמפרטורת המים תרד מתחת ל-75 F. טמפרטורת המים היא אולי הטיעון הגדול ביותר נגד שמירת בטה בקערה זעירה, שלא ניתן לשלוט בה בקלות בחום.
למרות שהנקבות מסתדרות היטב במים דלים בחמצן מומס, זה לא אומר שהם דורשים פחות חמצן מדגים אחרים. לנקבות יש איבר נשימתי מיוחד המאפשר להם לנשום אוויר ישירות מפני השטח. למעשה, הם חייבים לעשות זאת מטבעם. בניסויים שבהם הוסר איבר המבוך, הדג מת מחנק למרות שהמים היו רוויים בחמצן. מסיבה זו, לנקבות חייבות להיות גישה אל פני המים כדי לנשום אוויר ישירות מהאטמוספירה.
באופן אופטימלי, המים לשמירה על בריאות דגי הקרב הסיאמיים צריכים להיות רכים, חמימים, עם pH ניטרלי עד מעט חומצי. יש לצמצם את תנועת המים למינימום. מה שאומר שמסנני כוח וראשי כוח אינם מתאימים. ניתן לשמור דגי קרב סיאמיים במיכל קהילתי כל עוד מתקיימים תנאי המים, ואם אין דגים תוקפניים או חותכים סנפירים. עם זאת, ניתן להחזיק רק זכר אחד בכל אקווריום, אלא אם הם מופרדים על ידי מחסום.
השימוש בקופסאות פלסטיק התלויות בתוך האקווריום הוא אופציה מתאימה לשמירת יותר מבטה אחת במיכל, או לשמירתן במיכל עם דגים שעלולים לקטום את סנפיריהם. נקבות בדרך כלל לא ילחמו זו בזו ועשויות להישמר יחד באותו שטח פתוח.
בטבע, דג קרב סיאמי מתקיים כמעט אך ורק על חרקים וזחלי חרקים. הם בנויים עם פה הפוך שמתאים היטב לחטוף כל חרק אומלל שעלול ליפול למים. מבחינה פנימית מערכת העיכול שלהם מותאמת לבשר, בעלת מסלול מזון קצר בהרבה מדגים צמחוניים. מסיבה זו, מזון חי הוא הדיאטה האידיאלית עבור דגי הקרב הסיאמיים. עם זאת, הם יסתגלו לאכילת מזון פתיתים ומזונות קפואים או מיובשים בהקפאה.
שרימפס, דפניה, פלנקטון, טוביפקס, תולעי זכוכית ולב בקר. כולם אפשרויות מצוינות שניתן למצוא קפואים או מיובשים בהקפאה. אם מאכילים מזון פתיתים, יש להשלים אותו במזון קפוא ומיובש בהקפאה, ואם אפשר, מזון חי.
זכרים הם בדרך כלל צבעוניים מבריקים יותר ויש להם סנפירים ארוכים וזורמים. יש להם גם "זקן" מובהק יותר (מתחת לכיסוי הזימים) והם גדולים יותר בסך הכל מהנקבות. לנקבות יש סנפירים קצרים והן יציגו פסים אנכיים וכתם ביצתי כשהן מוכנות להזדווג.
לנקבות יש תוחלת חיים קצרה למדי והן מצליחות ביותר כמגדלים כשהן מתחת לגיל שנה. דגי קרב סיאמיים בחנויות לחיות מחמד הם בדרך כלל בני שישה חודשים לפחות. הם מתרבים בקני בועות ואינם דורשים מיכל גדול או ציוד מיוחד.
רוב המגדלים מגלים שמיכל עם תחתית חשופה של בערך עשרה ליטרים עובד היטב. אם כי מיכלים קטנים יותר מתאימים גם הם. באופן אידיאלי, יש להתנות את הדגים לפני הרבייה, על ידי האכלתם בתזונה של מזון חי. מי מיכל המגדל צריכים להיות ב- pH של כ-7.0. הטמפרטורה צריכה להיות סביב 26 מעלות צלזיוס או מעט מעל.
הזכר יפוצץ קן בועות משוכלל כשהוא מוכן להשריץ. יש לספק לנקבה מקום מסתור. שכן, זכרים עלולים להפוך לתוקפניים במהלך החיזור. אפילו עם מקום מסתור, נפוץ שהנקבה מאבדת מעט קשקשים או שהסנפירים שלה מרוטים במהלך ההשרצה.
כשהם מוכנים להשריץ, הזוג יציג צבע עז ויתחיל להקיף אחד את השני מתחת לקן הבועות. הזכר יתעטף סביב הנקבה שהסתובבה על גבה. כשהיא מוציאה את הביצים, הן מופרות ומתחילות לשקוע. הזכר יגרוף את הביצים ויירק אותן לתוך הקן. מנקודה זו ואילך, הזכר יטפח את הביצים. רצוי להעביר את הנקבה למיכל אחר. שכן, הזכר עלול להיות תוקפני כלפיה כשהוא מטפל בגרעיו.
הזכר ימשיך לטפל בקן הבועות, וירוק ביצים שנופלות בחזרה אל הקן. בעוד יום עד יומיים הביצים יבקעו, והדגיגים ייראו תלויים בקן הבועות כשזנבותיהם מופנים כלפי מטה. הם יאכילו את שק החלמון שלהם למשך 36 שעות נוספות. במהלכן, הזכר ימשיך לאסוף כל דגיגים שנופלים מהקן. יש להסיר את הזכר תוך יומיים לאחר בקיעת הדגיגים, מכיוון שהם עלולים לאכול את הצעירים ברגע שהם שוחים חופשי.
יש להאכיל את הדגיגים בכמה האכלות מדי יום של שרימפס מלוח לתינוקות או מזון תינוק משובח מאוד. חנויות חיות רבות מכורות שרימפס מלוח לדגיגים. הקפד לא להאכיל יתר על המידה. כיוון, שהמזון שלא נאכל יסכל את המים ויכול להוכיח במהירות קטלנית לטיגון.
מוצרים קשורים
בן הוא כותב ותיק מהעיר חיפה שמתמחה בכתיבה על בעלי חיים. הוא למד ביולוגיה בתיכון ומאז התעניין מאוד בעולם החי. הוא התחיל לכתוב מאמרים על בעלי חיים בבלוג אישי בתחילת שנת 2000 ומאז פרסם מאמרים רבים. חובב גלישה, NBA והבעלים של סאני - גולדן רטריבר חייכני.
קטגוריות מובילות
מאז 2005 פטנט הוא אתר הראשון בארץ שכולו מוקדש לחיות מחמד ובעלי החיים. פטנט מחויבת להוביל את תרבות גידול חיות המחמד להביא את קולם של בעלי החיים מתן במה לכל העמותות, הארגונים הרשויות ובעלי המקצוע העסוקים בנושא והמחויבים לרווחת בעלי החיים.
