מכת חום

גורמי סיכון המעודדים התפתחות מכת חום: פעילות גופנית מאומצת בתנאי אקלים קשים.אירועים קודמים של מכת חום באותה חיה, בעלי חיים צעירים או מבוגרים, בעלי חיים בעלי פרווה עבה, חיה שמנה, מצב בריאותי לא תקין עם רקע מחלתי קודם.טיפול תרופתי בתרופות המאיצות חילוף חומרים, תזונה לא מאוזנת.גזעים רגישים הינם גזעים בעלי ראש פחוס כגון הבוקסר, בולדוג, פקינז, סטף והחתול הפרסי. הביטוי הקליני של הבעיה: עליה בחום הגוף החלתה מהירה, ריור יתר.נשימה וקצב לב מואצים, אי נוחות בנשימה.ריריות (ניתן לבחון צבע החניכיים)- בתחילה מופיע גודש דמי ובהמשך עם התדרדרות המצב, יופיע גוון אפור.בהמשך – יופיעו עוויתות, קומה, הקאות ושלשולים דמיים, מיעוט מתן שתן או עצירת שתן מוחלטת, צהבת, נטיה לדימומים.הביטויים המאוחרים יותר עשויים להופיע אפילו 3-5 ימים לאחר שנראית החלמה.החום הגבוה אליו נחשפות רקמות הגוף השונות גורם נזק לתאים וכשחום הגוף עולה על 43 מעלות הנזק הינו בלתי הפיך וכפי שניתן לראות הפגיעה הינה במערכות הגוף השונות. טיפול: יש לקרר את החיה – ע"י הרטבת הפרווה ורצוי אם ניתן לצרף גם מקור רוח כגון מאוורר. לא מומלץ להשתמש בקרח, כיוון שהקור העז גורר רעידות של הגוף, שהן כשלעצמן מעלות את טמפרטורת הגוף.כמו כן חל איסור מוחלט להשתמש בתרופות להורדת החום.במקביל יש להגיע מיידית להמשך טיפול במרפאה.המשך הטיפול כולל עירוי נוזלים, ולעיתים אף עירוי פלסמה או דם. טיפול אנטיביוטי, טיפול נגד שוק, טיפול לייצוב הכליות, וטיפול למניעת התדרדרות למצב של בצקת מוחית. מניעה: יש לדאוג לאספקת מים קבועה לבעל החיים, לדאוג למקום מוצל בו יוכל לשהות בשעות החמות וכמו כן להמנע מפעילות מאומצת מעבר ליכולתו של בעל החיים או פעילות מאומצת בשעות החום.