ג'יארדיה – טפיל של המעיים הדקים בבעלי חיים שונים

מיהו הטפיל? ג'יארדיה הינו טפיל של המעיים הדקים בבעלי חיים שונים. הטפיל שייך למחלקת הפרוטוזואות ולמשפחת השוטוניים. ישנן מינים רבים של ג'יארדיה אשר חלקם ספציפיים למין בעל חיים אחד (למשל רק לכלב או רק לפרה) וחלקם אינם ספציפיים ויכולים להדביק מספר מינים כולל האדם. עקב כך מוגדר הג'יארדיה כטפיל זואונוטי – טפיל אשר יכול לעבור מבעלי חיים לבני אדם. כלבים מהווים חלק חשוב במעגל החיים של מיני ג'יארדיה אשר יכולים להדביק גם בני אדם ולכן ישנה חשיבות רבה למניעה ולטיפול במקרי ג'יארדיה בכלבים. ההדבקה בג'יארדיה מתרחשת ע"י בליעה של ציסטות אשר יכולות לשרוד בסביבה לתקופות ממושכות של שבועות ואף עד חודשים במזג אויר קריר. לאחר שהציסטה נבלעת ועוברת את הקיבה החומצית ואנזימי העיכול, משתחררים ממנה הטרופוזואיטים שהם השלב בעל יכולת התנועה של הטפיל. הטפיל מצוי על ריסי תאי המעי ושם הוא ניזון ומתרבה ושם נוצרות הציסטות אשר מופרשות בצואה כשהן מוכנות להדבקה מחודשת של פונדקאי חדש. ההדבקה בג'יארדיה נפוצה יותר במקומות עם צפיפות גבוהה של בעלי חיים כמו במכלאות וכן יותר בבעלי חיים צעירים המצויים בסטרס. מהם הסימנים בבעלי חיים ובאדם? ברוב המקרים של הדבקה בג'ארדיה לא נראה סימנים קלינים כלל. במקרים שכן נראים סימנים, אלו מופיעים כשבועיים לאחר ההדבקה ויכולים להימשך מספר שבועות. הטפיל גורם למצב של דלקת ברירית המעי. דלקת זו גורמת להפחתה בספיגת מזון וניוון של פיתולי הרירית (הווילי). הסימנים הנראים לעין הם בעיקר שלשול שמקורו מהמעי הדק, גזים, נפיחות וכאבי בטן. בנוסף יכולים להופיע ירידה בתאבון, ירידה במשקל, ואף הקאות. סימנים נוספים שאינם קשורים ישירות למערכת העיכול שתוארו במקרים של נגיעות בג'יארדיה כוללים תגובות אלרגיות של גירוד, דלקת עיניים (אובאיטיס) ואלרגיה למזון. בילדים הנגיעות בג'יארדיה יכולה לגרום להאטה בגדילה ואף לפגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית. למרות שנגיעות בג'יארדיה נחשבת למצב החולף לרוב מעצמו, ישנם מקרים בהם מתפתחת מחלה כרונית (15-40% מהמקרים באנשים) הנמשכת כ-6-7 חודשים. במקרים אלו הסימנים ממשיכים ויכולים אף להופיע מספר סינדרומים כגון אי סבילות ללקטוז, חסר של ויטמינים A ו- B12 וחומצה פולית ותסמונת המעי הרגיז (Irritable Bowel Syndrome). כמו כן תואר קשר בין אירוע של נגיעות בג'יארדיה לבין התפתחות של תסמונת תשישות כרונית (chronic fatigue syndrome). לא ידועה הסיבה, אך במקרים מסוימים, גם לאחר טיפול מוצלח בטפיל, ממשיכים לראות סימנים של תסמונת המעי הרגיז ותסמונת התשישות הכרונית. אבחון וטיפול הדרך הנפוצה לאבחון של ג'יארדיה הינה ע"י בדיקת מיקרוסקופית של הצואה וזיהוי של הציסטות הייחודיות. אולם, ההפרשה של הציסטות אינה רציפה בצואה ולכן בדיקה בודדת יכולה להיות שלילית למרות שבעל החיים נגוע בטפיל. מסיבה זו מומלץ לקחת מספר דגימות צואה עוקבות. בדיקות נוספות שקיימות הן מבחן ELISA אשר מזהה את הטפיל ע"י נוגדנים ספציפיים. לבדיקה זו רגישות גדולה יותר אך גם עלות גבוהה יותר. קיימת גם בדיקת PCR (לרוב לא בשימוש) אשר מזהה את הדנ"א של הטפיל. ישנן מספר תרופות המשמשות לטיפול בג'ארדיה והן אנטיביוטיקות מקבוצת המטרונידזול או חומרים אנטיפרזיטרים כגון אלבנדזול ופנבנדזול. למטרונידזול נמצאה יעילות של רק כ-70% באלימינציה של הטפיל בכלבים וייתכן כי עקב השימוש הנפוץ נוצרו עמידויות לאנטיביוטיקה זו. פנבנדזול נמצא יעיל לטיפול בכלבים והוא בעל פעילות גם כנגד תולעי מעיים עגולות. בכדורי התילוע לכלבים (דרונטל פלוס) מצוי החומר פבנטל אשר מתפרק בגוף לפנבנדזול ולאוקספנדזול ולכן יכול לשמש לטיפול כנגד ג'יארדיה. מניעה הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה בין בעלי חיים ובין בעלי חיים לאדם הינה שמירה על היגיינה. הדבר כולל הפרדה של בעלי חיים חולים עד כשבועיים לאחר ההחלמה, וחיטוי של הסביבה עם אקונומיקה. חיסון קיים חיסון מסחרי לג'יארדיה עבור כלבים וחתולים. החיסון יכול לשמש הן למניעה והן כסיוע לטיפול בעת הדבקה. במחקרים שונים נמצאו תוצאות שונות לגבי היעילות של החיסון אולם ככל הנראה החיסון אינו מונע לגמרי את ההדבקה אך מונע או מקל מאוד את הסימנים הקליניים ואת ההפרשה של הציסטות בצואה. דבר זה מסייע למניעה של הדבקת בעלי חיים נוספים והדבקה זואונוטית של בני אדם. במחקר נמצא כי במקרים בהם ישנה הדבקה כרונית אשר לא מגיבה לטיפול במטרונידזות או פנבנדזול, מתן החיסון מסייע להחלמה. מתן החיסון למניעה נעשה בגיל חודשיים, חיסון חוזר שבועיים לאחר מכן ובוסטר שנתי.