הסימנים הראשונים לדלקת רחם הם ירידה בתיאבון ועליה בשתיה ובהשתנה. אם צואר הרחם פתוח, נראה גם הפרשה וגינלית. לצורך אבחנה יש לעשות בדיקות דם וצילום רנטגן או אולטרא-סאונד.
איך נוצר הזיהום?
בכל מחזור ייחום הרחם מכין את עצמו לקליטת הריון ורירית הרחם מתעבה ונמלאת דם. רירית זו, כשאין הריון, עלולה להוות קרקע פוריה לצמיחת חיידקים. הטיפול המועדף הינו כריתת הרחם בניתוח. לפני הניתוח יש לייצב את הכלבה על ידי מתן אינפוזיה ואנטיביוטיקה. בניתוח כורתים גם את השחלות כדי למנוע מחזורי ייחום נוספים. קצב ההחלמה אחרי הניתוח תלוי במצב הכלבה טרם הניתוח. למרות שהניתוח דומה בעיקרו לניתוח עיקור, אין להשוות בינהם, כיוון שבניתוח עיקור שגרתי אנו מנתחים כלבה צעירה ובריאה, ואילו בניתוח לכריתת רחם דלקתי אנו מנתחים כלבה מבוגרת וחולה, הנתונה בסכנת חיים.
טיפול חלופי: עם כל הבעייתיות בהכנסת כלבה לא צעירה, חולה ולעיתים אפילו טוקסמית (עם רעלנים בדם) לניתוח, אין למעשה כל אפשרות חליפית. נסיונות טיפול באנטיביוטיקה הוכחו כלא יעילים, מאחר ויש צורך בראש ובראשונה לנקז החוצה את המוגלה. בשנות השמונים ניסו לטפל בדלקות רחם בהורמונים מסוג פרוסטגלנדינים, שגורמים לכיווץ הרחם. המחשבה מאחורי טיפול זה היא שכיווץ הרחם יגרום לשפיכת המוגלה החוצה. בפועל זהו טיפול ממושך, פחות יעיל מניתוח, ועם סכנה שההתכווצויות תגרומנה לקרע ברחם.
מניעה: עיקור בגיל צעיר.