הכלב במאה ה-21 – ביות מהו

מה ההבדל בין חית בר וחיה מבויתת?
מתוך מספר הענק של מיני בעלי חיים שחיים בטבע, רק מספר זעיר ביותר ניתן היה לתהליך הביות. יצירת חיה מבויתת תלויה בעניין של האדם בביות חיה כזאת ונכונות של החיה לקבל את זה. חובה שיהיה לחיה נטייה פנימית לחפש קרבה לאדם ונכונות לפתח עמו קשר.
לאדם גם צריך להיות סיבה ומטרה לביות חיה הספציפית הזאת – הוא צריך לראות בזה תועלת אפשרית.
רוב במכריע של חיות מבויתות הן חיות בעלי מסגרת חברתית – הם במקור נמצאים בלהקה או עדר.
החתול הוא יוצא מין הכלל – אבל יש עדיין ויכוחים אם אפשר לקרוא לחתול חיה מבויתת.

אפשר ללכוד סוס בבר, לאלף אותו להרגיל אותו, והוא יעבוד בשרות האדם באותה נאמנות כסוס שגודל לדורות בחצרות אדם. ביות שינה את צורת הסוס במידה מסוימת, ביצירת גזעים שונים לשרת מטרות שונות, אך לא שינה את התכונות הבסיסיות של החיה. העובדה היא שאפשר לשחרר סוס מבוית לטבע עם עדר בר ובזמן קצר הוא יסתגל לחיים הטבעיים.
חתולים, גם קשורים לבני אדם אלפי שנים, לא ממש מבויתים – כל חתול מסוגל לטפל בעצמו ומוכן לעשות כך אם התנאים דורשים את זה. חתול יכול להסכים לחיות בביתנו אבל הוא אף פעם לא מוותר על זכויותיו ועל החופש האישי שלו כחתול.
ניתן לגדל זאב מלידה, אבל הוא תמיד יישאר זאב בעל החושים, הדחפים, האינסטינקטים, והטבע הפראי של הזאב – הוא לעולם לא יהפוך לכלב.

אבל לכלב אין חשק להיות כל דבר חוץ מכלב – חבר נאמן ועוזר לאדם.
התנהגות הבר שלו השתנה משך אלפי שנים של גידול סלקטיבי והפכו לרצון עז לרצות ונאמנות ללא גבול לבעלים האנושיים שלו. הוא נבחר לאינטלגנציה ונהיגות, ולהשתמש בכישורים היוצאים דופן שלו של מהירות, זריזות, התמדה, וחושים מפותחים ביותר לשרות האדם. הוא ממלא תפקידים שהיכולות הפחות מפותחות שלנו לא מאפשרים לנו לעשות בלעדיו באותה יעילות והצלחה.

אבל כלב אינו אדם ההולך על ארבע. ההתנהגות שלו עדיין מושפעת במידה רבה על ידי האינסטינקטים ששירתו את אבותיו הבר. עד כמה שהיינו רוצים להאמין שכן, הכלב לא חושב בצורה שאנו חושבים. האמת היא שכמו כל בעלי חיים הוא מגיב לגירויים. להבין מה זה כלב, אנחנו קודם צריכים להבין את הבסיס הטבעי של ההתנהגות שלו – דפוסי ההתנהגות שיש לו שעדיין משותפים עם אבותיו הבר.

הבסיס הטבעי של התנהגות הכלב

כל הכלביים מטבעם ציידים. הרבה מזמנם הם מעבירים בחיפוש הטרף שלהם ובבדיקת סביבתם לגלות מקורות מזון. הם משתמשים בחושים המפותחים של ריח, שמיעה וגם לפעמים ראיה, לצוד את מזונם. זאבים, כלבי בר ואחרים במשפחה הנם ציידים המשתמשים בכל החושים שלהם, הם לא מסתמכים על חוש ספציפי. ההפך עם הרבה מגזעי הכלבים שלנו – הם משתמשים במיוחד בחוש אחד, כמו כלבי רוח שצדים לפי הראיה וכלבי האונד שצדים כמעט בלבד לפי הריח.

ציד בין הכלביים נעשה בלהקה. התנהגות להקתי היא תכונה חשובה ביותר בצורת החיים של הכלביים. הלהקה היא הבסיס לחיים חברתיים והמסגרת להתנהגות. כל אחד בלהקה מכיר את מקומו בהירארכיה וביחסים החברתיות בתוך הקבוצה ובנוסף יודע את תפקידו שלו כשהלהקה צדה. להתנהגות הלהקתי הזאת יש חשיבות עליונה במסגרת ההתנהגותית של כלבינו והיא בעלת השפעה גדולה ביותר על יחסינו עם הכלבים. כלב המבוית לא פחות חיית להקה מאשר אבותיו הבר.

המסגרת של הלהקה אחד הדרכים העיקריות לרסן תקפנות. כלביים יכולים להתנהג בתקפנות כלפי הטרף שלהם וגם יכולים להיכנס לעימות אחד עם השני. אבל ההירארכיה הברורה וחוקי הלהקה הם שסתום בטיחות שמונעים מהחיות להיכנס למריבות רציניות שיכולות לגרום לפציעה או מוות. עימותים נפתרים בדרך כלל על ידי הפגנת דומיננטיות וכניעה, כפי שנקבע על ידי סולם הדרגות של הלהקה.

להקת כלבי בר טריטוריאלי מאוד. הלהקה מגנה על הטריטוריה שלה בפני פולשים, ומגרש אותם עם מידת התקפנות הדרושה. תקפנות יתר יכול לסכן את היחיד ולכן גם את הלהקה כולה. הלהקה מסמנת בבירור את גבולות הטריטוריה שלה ומכבדת הגבולות של להקות אחרות. זה חיוני להישרדות – הטריטוריה של להקה היא השטח שיכול לספק מספיק מזון ומחסה לאפשר הישרדות הקבוצה שחיה בתוכה. חוש הטריטוריאליות הזה חשוב לנו ביותר – הוא הבסיס של הרצון של הכלב לשמור על רכוש בעליו.

לכלבי בר, כמו לזאבים, יש שפה מפותחת משלהם. השפה מורכב מהבעות פנים, תנוחות גוף, שימוש באוזניים וזנב, ומגון של צלילים וקולות. השפה הזאת חשובה ביותר לצורך אינטראקציה חברתית ומניעת תקפנות, ויכול להיות עדין ביותר – השינוי הקטן ביותר בהבעת פנים או תנוחת גוף יכול להיות משמעותי מאוד. ריחות הן גם חלק חשוב מאוד של תקשורת כלבי – הדוגמאות המוכרות ביותר הן הסימון שמשמש לסמן אח גבולות הטריטוריה של הלהקה, או הסימון של כלבה בעונת הייחום שלה למשוך זכר. הכלבים שלנו משתמשים גם בשפה הזו, למרות שהשינויים שהאדם עשה בגזעים מסוימים יכולים להגביל את יכולות התקשורת של הגזעים האלה.

אז מה הם באמת ההבדלים בין ההתנהגות של זאב וההתנהגות של כלב?

זאבים חיים בבר, מתחמקים מקרבת בני אדם, וצדים לעצמם את מזונם, בהרבה מקרים בשיתוף פעולה עם זאבים אחרים. כלבים, להבדיל, מחפשים קרבה ליישובי אדם, ולא מנסים להתחמק מקרבתם אלא מחפשים שהאדם יספק להם מזון.
זאבים "מאולפים" לא מתנהגים כמו כלבים – הם עדיין זאבים. "אילוף" זה לא דבר שעובר מדור לדור. ביות, התהליך שהפך זאב לכלב, מבוסס על סלקציה בגידול שנמשך במשך הרבה מאוד דורות, ועובד לאט ובהדרגה להביא לשינוי בתכונה.
לא ניתן לסמוך על ה"אילוף" של זאב – הדחפים הביולוגיים/גנטיים/חברתיים תמיד יהיו יותר חזקים בהשפעתם על התנהגות הזאב, במיוחד אם הוא במצב של לחץ או פחד. אבל כלב שמאולף נכון תמיד יגיב בהתאם, גם שהוא נמצא בתנאים חריגים.
זאבים אשפים בבריחה והתחמקות. הם מסוגלים ללמוד מהסתכלות ותובנה, כשכלבים לומדים מחזרה על פעולה. זאב הוא מניפולטיבי ומשתמש הרבה יותר ברגליים ופה בפתרון בעיות. הזאב בכלל יותר מוצלח בפתרון בעיות מאשר הכלב.
בקיצור, כלבים הם אולי צאצאים של זאבים, אך לא חושבים כמו זאבים, לא מתנהגים כמו זאבים, ובהרבה מקרים בכלל לא נראים כמו זאבים.

הכלבים המודרניים שלנו הם לא כלבי בר. יש עדיין מספר קטן מאוד של גזעים, הנקראים גזעים פרימיטיביים, שמאוד קרובים בצורתם והתנהגותם לאבות המקוריות של הכלב המודרני. אבל כמעט כל גזעי הכלבים שלנו היום שונו על ידי האדם, חלק במידה קטנה וחלק במידה גדולה מאוד. מטרת השינויים האלה היה להפוך את הכלב ליותר מתאים לתפקידים שהוא ביצע לאדם ולסביבות השונות שבהם הוא היה צריך לחיות.

אוכל לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

חטיפים לכלבים

צעצועים לכלבים