התמודדות עם מצבי חירום

מה נחשב מקרה חירום המחייב טיפול רפואי דחוף? מה עושים? למי מתקשרים? לאן נוסעים?
במאמר זה אנסה לתת מענה לחלק מהשאלות האלו. כך נוכל למנוע מצב בו הכלב המשפחתי מתעוות על הרצפה של הסלון, קצף יוצא לו מהפה וכל המשפחה בהלם. האבא על הנייד מנסה להתקשר לוטרינר שעשה אתו פעם מילואים, האימא בקו השני מנסה לתפוס את 144, הילדים מחפשים אתרי עוויתות וקצף באינטרנט – ובכלל, בזמן שהכלב נופח את נשמתו על השטיח, בני המשפחה מתנהגים כאילו שזה עתה התקשר אליהם ארז טל מהכספת ויש להם דקה לגלות מי גילם את נהג האוטובוס בסרט "הלהקה".

מצב חירום מוגדר כמצב בו הכלב שלכם נמצא בסכנת חיים אם לא יזכה לטיפול רפואי בהקדם. ישנן מספר מערכות בגוף המחזיקות אותנו בחיים. בגדול, החיים שלנו או של הכלב שלנו בסכנה מיידית במקרים של אבדן דם, התייבשות, קריסת מערכת הלב – ריאה או פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

שאלתי את דר' ריצ'רד גולדשטיין, חבר טוב ומומחה לרפואה פנימית מהם מצבי החירום הנפוצים המגיעים למחלקות לטיפול נמרץ בבתי חולים וטרינרים: "עקרונית, אפשר לחלק את מקרי החירום לארבע קבוצות: טראומה, הרעלה, אירועים סביב המלטה ומחלות שהסתבכו. רוב מקרי הטראומה הם בעקבות פגיעת מכונית או ריבים בין כלבים. ההרעלות הן או בעקבות תאונות בהן הכלב אכל חומר רעיל בלי כוונה או הרעלות מכוונות. במקרי ההרעלה כלולים גם הכשות של נחשים ועקרבים, בעונה. הרבה מקרים מגיעים לטיפול נמרץ בגלל מחלות שהסתבכו כגון גורים עם פרוו-וירוס, כלבים עם קדחת קרציות, סוכרת שיצאה משליטה וכו'."

יש מעט מאד מקרי חירום שלא ניתן היה למנוע. אם בעלי כלבים היו מקפידים על מספר כללים בסיסיים, לא קשים, רופאים כמו דר' גולדשטיין היו עובדים הרבה פחות קשה, וזוכים לראות את משפחתם לעתים קרובות יותר.

כלל ראשון: לא לתת לכלבים להסתובב ללא רצועה. כך מנענו את כל פגיעות המכוניות, ההרעלות ופצעי הנשיכה (זה גם עשוי לשפר את היחסים עם השכנים).
כלל שני: לדאוג לחסן כנדרש גורים החל מגיל ששה שבועות ובוגרים כל שנה. כך נמנע את מקרי הפרוו, כלבלבת ודלקת כבד נגיפית.
כלל שלישי: כלבים וכלבות שאינם מיועדים לרבייה מומלץ לעקר / לסרס בגיל 6-7 חודשים. כך ניתן למנוע מקרי חירום סביב ההמלטה, ריבים בין זכרים ואסונות המתלווים לשוטטות לא מבוקרת (גם זה עשוי לשפר את היחסים עם השכנים).
כלל רביעי: טיפול יעיל נגד קרציות תוך התייעצות עם הוטרינר.
כלל חמישי: בקיץ, ניכוש עשבים וסילוק גרוטאות למניעת נחשים ועקרבים.
כלל שישי: לא להזניח. יותר מדי פעמים אנחנו יודעים שמשהו לא בסדר עם הכלב, אבל קשה לנו להחליט לקבל טיפול רפואי. כשהמצב מתחיל להיות ממש קשה, הולכים לרופא ואז במקום לטפל במחלה קלה מטפלים בסיבוך המחייב התערבות דחופה.
כלל שביעי: לא להשאיר כלב במכונית סגורה ולמנוע מצבים בהם אין מי שתייה זמינים בכל עת.

עד כאן סיפרתי לכם איך ניתן למנוע את רוב מצבי החירום, אולם כדאי גם לדעת מה לעשות אם בכל זאת קורה משהו. ראשית, אומר מה לא לעשות. לא להיכנס להיסטריה ולא לרוץ מיד למרפאה הוטרינרית הקרובה. תתקשרו קודם לוודא שיש שם מישהו ושהמישהו ששם מצויד לטפל כרגע במקרה החירום אליו נקלעתם. יש לשמור על קור רוח. כדאי לנסות לעצור דימומים, רק קחו בחשבון שכלבים במצבי טראומה עלולים לנשוך ואז תצטרכו לעצור את
הדימומים שלכם גם. במקרה חירום הזמן הוא קריטי. מתקשרים מיד לרופא הוטרינר שלכם ואם לא תופסים אותו לוטרינר הבא בתור. אם לא תופסים אף אחד אפשר להתקשר לבית החולים הוטרינרי בבית דגן 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, 03-9688588.

שימו לב לטיפים הבאים שעשויים להכריע בין חיים למוות:
· תשאלו את הוטרינר שלכם לאיזה טלפונים להתקשר בזמן חירום וגם לאן להתקשר כשהוא או היא לא נמצאים. החזיקו את כל מספרי הטלפון במקום בולט. תדאגו שיהיה אותם לילדים ולבייביסיטר.
· במקרה של הכשה, אם הנחש או העקרב נתפס, חי או מת, הביאו אותו אתכם.
· במקרה של הרעלה, אם יש לכם אריזה ריקה או דוגמא של החומר הרעיל הביאו אותה למרפאה. אם החיה מקיאה, הביאו דוגמא מהקיא.

חשוב לציין שיש מקרי חירום שאינם נראים כמו מקרי חירום. יש לקחת את החיה לוטרינר בכל אחד מהמקרים הבאים גם אם נראה שהכל בסדר: פגיעת מכונית, אכילת רעל, נפילה מגובה, הכשה ונשיכה. בכל המצבים האלה סימני הפגיעה עלולים להיות מושהים, פתאומיים וחריפים.

לסיכום, השקעה במניעה חוסכת את רוב מצבי החירום וכשבכל זאת נקלעים למצב חירום, שמירה על קור רוח מסייעת לעתים קרובות לעבור את המשבר בשלום.

 

אוכל לכלבים

חטיפים לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

צעצועים לכלבים