תולעת הפארק התגלתה לראשונה בארץ באזור הפארק הלאומי ברמת-גן ומאז הולכת ומתפשטת ברחבי הארץ.
לתולעת מחזור חיים מורכב ומעניין. ביצי התולעת, המופרשות בצואת הכלב בנגוע, נאכלות על ידי חיפושית הזבל. בתוך החיפושית הביצים בוקעות והופכות לזחלים. החיפושיות נאכלות ע"י לטאות, צפורים ומכרסמים ובתוכם הופכים זחלי התולעים לציסטות. הכלב עלול להידבק על ידי אכילתם או על ידי אכילת החיפושית. לאחר בליעת הזחלים או עיכול הציסטות מתחילה נדידה של זחלי התולעים בתוך גופו. הזחלים נודדים ממערכת העיכול דרך דפנות העורקים אל אבי העורקים ומשם הם חודרים לושט ומתיישבים שם.
תולעת הפארק – כיצד מאבחנים את המחלה:
לרוב הסימנים הם כללים ואינם יחודיים לתולעת. בין הסימנים הנפוצים:- חום
- הקאות
- קושי בבליעה
- ירידה במשקל
- קשיי נשימה
- שילשול
- צליעה
סימני המחלה יכולים להופיע בכל אחד משלבי הנדידה. הנדידה בדפנות העורקים עלולה לגרום לקריעתם ואז הכלב ימות בפתאומיות מדימום פנימי. לפעמים נודדות התולעים ומגיעים לאברים אחרים כמו ריאות, מערכת העיכול, ואז יתפתחו סימני מחלה אחרים כמו קשיי נשימה ושילשולים.
התגובה הבלתי יעילה של מערכת החיסון לתולעת גורמת ליצירה של גרנולומות שהולכות ומתרבות עם הזמן. התולעים המוגנות בתוך הגרנולומות מטילות ביצים המשתחררות אל חלל הושט ולבסוף מופרשות בצואת הכלב. הנדידה של הזחלים בגוף נמשכת כשלושה חודשים ובתקופה זו הם רגישים לטיפול תרופתי. סימני המחלה יכולים להופיע בכל אחד משלבי הנדידה. הנדידה בדפנות העורקים עלולה לגרום לקריעתם ואז הכלב ימות בפתאומיות מדימום פנימי. הנזקים שהתולעים הבוגרות גורמות בושט יכולים להתבטא בהקאות הנמשכות שבועות עד חודשים שבמהלכם הכלב ילך וירזה, לפעמים עד מוות, או בהתפתחות סרטן הושט. לפעמים הזחלים "טועים בניווט" ומגיעים לאברים אחרים ואז יתפתחו סימני מחלה אחרים כמו קשיי נשימה ושיעולים בנדידה לריאות, שילשולים בנדידה למעיים וכדומה.