פריצת דיסק או מחלת הדיסק הבין-חולייתי

הטבעת הפיברוטית מהווה את חלקו החיצוני (ההיקפי) של הדיסק והיא בנויה סחוס
סיבי שתפקידו ליצור יציבות בין כל זוג חוליות וחלקו הפנימי (הגרעין) מורכב מחומר סחוסי ג'לטיני
אלסטי. הגרעין משנה את צורתו בהתאם לכיוון התנועה של עמוד השדרה ותפקידו בין השאר בבלימת זעזועים.

מהי פריצת דיסק?
נוצרת כאשר גרעין הדיסק עובר תהליך של הסתיידות המובילה לירידה ביכולתו לבלום זעזועים.
הגרעין הנוקשה יוצר לחץ על הטבעת הפיברוטית, אשר עלול להוביל עם הזמן לקריעתה. דרך
הטבעת הקרועה, גרעין הדיסק פורץ החוצה ומוביל לפגיעה מקומית בחוט
השדרה ולעיתים לסימנים עצביים.
באופן כללי ניתן לחלק פריצת דיסק לשני סוגים;

פריצת דיסק מהסוג הראשון
מאפיינת יותר כלבים צעירים (מגיל 3-7 שנים) מגזעים קטנים כגון פקינז, דאקל, בולדוג צרפתי, ביגל, פאג ועוד. התופעה מתרחשת בגילאים צעירים (בפקינז עשויה להופיע גם לפני גיל שנתיים) עקב התפתחות לא תקינה של הסחוס (מצב הנקרא כונדרודיסטרופיה- chondrodystrophy). המופע במקרים אלה הינו אקוטי (ספונטני), ללא היסטוריה של טראומה או מחלה. לעיתים הסימנים הראשונים עדינים יחסית- הכלב לא מוכן לטפס מדרגות או לקפוץ לאוטו או לספה. הדבר מתרחש כאשר הטבעת הפיברוטית מתחילה להיקרע (תהליך המלווה בכאב) והדיסק טרם פרץ. כשהדיסק פורץ מופיעים לרוב סימנים קליניים בולטים יותר, כאשר דרגת הפגיעה בחוט השדרה עשויה לנוע מכאב בלבד, דרך חולשה בגפיים ועד לשיתוק ואף אובדן שליטה על צרכים או תחושת כאב עמוק.
מרבית פריצות הדיסק מתרחשות במרכז הגב (אחרי כלוב הצלעות). תתכן גם פריצת דיסק באזור הצוואר, אשר עשויה לעיתים להתבטא בכאב צווארי בלבד, ללא חסרים עצביים.

פריצת דיסק מהסוג השני
מאפיינת כלבים מבוגרים יותר (מגיל 5-10 שנים), מגזע גדול (רועה גרמני, ויימרנר, פודל ענק ועוד). במקרה זה המופע לרוב כרוני פרוגרסיבי והסימנים העצביים מתפתחים לאורך זמן (על פני מספר חודשים). הטבעת הפיברוטית עוברת עיבוי או קרע חלקי. לרוב אין פריצת דיסק מלאה, אלא בלט דיסק היוצר לחץ כרוני על חוט השדרה. ליגמנטים שונים שמטרתם לייצב את עמוד השדרה עשויים לעבור התעבות גם הם וליצור לחץ מכיוונים שונים על חוט השדרה. אזורים המועדים לפורענות הם אזורים בהם יש מעבר מאזור נייד לאזור נייח (אחרי כלוב הצלעות, לפני חוליות האגן וכדומה), לרוב התופעה מתרחשת במספר דיסקים במקביל.
איך מאבחנים?
אבחון מלא נעשה במקרים בהם דרגת הפגיעה חמורה דיה על מנת להצדיק טיפול כירורגי. במקרים אלה מתבצע בדיקה נוירולוגית מקיפה הנעשית בהרדמה מלאה, במהלכה מבוצעים צילומי סקר, צילומי רנטגן ניגודיים (מיאלוגרפיה) ו-CT לאזור הפגיעה החשוד. לאחר אבחון אתר הפריצה המדויק (וכיוון הפריצה) ותחת אותה ההרדמה, הכלב נכנס לניתוח במהלכו מוסר הדיסק שפרץ והאזור מנוקה היטב.

מהו הטיפול?
הטיפול נקבע בעיקר על פי חומרת הסימנים הקליניים. במצבים הקלים יותר הנעים בין כאב גבי, דרך חולשת גפיים ועד לחוסר יכולת נשיאת משקל, הטיפול הוא מנוחה מוחלטת בכלוב למשך חודש. במהלך זמן זה הטבעת הפיברוטית הקרועה עוברת איחוי (הצטלקות למעשה) ויש חידוש מסוים של מסלולים עצביים שנפגעו. תאי מערכת החיסון מגיעים לאזור בו הדיסק פרץ ומנקים בהדרגה פסולת שנותרה שם. המנוחה בכלוב מובילה לשיפור בסימנים הקליניים ב- 50-70% מהכלבים בהם קיימת פגיעה קלה. לאחר סיום המנוחה בכלוב דרוש לעיתים קרובות תהליך שיקומי הכולל פיזיותרפיה.
במצבים קשים יותר בהם קיים אובדן תנועות רצוניות (שיתוק), חוסר שליטה על סוגרים ואף אובדן של תחושת כאב עמוק הטיפול היחידי הוא ניתוח לצד מתן סטרואידים. במצבים החמורים ביותר מדובר בניתוח דחוף, אשר באופן אופטימלי יתבצע תוך 24 שעות מהופעת הסימנים העצביים. זאת בכדי למנוע שיתוק בלתי הפיך ולהעלות את הסיכוי לשיקום מספק של הכלב. לאחר הניתוח הכלב זקוק לתקופת שיקום הכוללת פיזיותרפיה, לעיתים במשך מספר חודשים.
התערבות כירורגית מובילה להחלמה שלמה יותר ומהירה יותר גם בדרגות פגיעה קלות, מכיוון שניתן להתחיל את התהליך השיקומי מיד אחרי ההתאוששות מהניתוח (תוך מספר ימים).

האם ניתן למנוע פריצת דיסק בכלבים מהגזעים המועדים לפורענות?
בכלבים הנמצאים בקבוצת סיכון למחלת דיסק בין-חולייתי מומלץ להימנע ככל הניתן מקפיצות ממקומות גבוהים (למשל, לא לקפוץ מהשולחן אצל הוטרינר) ועליה במדרגות. בנוסף, בכלבים אלה מומלץ להשתמש ברתמת בית חזה ולא בקולר. הרתמה מאפשרת למעשה חלוקה של הלחץ על פני מספר חוליות בשונה מקולר שמוביל ללחץ גבוה על חוליה צווארית אחת (למשל כשמושכים את הכלב מהרצועה).

בכל מקרה בהם אתם מזהים כי בעל החיים כאוב ואינו כתמול שלשום אנו ממליצים להגיע לבדיקה אצל הוטרינר.

אוכל לכלבים

חטיפים לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

צעצועים לכלבים