מה זה אילוף חיובי – מרקר טריינינג ?

מרקר טריינינג מיושם בהצלחה על מינים רבים של בעלי חיים כולל כלבים, חתולים, סוסים, חמוסים, תוכים וציפורים אחרות, יונקים ימיים, חיות בר בגני חיות, ובני אדם. מרקר טריינינג (ובעיקר "קליקר טריינינג", שהיא אחת השיטות החיוביות הנפוצות ביותר) מפלס את דרכו אל מגוון הולך ומתרחב של יישומים פרקטיים, החל מחינוך כלב הבית הסורר ועד לאימון כלבי תקיפה והצלה, כלבי משטרה וצבא, כלבי שירות לנכים וכלבי נחיה לעיוורים. בעזרת מרקר טריינינג ניתן לאמן כל חיה לעשות כל דבר, בהתחשב במגבלות הפיסיות והמנטליות שלה. וכן, זה עובד מעולה גם על כלבים "חריפים" או "דומיננטיים" ולא רק על כלבים נוחים ו"רכים". אז מה זה מרקר טריינינג? העיקרון העומד בבסיסו של מרקר טריינינג הוא "למזער את השימוש באמצעים אברסיביים ופולשניים תוך השגת התוצאה הרצויה ביעילות". באנגלית זה נקרא "עיקרון LIMAE": Least Intrusive, Minimally Aversive, Effective והמשמעות של זה בפועל היא שלא משתמשים ב"תיקונים" אלא מתרכזים בחיזוק התנהגות רצויה שהחיה מציעה לנו. בואו, אפרט וארחיב. עקרונות מרקר טריינינג: • אי-שימוש ב"תיקונים": ממש כמו שזה נשמע: לא משתמשים בקולרי חנק, דוקרנים או חשמל, וגם לא ב"תיקונים" על קולר רגיל או רתמה, כדי להכריח את הכלב לעשות משהו או לגרום לו להפסיק התנהגות לא-רצויה. למעשה, בטיחות היא מטרתה היחידה של הרצועה, ואפשר (ורצוי) לעבוד ללא רצועה כבר מהשיעור הראשון! באילוף חיובי, אם משתמשים בראשיה כגון האלטי או ג'נטל לידר זה לא כדי לכוון את הכלב, לעצור אותו, או לסגור לו את הפה – אלא אך ורק כמקדם בטיחות ואמצעי לניהול הסביבה כך שתאפשר למידה. • אי-שימוש בהפחדה או איומים: מרקר טריינרס – מאלפים חיוביים – לא משתמשים גם במילה "לא" או "פוי", בטונים מאיימים או בצלילים כמו "ששששט!". זה אומר שאם ביקשנו מהכלב לשבת והוא לא עשה זאת, לא נגיד את זה שוב בטון תקיף יותר, ולא נאמץ שפת גוף מאיימת ו"קשוחה" או "אסרטיבית" יותר כדי לשכנע את הכלב לשבת. אין בכלל שימוש ב"אנרגיות" כדי להשפיע על התנהגות הכלב, מלבד כאשר רוצים להלהיב אותו או לעזור לו להירגע. • דחיית "תיאורית הלהקה" ואי-שימוש במושג "דומיננטי" שלא לצורך. מה?! דחיית תיאוריית הלהקה?? אבל הכלב בא מין הזאב וזאבים חיים בלהקות ובלהקה יש מנהיג אבסולוטי ואם אנחנו לא נהיה ה"אלפא", אז הכלב שלנו יהיה דומיננטי וינסה לטפס מעלינו בהיררכיה וזה יגרום לבעיות התנהגות חמורות… לא? אז זהו, שלא! אבל זה כבר למאמר אחר, מעמיק ונרחב יותר, אז רק אתן לכם כאן קישור למידע נוסף (באנגלית – אז סליחה ממי שלא קורא אנגלית טוב. אשתדל בעתיד לפרסם מאמר בנושא בעברית). • חיזוק הקשר בין הבעלים לכלב, ויצירת שיתוף פעולה ואמון מלא ביניהם. באילוף חיובי הדרך להשגת ההתנהגות הרצויה – או להכחדת התנהגות לא רצויה – חשובה לא פחות מאשר התוצאה הסופית. לכן באילוף החיובי אנו משקיעים מאמצים במציאת פתרונות שלא יפגעו בקשר בין הבעלים לכלב, אלא יחזקו אותו ויעמיקו אותו. הנחת העבודה במרקר טריינינג היא כבוד הדדי ושיתוף פעולה. זה אומר שאם ביקשנו מהכלב לשבת והוא לא עשה זאת, לא מפילים את האשמה עליו וקוראים לו "עקשן" או "דומיננטי" או "אידיוט" (ולא מגיבים כלפיו באמצעים אברסיביים) אלא עוצרים וחושבים אם פספסנו משהו בתכנית האילוף, ואז חוזרים על השיעורים הנדרשים כדי להשיג את התוצאה שרצינו. • התרכזות ב"מה כן" ולא ב"מה לא": במרקר טריינינג מתרכזים בלסמן לכלב מה כן לעשות במקום לכעוס ולהגיד לו רק מה לא לעשות. זה הרבה יותר יעיל לחזק התנהגויות רצויות מאשר להעניש התנהגויות לא רצויות, כי בדרך כלל בכל סיטואציה יש הרבה וריאציות לא רצויות, אך רק התנהגות אחת "נכונה". נגיד שהכלב מציק לנו ונובח עלינו בזמן שאנחנו אוכלים. אם נעניש אותו הוא עשוי להפסיק לנבוח, אבל אי אפשר לנבא איזו התנהגות חדשה תתפוס את מקום הנביחות. אולי הוא יתחיל לקפוץ עלינו? אולי ליבב בקול צורם? אולי ינסה לעלות על השולחן? אולי ישרוט אותנו בכף רגלו? עד שנגמור להגיד לו "לא" על כל אחד מהדברים הללו, גם אנחנו וגם הכלב נהיה מאוד מתוסכלים. לכן הרבה יותר קל ויעיל להתרכז במה שאנחנו כן רוצים שהכלב יעשה באותה סיטואציה – התשובה האחת הנכונה – כגון ללכת למקום שלו ולחכות שם בזמן שאנחנו אוכלים. • הלומד הפעיל: בעוד שבאילוף "מסורתי" כלבים לומדים לחכות עד שיגידו להם מה לעשות, כי פעולה לא נכונה תזכה אותם בעונש, במרקר טריינינג הכלבים הם שותפים מלאים ופעילים לתהליך הלמידה. הכלב מבין שתפקידו להציע התנהגויות שונות עד שימצא את זאת שתזכה אותו בקליק וחטיף (או "כן!" וחיזוק אחר), בעוד תפקידו של המאלף הוא לצפות בהתנהגות של הכלב ולשלוט בחיזוקים (ומכאן גם בהתנהגות של הכלב). לאחר שהכלב הבין איזו התנהגות משתלמת ומזכה אותו בדברים שהוא רוצה, הוא מציע אותה שוב ושוב, במקום לבצע התנהגויות לא-רצויות. כך שני הצדדים מרוויחים: הכלב מקבל את החיזוקים שרצה (כולל "חיזוקים מהחיים" – דברים שהכלב מקבל בכל מקרה במהלך היום, כמו מזון, ליטופים, וחופש לרוץ/לחקור/לשחק) והבעלים מקבל כלב מחונך שמבצע התנהגויות שהבעלים אוהב. אז איך משפיעים על ההתנהגות של הכלב במרקר טריינינג? אם אי אפשר לתקן את הכלב, איך שולטים בהתנהגות שלו? איך גורמים לו לעשות את מה שאנחנו רוצים או צריכים שהוא יעשה? התשובה היא בעזרת נתינת או שלילת דברים שהכלב אוהב (חיזוקים). זה הכל! כשהכלב עושה משהו שאנחנו אוהבים – נותנים לו משהו שהוא רוצה. זה יכול להיות חתיכת אוכל, חטיף טעים, ליטוף, או כל דבר שהכלב רוצה באותו הרגע, כמו הנחת קערת המים שלו, פתיחת דלת, חיבור או הסרת הרצועה, רשות לעלות לספה, רשות להגיד שלום לכלב אחר ברחוב או לאורח שנכנס אלינו הביתה. כשהכלב עושה משהו שאנחנו לא אוהבים – מונעים ממנו לקבל על ההתנהגות הזאת חיזוק כלשהו. זה אומר שאם, למשל, הכלב קפץ עלינו – לא נלטף אותו וגם לא נדחוף אותו או נצעק עליו (תגובה כזאת לפעמים מתפרשת בעיני הכלב כתשומת לב, ולכן מהווה בעצם חיזוק להתנהגותו), אלא פשוט נסובב אליו את הגב או הצד ונתעלם ממנו. במקביל, נשקיע קצת זמן בלימוד הכלב התנהגות נוגדת (כגון "שב בשביל ליטופים"), שתתפוס את מקומה של ההתנהגות הלא-רצויה (קפיצות על אנשים). זאת שיטה גישה ויעילה שבעזרתה נקבל כלב מנומס ומחונך מבלי להפעיל עליו כוח פיזי או להסתכן בפגיעה בקשר בינינו.