בטיול בערב מומי לא הפסיק לשלשל מים אדומים, כמו כן הוא הקיא פעמיים. נראה שמומי חסר מצב רוח וחסר תאבון. מומי הגיע למרפאה ונבדק. נראה שהוא היה מעט מיובש , ככל הנראה עקב השלשול המימי. בספירת דם נראה שאחוז כדוריות הדם האדומות שלו (PCV) מאוד גבוה. מומי מיד החל לקבל עירוי נוזלים לוריד וטיפול אנטיביוטי. למחרת כבר נראה שמצבו השתפר מאוד. ההקאות פסקו והצואה נהייתה פחות מימית. מומי שוחרר לביתו עם המשך טיפול אנטיביוטי ומזון עדין. לאחר יום נוסף מומי כבר הרגיש טוב וכמעט וחזר לעצמו.
המורג'יק גסטרואנטריטיס, או דלקת מעי דמית
המורג'יק גסטרואנטרירטיס הינו למעשה דלקת מעי דמית. באופן פתאומי מופיע שלשול דמי מימי, מצב זה עלול אף להיות מסוכן לכלב. המחלה עלולה לגרום להתייבשות מהירה ואם היא לא מטופלת במהרה הכלב עלול להיכנס למצב של שוק. בחלק גדול מהמקרים בנוסף לשלשול המימי יש גם הקאות.
נראה שמצבים של סטרס או היפראקטיביות עלולים לתרום למחלה.
איך מאבחנים?
לאחר שלילת גורמים נוספים היכולים לגרום להקאות ושלשולים כגון גוף זר, חסימת מעי ואחרים – חשד סביר הינו שמדובר בהמורג'יק גסטרואנטריטיס. אין מבחן ספציפי שאפשר לעשות על מנת לאבחן את המחלה אך בדיקה בשם PCV או המטוקריט יכולה לעזור. ניתן לבדוק זאת באמצעות שימוש במספר טיפות של דם בלבד. בבדיקה מודדים את אחוז כדוריות הדם האדומות מתוך הדם. בכלב בריא הערכים הם בין 37% ל-55%. כלומר 37% עד 55% מנפח הדם אמור להיות כדוריות דם אדומות, שאר הנפח הינו כדוריות דם לבנות ונוזלים. כאשר בעל החיים נהיה מאוד מיובש יש פחות נוזל בזרם הדם, מה שגורם לעליה באחוז כדוריות הדם האדומות.
לרוב, כלבים הסובלים מהמורג'יק גסטרואנטרירטיס יהיו בעלי PCV גבוה מ-60%.
במדידה של PCV נבדוק בדרך כלל גם את סך הכל החלבון בדם. במקרים של דלקת מעי דמית לרוב סך הכל החלבון בדם יהיה נמוך.
כך שבמקרה של PCV גבוה, חלבון נמוך ומופע של שלשול דמי מימי באופן פתאומי ניתן לחשוד בדלקת מעי דמית.
בחלק המקרים של שלשול והקאות ממושכים נוכל לראות שינויים נוספים בדם כגון ירידה באלקטרוליטים (אשלגן, נתרן) בדם, ירידה ברמות האלבומין (חלבון המיוצר על ידי הכבד).
מה גורם למחלה?
הגורם הספציפי הינו לא ידוע. דופן המעי ודופן כלי הדם של המעי נהיים חדירים לנוזלים. במצב זה נוזל וחלבון דולפים מכלי הדם לחלל המעי, אך כדוריות הדם האדומות אשר גדולות מדי למעבר נשארות מאחור. בצורה כזו נוזלים "אובדים" לחלל המעי, בעל החיים מתייבש וה- PCV עולה.
ישנו חשד למעורבות של חיידק הנקרא קלוסטרידיום פרפרינגנס ולכן הטיפול לרוב כולל טיפול אנטיביוטי.
איך מטפלים?
עיקר הטיפול כולל מתן אגרסיבי של נוזלים. הרעיון הוא להחזיר את ה- PCV חזרה לטווח הנורמלי ולמנוע מבעל החיים להיכנס למצב של שוק.
צום נדרש לפחות ליום הראשון ורק אחר כך ישנה חזרה הדרגתית למזון, לאחר שבעל החיים מפסיק להקיא. בדרך כלל מומלץ לתת למספר ימים מזון עדין, קל עיכול במנות קטנות.
במידה ואתם מעוניינים לבשל לכלבכם ניתן להכין אורז לבן, ללא תבלינים או תוספות ועוף "מכובס", ללא עור ועצמות. חשוב להקפיד על מתן מנות קטנות ולעלות בהדרגה עד שמגיעים למנה מלאה.
את הטיפול משלבים עם טיפול אנטיביוטי, לעיתים יש צורך גם בטיפול תרופתי נגד בחילות.
במקרים מסוימים יש צורך אף באשפוז במרפאה לצורך קבלת טיפול ועד לשיפור בסימנים הקליניים.