אודות מחזור הייחום של כלבה
מחזור של כלבות – האסטרוס (ESTROUS) – כולל 4 שלבים: פרואסטרוס (PROESTROUS), אסטרוס (ESTRUS), דיאסטרוס (DIESTRUS) ואנאסטרוס (ANESTRUS). כלבים הינם מיוחדים, בכך שאין להם מחזור רבייה רציף כמו אצל שאר בעלי החיים. נקבות של כמעט כל בעלי החיים האחרים, לאחר שלב ההתבגרות, הינן בעלות מחזור רביה מתמיד, אלא אם הוא מופרע על ידי עונתיות, הריון או מחלה. בקרב כלבות קיימת תקופה ארוכה ללא פעילות רבייתית כלל – האנאסטרוס, ותקופה זו מהווה חלק מן המחזור הרגיל שלהן.
לכלבות מחזור רבייה כל 7 חודשים בממוצע. כלבות מבויתות אינן מתרבות לפי עונה, למעט גזע מבוית אחד (בסנג'י). כלבות לא מבויתות, או מעורבות עם זאבים, מראות עונתיות ברבייה. כלבות מגזעים מסוימים עוברות מחזור רבייה לעיתים קרובות בהרבה מהממוצע; גזעים אלו כוללים את הרוטוויילר והרועה הגרמני.
כלבות עוברות מחזורי ייחום כל חייהן, למרות שהזמן בין מחזורי ייחום עלול להתארך ככל שהגיל מתקדם. לרוב הכלבות מחזורי ייחום סדירים לאורך חייהן, למרות שלכלבות מסוימות בעלות פוריות נורמאלית יש אי סדירות גדולה בזמנים שבין מחזורי ייחום לאורך חייהן.
גורמים שונים מעורבים בהתחלת מחזור ייחום בכלבות. שלבי מחזור הייחום משתנים בהתאם לאירועים פיזיולוגיים, שינויים פיזיים בכלבה, והתנהגות הכלבה והכלב בזמן שקורים שינויים אלה.
שלבי מחזור של כלבה, הייחום:
השלב הראשון – במחזור הכלבה, פרואסטרוס (PROESTRUS) , הינה תקופה שבה מתפתחים זקיקים (פוליקלים) על גבי השחלה כהכנה לביוץ, וקיימים בה שינויים פיזיולוגיים כהכנה להרבעה. פרואסטרוס נמשך בממוצע תשעה ימים בקרב כלבות, אולם גם אצל כלבה נורמאלית עלולים לא לראות פרואסטרוס, או לחילופין לראות פרואסטרוס הנמשך עד כ – 17 ימים. כאמור, בזמן הפרואסטרוס זקיקים רבים נוצרים על גבי השחלה כהכנה לביוץ. בזקיקים אלה נוצרים תאים שמפרישים אסטורגן. אסטרוגן גורם לשינויים פיזיולוגיים מסוימים אצל הכלבה; שינויים אלה ניתנים לאבחנה על ידי הבעלים, שהינם האחראים לקביעת הזמן בו מתחיל הפרואסטרוס. שינויים אלה כוללים נפיחות באיבר המין והפרשות דמיות מתוכו.
בקרב נקבה טיפוסית, בזמן פרואסטרוס איבר המין נוקשה מאוד, וההפרשות דמיות או דמיות-דלילות ואינן בעלות ריח לא נעים. הפרשות אלה מקורן ברחם והן מופרשות דרך הנרתיק אל מחוץ לגוף. כמות ההפרשות משתנה מכלבה לכלבה, וממחזור ייחום אחד לשני אצל כל כלבה ספציפית. כמות ההפרשות אינה אינדיקאטור לפוריות. כלבות בעלות הפרשות מעטות אינן פוריות פחות, ואין צורך לעשות דבר בכדי "להגביר" את המחזור. כמו כן, כלבות בעלות הפרשות רבות אינן חשופות יותר למחלות רחמיות בעתיד. זכרים נמשכים מאוד לנקבות בשלב הפרואסטרוס; הם מלקקים את איבר המין של הנקבה ועלולים להימשך גם לשתן שלהן. דבר זה הוא תוצאה של פרומונים (pheromones), כימיקלים בעלי ריח המהווים איתות התנהגותי לזכר. זכרים בעלי ניסיון עלולים לא להתעניין בנקבות בשלב הפרואסטרוס.
תדירות מתן השתן בנקבה גדלה ככל שמתקדם שלב הפרואסטרוס, ופעמים רבות הזכר מטיל שתן מעל השתן של הנקבה, כנראה בכדי "להסתיר" את ריחה מפני זכרים אחרים. כלבות בפרואסטרוס עשויות לתת לזכר לחקור את חוריהן, אולם לא מאפשרות להם עדיין לעלות עליהן.
השלב השני – האסטרוס (ESTRUS), נקרא גם "ייחום עומד". אורך האסטרוס כתשעה ימים בממוצע, אולם קיים טווח גדול נורמאלי: משלושה ימים ועד עשרים ואחד יום. מנקודה מסוימת, בסוף הפאורסטרוס או בתחילת האסטרוס, הזקיק השחלתי המבוגר עובר ביוץ – הביצית משתחררת ממנו לחצוצרות ועוברת התבגרות. הפרשות האסטרוגן פוחתות בהרבה ומתחילות הפרשות פרוגסטרון. אצל כלבה אופיינית, איבר המין מתרכך בתחילת שלב זה וההפרשות הדמיות הופכות להפרשות בצבע קש (צהבהב). שינוי זה בצבע אינו מופיע בכל הנקבות ואינו קשור לפוריות בשום צורה. השינוי העיקרי בשלב זה הינו התנהגותי; כעת הנקבה מרשה לזכר לעלות עליה ולהרביעה. אם מגרדים אותה מסביב לשורש הזנב ולאחוריים,
או מאפשרים לזכר לבחון אותה, היא "מדגלת" – מזיזה את זנבה הצידה ומעלה את איבר המין כלפי מעלה. כלבות עשויות לקבל באופן פאסיבי את תשומת הלב של הזכר או להראות התנהגות שנועדת למשוך את הזכר כמו ליקוק הזכר, התקרבות אליו עם האחוריים, או בריחה ("התגרות"). הזכר חוקר את הנקבה ואם היא עומדת ואינה אגרסיבית כלפיו, מנסה גם לעלות עליה.
השלב השלישי – דיאסטרוס (DIESTRUS), הינו שלב בו הורמון הפרוגסטרון שולט. אזור הביוץ על גבי השחלה הופך לקורפוס לוטאום (CL) – "גופיף צהוב" – אשר מפריש פרוגסטרון לאורך כל שלב זה.
דבר זה ייחודי לכלבים. בקרב רוב בעלי החיים, אם הנקבה אינה בהריון, גופה מזהה זאת וה"גופיפים הצהובים" מושמדים, ובכך פוסקת הפרשת הפרוגסטרון. בקרב כלבות, הפרשת פרוגסטרון נמשכת כשישים ימים, ללא קשר לכך שהכלבה בהריון או לא. תקופת דיאסטרוס ארוכה זו משנה את היכולת לזהות הריון בכלבות, מעלה את רגישותן למחלות ברחם, ועלולה להגביר את סיכוייהן לגידולים בעטינים. סוג זה של מחזור הינו כנראה התאמה אבולוציונית, המאפשר לכלבות רבות בלהקה להניק גורים באותו זמן ובכך לתרום להזנה נכונה וטובה של הגורים בלהקה.
השינויים הפיזיולוגיים שהיו בזמן הפרואסטרוס והאסטרוס נפסקים בזמן הדיאסטרוס. איבר המין עלול להיות מוגדל במעט, אולם רק בדרך כלל. ניתן לעיתים לראות כמות קטנה של הפרשות ריריות מאיבר המין מוקדם בשלב הזה, אולם אין הן אמורות להמשך מעבר ליום-יומיים, ואין הן אמורות להיות רבות או בעלות ריח לא נעים. הזכר אינו מעוניין יותר בנקבה, והנקבה אינה עומדת להרבעה, אלא אם היא כנועה מאוד.
השלב הרביעי והאחרון – אנאסטרוס (ANESTRUS), הינה תקופה חסרת פעילות רבייתית. ההורמונים המיוצרים ביותרת המח בשלב זה הינם LH והם מופרשים בפעימות שמספרן, תדירותן וכמותן עשוי להיות איתות לכלבה מתי להתחיל את הפרואסטרוס הבא. לא קיימת בשלב זה פעילות שחלתית משמעותית. ה"גופיפים הצהובים" מהדיאסטרוס האחרון נראים עדיין באולטרסאונד, אולם אינם פעילים יותר. ריכוזי הפרוגסטרון בדם נמוכים מאוד. לא צריכות להיות הפרשות מאיבר המין, וזכרים לא אמורים להתעניין בכלבה, והיא אינה אמורה לאפשר התעניינות בחלקה האחורי או טיפוס עליה מצד הזכר.
קישורים רלוונטים:
לעמוד הראשי של כלבים.
לאינדקס וטרינרים.
לוטרינר בתל אביב.
לוטרינר ברמת גן.
לוטרינר באשדוד.
