אצל רובנו עולה מיד מחשבה בסגנון: "אוף – הכלב שוב הקיא! ממה הפעם???" / "למה שוב הוא מקיא?" / "האם הוא חולה?"
בכתבה זו ננסה לענות על (חלק) מהשאלות הקשורות להקאות בכלבים.
למה הכלב שלי מקיא ?
חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים: הקאות בחיות מחמד בכלל, ובכלבים בפרט, עלולות להיגרם מסיבות רבות, שונות ומגוונות. בחלק מהמקרים מדובר באירוע חד פעמי, חולף, ללא כל השפעה על בריאות הכלב. בעוד במקרים אחרים יכולות ההקאות להעיד על מחלה קשה. לעיתים אפילו על מצבים מסכני חיים ועל כן בכל מקרה של הקאות מומלץ ליצור קשר עם הוטרינר המטפל בכלבכם ולהיוועץ בו!
הכלבים אוכלים הכל
הכלב, הינו 'אוכל כל' (קבוצת בעלי חיים הצורכת מזונות בשריים, כמו גם צמחיים, לשם הזנתם).
ישנם כלבים שיכניסו לפיהם כמעט כל דבר, ובכלל זה גם דברים שלא אמורים להיאכל (גזעי
גולדן רטריבר וכן
לברדור הינם דוגמה מצוינת לכך).
האם זה נורמאלי שהכלב מקיא או שיש סיבה לדאגה?
למרבה המזל, כלבים מסוגלים להקיא או לפלוט בקלות כשהם 'חשים' שאכלו משהו לא מתאים או לא טוב. במקרים רבים מדובר בפעולה טבעית ואפילו בריאה, שנועדה לסייע לפנות מהגוף מזון או עצמים לא מעוכלים.
אם כן – מתי לדאוג? כיצד נוכל אנו, בעלי הכלב, להבדיל האם מדובר בתגובה נורמאלית לאכילה או שמא מדובר בסימן לבעיה רצינית יותר?
טיפים שיעזרו לנו להבין
- האם הכלב עירני? הסתכלו על כלבכם? האם הוא עירני ופעיל ( = מקיא אבל 'שמח') או שמא הוא שוכב בפינת החדר ולא קם אליכם בשעה שאתם ניגשים אליו (נראה 'חולה').
- מה תדירות ההקאות? האם מקיא פעם ב… או שמא מקיא מספר פעמים ביום.
- סימנים נוספים מלבד הקאות (קצף מהפה, שלשולים, חולשה או חום וכו). מהי תכולת ההקאות? (נוזל, עם או בלי דם? מזון, גוף זר…)
הטיפול בכלב מקיא
הקאה בודדת
באופן כללי ניתן לומר, כי כלב שמח ופעיל שהקיא הקאה בודדת, עם תכולת מזון, וללא סימני דם אינו חולה. ככל הנראה ההקאה הינה תגובה נורמאלית לאכילת דבר מה או לתחושה לא טובה.
במקרה שכזה, יכלול הטיפול, בדרך כלל, צום ולאחריו שינוי המזון למזון מיוחד לבעיות עיכול למספר ימים וכן מעקב ע"י הבעלים בבית.
הקאות מתמשכות
בכל מקרה אחר, ובמיוחד במקרים של הקאות מתמשכות יש לפנות מיידית לווטרינר, וזאת משני טעמים עיקריים: 1. ככל הנראה הכלב חולה וההקאות הינן אחד הסימנים לכך.
2. הקאות תכופות (ובמיוחד אם הן מלוות בשלשולים) גורמות לאיבוד נוזלים רב ולחוסר יכולת למתן טיפול תרופתי דרך הפה (שכן כל מה שהכלב מכניס לפה הוא מקיא). על כן מצבים שכאלה דורשים טיפול אינטנסיבי במרפאה.
במרפאה יבדוק הווטרינר את כלבכם בדיקה גופנית מלאה וינסה להעריך מה מצבו של הכלב ומה עשוי להיות הגורם להקאות. במקרים רבים עשוי הוטרינר להמליץ (ולבצע) בדיקות נוספות דוגמת:
- בדיקת דם כללית– בדיקה זו מבוצעת ע"י דקירת הכלב ולקיחת דגימה קטנה מדמו. בעזרת תוצאות הבדיקה ניתן להעריך האם הכלב חולה במחלה כלשהיא, דוגמת דלקת, ומה מצבו הכללי.
- צילום רנטגן או בדיקת אולטרא-סאונד לחלל הבטן: אלו בדיקות שונות המסייעות לנו לראות מה קורה בחלל הבטן של הכלב. מכשיר הרנטגן הינו סוג של מצלמה היכולה לראות את האיברים הנמצאים בתוך גופנו, ללא צורך בניתוח. שני המכשירים הללו יכולים לעזור לנו לאבחן גידולים או מצבי תחלואה באיברי חלל הבטן.
לאחר שלב הבדיקה והאבחון ניתן להתחיל בטיפול. הטיפול הבסיסי במצבי הקאות הינו טיפול תומך בעיקרו. מטרתו שמירה על מאזן הנוזלים והמלחים בגוף וניסיון להקל על מצוקת הכלב. טיפול זה ניתן, בדרך כלל, בכל מצב של הקאות מתמשכות. יחד עם זאת, למצבו הגופני של הכלב ולסיבת ההקאות יש השפעה ישירה על אופי הטיפול ועל מידת דחיפותו (לדוגמא: כלב שמקיא באופן פתאומי בשל חשש להרעלה דורש טיפול דחוף ביותר).
טיפול בסיסי בכלב מקיא יכלול בדרך כלל:
נוזלים:
במצבים של הקאות מרובות מאבד הגוף מים רבים. במהלך הבדיקה יעריך הוטרינר את מידת התייבשותו של הכלב. בהתאם לכך יחליט על טיפול בנוזלים (אינפוזיה). הנוזלים אותם מחדירים לגוף בעת העירוי אינם מים רגילים, אלא תמיסה המכילה בתוכה מלחים שונים החיוניים לגוף, האובדים גם כן בהקאות. טיפול שכזה, בייחוד בכלבים קטנטנים או חולים מאוד מחייב, בדרך כלל, אשפוז להשגחה.
אנטיביוטיקה:
במקרים רבים בהם נגרמות ההקאות ממצב דלקתי יש צורך בטיפול אנטיביוטי. טיפול זה יינתן תחילה לוריד, יחד עם האינפוזיה, או בהזרקות לשריר או לתת העור. בהמשך, עם השיפור במצב הכלב וירידת תדירות ההקאות יינתן ככדורים או סירופ לפה. כיסוי אנטיביוטי ניתן פעמים רבות גם כשאין מדובר במצב דלקתי. זאת על מנת להימנע מסיבוכים העלולים להיגרם בשל זיהום חיידקי משני.
נוגדי הקאות:
השימוש בחומרים אלה אינו מוחלט ותלוי בגורם להקאות. הקאות בבסיסן הינן פעולה טבעית לסילוק חומרים זרים/מסוכנים מהגוף. אי לכך, בעל חיים שבלע מזון מקולקל או רעל ומקיא בשל כך, הדבר האחרון שהיינו רוצים לעשות זה לעצור את פעולת ההקאה.
דוגמא נוספת – כלב שבלע גוף זר (כדור פינג-פונג, מוצץ או שקית ניילון הן דוגמאות שכיחות לכך). הגורם לחסימת מעיים באופן שהכלב לא יכול לתת צואה ועל כן הוא מקיא. מתן נוגד הקאות לכלב שכזה עלול להיות קטלני בעבורו. מנגד, הקאות רבות ותכופות גורמות תחושה רעה ונזק לשכבת הרירית המצפה את הושט ומערכת העיכול. על כן במצבים בהם ההקאות נגרמות בשל מחלת רקע כל שהיא (כשל כליה, בעיה הורמונאלית או אפילו בשל 'מחלת נסיעה') יש הכרח למנוע אותן. פרמין, לדוגמא, הינו חומר פופולארי למניעת הקאות. בעת הצורך ניתן להוסיפו לעירוי הנוזלים או לתתו ככדורים דרך הפה.
הזנה:
בשעות הראשונות שלאחר אירוע הקאות אקוטי ימליץ הוטרינר על צום. לאחריו יבוצע, בדרך כלל, שינוי מזוני להזנה מיוחדת, שתפקידה להקל על מערכת העיכול. מזון זה הינו מזון קל עיכול, דל שומן.
כלבים מקיאים או שעברו אירועי הקאה מומלץ להאכיל במנות קטנות. הן ניתנות מספר רב של פעמים ביום. זאת על מנת שלא לגרום לעומס קיבתי העלול לעורר הקאות נוספות.
במצבים בהם נגרמות ההקאות בשל אכילת רעל או כל חומר אחר, ניתן לתת פחם פעיל. חומר זה פועל כסופח רעלים ומאט את ספיגתם לגוף. ע"י כך מפחית את הסכנה הטמונה בהם.
טיפול במחלת הבסיס הגורמת להקאות, במידה וקיימת: טיפול כלייתי, אנטי דלקתי, הורמונלי וכו.
