תזהר ממני: דרכי התמודדות עם תוקפנות אצל כלבים

בניגוד לאמרה שכלב נובח אינו נושך, כלבים יכולים לגלות סימני תוקפנות בכל מצב כשהם מרגישים מאויימים ולבטא אותה בנביחות, נשיכות ואף בתקיפה חמורה. איך נמנעים ממצב של תוקפנות? נגה רונן, מאלפת בגישות חיובית מסבירה
Facebook
Twitter
WhatsApp
Telegram
Email
תוקפנות אצל כלבים

אגרסיביות כלבית הינה אחת הבעיות המטרידות והחמורות ביותר. כאשר כלבנו האהוב מגלה התנהגות תוקפנית משתבש הקשר מן היסוד. אם התוקפנות מופנית כלפי בני הבית, הקשר נפגע ברמה כה עמוקה שעלולה להביא מהר מאוד לכדי נטישת הכלב ואף המתתו. כמעט כל בעלי הכלבים משוכנעים שכלבם לא ינשך, ובמקביל נוטים לומר את המשפט הלא הוגן בסגנון: "ביום שהכלב שלי ינשך אני מעיף אותו מהבית".


ההכרה שכל כלב יכול לנשוך היא הצעד הראשון במניעת תוקפנות

אך למעשה כאשר בעלי כלבים אומרים "הכלב שלי בחיים לא ינשך" הם חוטאים כלפי עצמם וכלפי כלבם בשל התעלמות מהמצב האמיתי – הם מגדלים כלב, וחלק מהרפרטואר ההתנהגותי של כלב הוא לנשוך. מעבר לכך, כמעט כל נשיכה ראשונה מגיעה לבעלי הכלב כהפתעה גמורה, למרות שהסימנים המקדימים היו שם זמן רב.  

כיצד נמנעים מתוקפנות? 

הצעד הראשון במניעת בעיות תוקפנות הוא ההכרה בכך שכל כלב עלול לנשוך בתנאים "הנכונים" (שהם לרב התנאים הכי לא נכונים מבחינתנו) ושתפקידנו כבעלי הכלב להכין אותו מגיל צעיר מאוד ולהמשיך בהכנות הללו לאורך חייו  ובעיקר במצבים מאיימים או בלתי נעימים כאשר הוא נושא מטען התנהגותי ורגשי.

תוקפנות וחרדה נמצאות על אותו רצף התנהגותי ושתיהן מהוות ביטוי לאי שקט ותחושת איום. הן לא מבטאות שני קצוות התנהגותיים, אלא מהוות ביטוי שונה לאותה בעיה.

ההיפך מכלב אגרסיבי הוא לא כלב חסר בטחון. ההיפך מכלב חסר בטחון (אגרסיבי או חרדתי) הוא כלב רגוע שיודע להתמודד עם מצבי לחץ ואיומים.

כל כלב (ובע"ח בכלל) יכול לבחור בין שתי אופציות כאשר הוא חש מאויים – לתקוף או לברוח. מנגנון הידוע בכינויו הילחם או ברח (fight or flight). הנטייה להשתמש באחת משתי האופציות היא פונקציה של מטען גנטי ולמידה, אך כל כלב ערוך לשנות את האסטרטגיה המקורית שלו אם היא לא מביאה לו את התועלת הרצויה. 

לדוגמה, כלב חרדתי הנוטה להתרחק או לברוח כאשר הוא חש מאויים, בהחלט עלול לבחור לתקוף אם ירגיש שאין באפשרותו לברוח. רואים זאת היטב בכלבים אשר מסתדרים לא רע כשהם הולכים משוחררים, אך כשהם קשורים ברצועה הם הופכים לנבחנים ועצבניים. למעשה הם מתנהגים כך מפני שנמנעת מהם האופציה לברוח מהגורם המאיים, אז הם מגיבים בתוקפנות. כך גם כלב תוקפני, אם יגלה שהתוקפנות לא מבריחה את הגורם המאיים, יבחר לשנות את האסטרטגיה. בכל מקרה, מטרת הבריחה או התקפנות היא אחת – להגדיל מרחק בין הכלב לגורם המאיים עליו. מכיוון שאין לנו שליטה על המטען הגנטי של הכלב (לאחר שהוא נולד) נותר לנו להתמקד במרכיב הסביבתי.

תוקפנות בראי התאוריה הבהביוריסטית

האסכולה הביהביוריסטית המודרנית מחפשת את האיום הגורר בעקבותיו התנהגות תוקפנית, ומזהה איזה חיזוק משיג הכלב בעקבות התנהגות זו. האיום הוא סובייקטיבי ולכן יכול להיות אמיתי או מדומה. ההתנהגות התוקפנית על פי תפיסה זו, היא אסטרטגיה שחוזקה בעקבות התנסות מוצלחת בה. כלומר – אחת שהביאה את התוצאה הרצויה לכלב בעת שחש מאויים.

לדוגמה, כלב חש איום מהתקרבות הדוור לדלת הבית. מבחינתו מדובר בפולש לטריטוריה. הכלב נובח ונוהם, הדוור מתעלם ממנו, וממשיך לבית הבא. הדוור לא בא עם שום כוונת זדון, אך הכלב חש מאויים, נבח וחשף שיניים. הדוור הלך (מבחינתו, ללא שום קשר עם התנהגות הכלב) והכלב הסיק את המסקנה: "אני מאיים – הפולש מתרחק. הצלחתי!".

ב"תרבות הכלבית" כאשר כלב השיג לעצמו עצם או חתיכת מזון, הוא ישמור עליה מכל משמר. ברור לו שאם כלב אחר יקח לו את העצם, אין שום סיכוי בעולם שהכלב הלוקח יחזיר לו אותה "סתם כך" מתוך רוחב לב. כלומר, כל התקרבות אליו בעת שהוא מתענג על העצם עלולה להחוות כאיום – מישהו עומד לנסות לקחת לו אותה. כפי שתארנו עד כה, הכלב יכול לברוח (ולהפסיד את העצם, או להצליח לחמוק אתה בפיו) או להגן על "רכושו". מעבר לכך – מבחינה השרדותית סביר שהכלב צדק, אם לא יגן על ה"צייד", כלב אחר יגזול אותו ממנו והוא ימצא עצמו רעב וחלש.

הלכה למעשה

עתה חשבו על הגור שלכם אשר מקבל את מנת המזון בצלחתו, ואוכל ללא קשר לנוכחותכם. כעת אנו מתקרבים ל"אוכל שלו", ועלולים לחטוף לו (כאמור – האיום הוא בעיני הכלב, לא בעינינו). תפקידנו ללמד את הגור, משלבים מוקדמים בחייו שאתנו אין לו מה לדאוג. כאילו אמרנו לו "חביבי, בתרבות שלנו – אם לקחתי לך, סימן שאתה מקבל משהו יותר טוב, וכבר אני מחזיר לך את מה שהיה לך בפה". היעד התפיסתי אליו אנו שואפים: "התקרבותנו לקערת המזון של הגור בזמן שהוא אוכל מנבאת רווח נוסף ואינה מהווה איום".

ראשית, אני מציעה לכל בעל גור לבחון איך הגור מגיב כאשר מתקרבים אליו בעת שהוא אוכל. האם הוא מפסיק לאכול? האם זנבו מזדקר? הייתכן שגופו "קופא" וראשו מתוח פנימה לתוך הקערה או הצידה? כל אחת מההתנהגויות שתארתי, ביחד ולחוד, מבטאת מתח ודריכות מצד הכלב. אלו סימנים ראשונים לכך שנורית אזהרה מהבהבת.

מדוע נזיפה או מכה היא אינה הפתרון?

מטרתנו היא ללמד את הכלב כבר עתה שאיננו מהווים כל איום. כל נזיפה, מכה, ענישה, תלמד את הכלב שאכן אנו מאיימים. ייתכן שהכלב ילמד בעקבות זאת שלא כדאי להתעסק עם מישהו מבני המשפחה, אך באותה מידה ייתכן שהוא ילמד שעם החלש יותר מבני הבית דווקא רצוי להתעמת מפני שהוא מאיים, אבל מספיק חלש כדי להלחם בו. 
תבנית התנהגותית נוספת שעלולה להתרחש בעקבות הענשת ההתנהגות המאיימת, היא ויתור על הריטואל המאיים ומעבר לתקיפה בלי ה"משחק המקדים" הזה.

כיצד תמנעו תוקפנות בזמן הארוחה?

במקום זאת, גשו לגור בעת שהוא אוכל, והשליכו "בטעות" שתיים-שלוש חתיכות קטנות של חטיף בקרבת הקערה, ועזבו את המקום. חזרו על כך מדי ארוחה. שימו לב – החטיף מגיע בהפתעה, איננו מנפנפים לגור בחטיף, איננו משחדים אותו, אנו פשוט מתקרבים, משליכים והולכים. תהליך זה נקרא "התניית נגד" בה הנוכחות שלנו הופכת להיות חיובית במקום מאיימת. כאשר אתם מזהים שהגור מכשכש ברכות בזנבו עם התקרבותכם – הרי שהוא כבר מבין ש"חטיף מתקרב". אתם יכולים כעת לקרב את ידכם ולהשליך את החטיף הישר לקערה. בהדרגה העלו את רמת הקרבה וההתעסקות עם הגור והקערה בטרם אתם מוסיפים את החטיף. חשוב שכל אחד מבני הבית יעשה זאת.

קיימות דרכים אפקטיביות נוספות לטיפול בבעיית שמירה על מקורות, אשר מבוססות על מתן חיזוקים, אך כטיפול מניעתי מומלץ לפעול על פי טיפול זה.  

מה עושים אם מדובר בכלב בוגר?

אם מדובר בכלב בוגר, או שהגור כבר פיתח התנהגות מאיימת: נוהם, חושף שניים וכד', צרו קשר בהקדם עם מטפל התנהגותי. אם זיהיתם שהגור שומר "רק" על חפצים מסויימים, מנעו ממנו גישה לאותם חפצים, והתחילו לתרגל "תן" ו"קח" עם חפצים פחות יקרי ערך בעיניו, בהדרכה של איש מקצוע מיומן.

למידה הדרגתית שתביא לכלב את התוצאה הרצויה: "שחררתי מהפה והרווחתי חטיף , וגם קבלתי חזרה את מה שלעסתי" תבסס את יכולתכם לקחת לכלב כל דבר שילעס. אם הכלב לעס משהו "אסור" על פי הגדרתנו, הקפידו תמיד לתת לו משהו בתמורה. ככל שתפגינו יותר נחרצות לקחת לכלב בכח, כך הוא יבין שמה שבפיו הוא בעל ערך רב יותר, והוא ישמור עליו ביתר שאת.

לסיכום

זכרו – כלב המגיב בתוקפנות אינו כלב רע. הוא כלב שלמד שהתוקפנות מביאה לו תועלת. זוהי התנהגות נרכשת, אשר ניתן וחובה לטפל בה, למען כל הנוגעים בדבר. התעלמות מסימנים מקדימים אינה מעלימה את התוקפנות הנבנית, אלא רק מעצימה אותה ומקרבת את מועד הנשיכה בפועל.

נכתב על ידי בן

נכתב על ידי בן

בן הוא כותב ותיק מהעיר חיפה שמתמחה בכתיבה על בעלי חיים. הוא למד ביולוגיה בתיכון ומאז התעניין מאוד בעולם החי. הוא התחיל לכתוב מאמרים על בעלי חיים בבלוג אישי בתחילת שנת 2000 ומאז פרסם מאמרים רבים. חובב גלישה, NBA והבעלים של סאני - גולדן רטריבר חייכני.

מוצרים מובילים

עוד מאמרים בנושא

כ-10-12 ימים לאחר הרבייה, תוכל כבר להרגיש מספר רב של בליטות בבטנה של הארנבת.הבליטות הקטנות האלה הן הארנבים התינוקות

מוצרים פופולריים

המוצרים הנמכרים ביותר

סינון מוצרים

סנן לפי מותג
כל המותגים
סנן לפי מותג
משקל האריזה
בחרו...
משקל האריזה
סנן לפי גיל
כל שלבי החיים
סנן לפי גיל
סנן לפי טעם
כל הטעמים
סנן לפי טעם
סנן לפי גודל הגזע
כל הגדלים
סנן לפי גודל הגזע
חיה
בחרו...
חיה
תזונה מיוחדת
בחרו...
תזונה מיוחדת
גודל מיטה / מזרן
בחרו...
גודל מיטה / מזרן
סוג החול
בחרו...
סוג החול
צבע
בחרו...
צבע
נפח
בחרו...
נפח
אבחנה רפואית
בחרו...
אבחנה רפואית
טווח משקל
כל המשקלים
טווח משקל
דילוג לתוכן