קצת מבלבל? אז הנה הבסיס האנטומי להכל. האוזן מתחלקת לשלושה חלקים: חיצונית, תיכונה, ופנימית. האוזן החיצונית כוללת את אפרכסת האוזן, תעלת האוזן ואת המשטח החיצוני של עור התוף. האוזן התיכונה כוללת את עור התוף, את חלל האוויר הנמצא בינו לבין עצם הגולגולת, וכן עצמות שמע זעירות. האוזן הפנימית כוללת את שבלול האוזן וחלקיו.
אז מה כל כך בעייתי בדלקת אוזניים? אז זהו, זה ממש לא בעייתי. הבעיה מתחילה במקרים קיצוניים ונדירים יותר שבהן כל חלקי האוזן נפגעים. פגיעה באוזן התיכונה עלולה לגרום לחרשות, שיתוק עצב הפנים וסינדרום "העין היבשה". פגיעה באוזן הפנימית עלול לגרום לחוסר בשיווי משקל, הטיית הראש וסימנים עיצביים נוספים. אז נכון שפגיעות שכאלו לא שכיחות אבל בהחלט ניתן להגיע גם למצבים כאלו בהמשך הדרך.
אז חזרה לקרדיות החמודות. בחתולים, הגורם הנפוץ ביותר לדלקת אוזניים הוא טפיל מיקרוסקופי (אינו נראה לעין בלתי מזויינת) שנקרא קרדית אוזניים או אקרית אוזניים (Otodectes Cynotis). ההדבקה מתבצעת ע"י מגע בין חתול נגוע לחתול בריא.סימנים אופיניים יכללו: הפרשה שחורה מאוזן החתול, ניעור הראש בתדירות גבוהה והתגרדות קשה ואינטנסיבית באזור האוזניים. הקרדיות מתרבות בצורה אינטנסיבית ביותר וגורמות לגירוי קשה. הגירוי מוביל לפגיעה עצמית ע"י רגלי החתול בזמן גירוד האוזניים.
האבחון פשוט ומתבצע ע"י זיהוי הסימנים האופיניים ולקיחת דגימה מהפרשות האוזן ובחינתם תחת מיקרוסקופ לזיהוי הקרדיות. דרך טיפול אחת כוללת מריחת נוזל קוטל קרדיות ישירות על העור כפי שמתבצע בטיפול שגרתי כנגד פרעושים. יש לחזור על טיפול זה לאחר כשלושה שבועות. בנוסף ניתן לשטוף את האוזניים בעזרת נוזל יעודי וכך להפחית פיזית את כמות הקרדיות שנותרו להשמדה.חשוב לומר כאן כי ישנם מיקרים קשים בהם נוסיף טיפול באנטיביוטיקה ונוגדי דלקת לתכנית הטיפול.דרך טיפול אפשרית נוספת כוללת שימוש יומי בטיפות אוזניים שמכילות חומר אשר קוטל את הקרדית.
לסיכום, קרדיות האוזניים נפוצות מאוד בחתולים ועוברות במגע מחתול לחתול. בעזרת זיהוי וטיפול מהיר, ניתן להשמיד את הקרדיות ולמנוע את הסיבוכים המיותרים.
עד הפעם הבאה, שימו לב לשינוי בהתנהגות חיית המחמד שלכם ותהנו מהחיים.