חתול כחיה מידברית ממעט בהפרשת שתן, ובממוצע מפריש פעם ביום בלבד, ויש חתולים "המתאפקים" לכדי הפרשה פעם ביומיים-שלושה. בנוסף, השתן של חתולים הינו מרוכז יותר משל חיות אחרות. זאת, בתוספת להזנה במזון שאינו מאוזן מבחינת תכולת המינרלים והמלחים שבו, גורם לשקיעת מישקעים בשלפוחית השתן חלקם מתגבשים ל"אבנים", וחלקם יוצרים משקע רירי העשויים לחסום את פתח יציאת השתן, ומכאן מתפתחת מחלה קשה, העשויה להביא למותו של החתול.
איזה חתולים רגישים לתופעה?:
למעשה כל חתול וחתולה בוגרים חשופים לבעיה, אם כי קיימת דיעה כי זכרים מסורסים מעט יותר רגישים.
מהם הסימנים לסינדרום?:
1. השתנה במקומות לא שיגרתיים.
2. השתנה בתכיפות גדולה ובכמויות קטנות, לרוב נראה כאילו החתול סובל מעצירות.
3. השתנה של שתן דמי, עם ריח חריף של אמוניה.
4. ליקוק רב של אבר המין.
5. צמא רב, חוסר תאבון ואי שקט.
6. הקאה, דיכאון וריח חריף מהפה.
מניעה:
מזון: מעבר למזון משומר בקופסאות, המכיל יותר אנרגיה וסה"כ פחות מלחים.
תוספת של חצי כפית מלח שולחני למזון ביום, להגברת השתיה.
שתיה: להקפיד על החלפת מים בכלי לפחות פעם ביום.
צרכים: הקפד על ניקיון קופסת הצרכים, יש חתולים שיסרבו לתת שתן באזור מלוכלך!
התנהגות: עודדו פעילות גופנית, משחקים וכו . והמנעו מהשמנה.
החשוב מכל – שימו לב לשינויי התנהגות והרגשה, מחלה ה"ניתפסת" בראשיתה קלה יותר לפתרון!