לאחר שבוע אני מטייל לי ברחוב עם צ'רלי, כלבי הזכור לטוב, ואת מי אני רואה – את דיוויד. "מה נשמע? מה שלום הכלבה?" ודיוויד מסתכל סביבו, שורק – ומי מופיע בריצה וכשכושי זנב? הכלבה הדנית! לאחר רגע של תדהמה אני צועק עליו, "אמרתי לך לא לשחרר אותה, היא תברח", "איזה תברח" אומר לי דיוויד, "היא לא עוזבת אותנו רגע לבד, אם אני קם בבית ועובר לחדר אחר, היא אחרי, צמודה כל הזמן, לא חושבת אפילו לברוח, ודרך אגב, שמה ג'ינה". וג'ינה הרימה את ראשה למשמע שמה וקישקשה בזנבה. ממש כלבה אחרת. לאחר זמן לא ארוך המליטה ג'ינה את ג'יני, שהיתה דומה למדי לאימה למרות אביה הלברדור וג'יני שהורבעה עם דני אמיתי המליטה את זיק, וזיק הענק הרביע כמעט את כל כלבות השכונה, אבל זה כבר לא שייך לסיפור הזה. אולי נספר עליו בפעם אחרת. כל הזכויות שמורות לדר' רפי שחף