הסיבה לכך היא החשש שתכונות שליליות שהיו נסתרות בהורים יבואו לידי ביטוי בצאצאים של זיווג כזה (בדור השלישי – הנכדים). ההסבר לכך נובע מתחום הגנטיקה: כל בעל חיים נושא קוד גנטי לתכונות שונות (צבע עיניים, אורך גפיים, וכד'). לעתים עלול הקוד הגנטי להשתבש ולהכיל פגם (עוורות, חירשות וכד'). נניח שהקוד הגנטי שירשו האח והאחות מאחד מהוריהם הכיל פגם שכזה (עוורות לצורך העניין). היות וירשו את הקוד הפגום (עוורות) מהורה אחד וקוד נורמלי (בריא) מההורה האחר, הקוד הפגום יהיה נסתר (לא יבוא לידי ביטוי) והכלבים יופיעו כבריאים לחלוטין. כלבים אלה יוגדרו כ"נשאים" של הפגם. אם נזווג כל אחד מהאחים הנשאים עם בן זוג בריא (שהקוד הגנטי שלו אינו מכיל את הפגם), יש סיכוי סביר שהצאצאים שייוולדו יופיעו בריאים (למרות שחלקם יהיו נשאים אף הם של הקוד הפגום). אך אם נזווג את הנשאים (האח עם האחות), קיים סיכוי גדול שהקוד הפגום שהיה נסתר בהורים יבוא לידי ביטוי בצאצאים, וחלקם ייוולדו עיוורים. זאת משום שיירשו את הקוד הפגום גם מאביהם (האח( וגם מאמם (האחות).