לעתים קרובות – אי ההבנות רבות. נזכרתי בסיפור שהתפרסם בעלון וטרינרי בארה"ב על רופא וטרינר שרצה להדגים למר סמית (שם בדוי) כיצד להזריק את זריקת האינסולין היומית לכלבו חולה הסוכרת. הרופא הדגים על תפוז את כל שלבי ההזרקה תוך כדי הסבר מפורט.
מר סמית וכלבו חזרו לביתם שמחים וטובי לב. בביקור החוזר לבדיקת השפעת הטיפול, לא היה כל שינוי במצבו של הכלב. הרופא המופתע שאל את מר סמית אם נתקל בקשיים כלשהם בהזרקת האינסולין. ענה מר סמית: "אין לי בעיה עם עצם ההזרקה – אבל הכלב מסרב לאכול את התפוז!"…
בבעיית התקשורת בין הוטרינר ללקוח, קשה "להעניק בלעדיות" לאחד הצדדים בלבד. נראה לי שהבנה טובה יותר של דרך עבודתו ושיקוליו של הרופא יעזרו, ולו רק חלקית, בפתרון הבעיה.
היסטוריה (סיפור המקרה)
הפעולה הראשונה שמבצע הוטרינר היא שמיעת ההיסטוריה של המחלה. זו סידרה של שאלות שנועדה להבהיר את התפתחות המחלה. על התשובות להיות מדויקות ככל שניתן. קיימת נטייה לנסות "להקל" על הרופא ולהשיב תשובות שנדמה שאותם הרופא מצפה לשמוע. תשובות כאלה מבלבלות ועלולות רק לפגוע באבחון המדויק. נסו לספר את הדברים כהווייתם וזו תהיה העזרה האמיתית. בשלב זה, הוטרינר מתחיל לגבש בראשו רשימת מחלות או גורמים העלולים להביא לסימני המחלה הנראים לעין, נקרא לה "הרשימה".
בדיקה כללית או "למה אתה מודד לו חום כשכואבת לו הרגל?"
לאחר הבנת ההיסטוריה, נערכת בדיקה מקיפה של חיית המחמד. לעתים קרובות, שמיעת ההיסטוריה נעשית תוך כדי הבדיקה הכללית. הבדיקה המקיפה באה לגלות היכן מוקד הבעיה האמיתי. לא תמיד הדבר מובן מאליו. למשל, "חוסר תיאבון" יכול להיות תוצאה של בעיה פשוטה כמו כאב שיניים. לעתים, מחלה כלל-מערכתית (מחלה בכל מערכות הגוף) עשויה להתבטא כמחלה מקומית. לדוגמה: חיידקים שגורמים למחלה כללית עלולים להינשא בדם, "להתיישב" בברך ולגרום לדלקת וצליעה. חיצונית -הכלב יצלע, אך בדיקה מקומית בלבד של הרגל לא תחשוף את מקור הבעיה האמיתי.
דוגמה נוספת:
עקיצת פרעוש גורמת בכלבים (עם אלרגיה לפרעושים) לגירוי בעור. גירוד מתמיד מביא לפציעת העור והתפתחות דלקות וזיהומים. טיפול תרופתי בעור יביא לרגיעה זמנית אך לא לפתרון אמיתי של הבעיה. הבעיה לא תיפטר עד שלא יורחקו הפרעושים מהכלב ומסביבתו.
בדיקות נלוות (בדיקות דם, בדיקות צואה, רנטגן, וכדומה)
כאשר ההיסטוריה והבדיקה הכללית לא מצביעות על מחלה אחת ויחידה מאותה "רשימה" בראשו של הוטרינר, הבדיקות הנלוות יעזרו באבחון המדויק. בחירת סוג הבדיקה נעשית על מנת לאשש או לשלול את אותן מחלות המופיעות ב"רשימה". זאת על פי סדר סבירותן, התאמתן להיסטוריה ולממצאי הבדיקה הכללית. במקרה של צליעה, למשל, אין טעם לערוך צילום רנטגן לרגל, מבלי שהרופא הגדיר בבדיקה הכללית את מקור הכאב ואיזה אזור של הרגל לצלם. כמו כן, אין טעם לבצע בדיקת דם כללית בטרם בוצע צילום רנטגן של הרגל החולה לבירור אם הבעיה מקומית או כללית.
הטיפול
במצב האידיאלי, כל הממצאים יצביעו על מחלה אחת ויחידה. הטיפול אז ברור ופשוט. אך קיימים מקרים שבהם אין תשובה ברורה וחד משמעית ואז יבחר הוטרינר בטיפול כללי יותר ש"יכסה" את אותן מחלות מ"הרשימה" בעלות הסבירות הגבוהה ביותר. הטיפול במקרה זה הופך לחלק מהאבחון (כאשר החלמה מאששת את האבחון ואי החלמה מצביעה על הצורך באבחון מחדש). במקרה זה, יבצע הרופא מעקב טלפוני או יקבע בדיקה חוזרת.
איך אני יכול/ה לעזור?
א. ספרו את ההיסטוריה בפרוט רב ככל שניתן וספרו "את האמת וכל האמת".
ב. עימדו על כך שתבוצע בדיקה כללית מלאה לחולה.
ג. דרשו לדעת את "הרשימה" ואת סדר המחלות המופיעות בה (מהסבירה ביותר לפחות
סבירה).
ד. בקשו הסבר הגיוני לבדיקות או פעולות שמציע הרופא.
ה. בקשו אבחנה מדויקת ומבוססת (על סמך בדיקות נלוות) לכל הצעה לפעולה חודרנית (כגון ניתוח).
רפואה אינה סוד ואין בה מעשי קסמים. זכותכם המלאה לדעת ולהבין את כל התהליך.
לא הבנתם – בקשו הסבר חוזר. לא שוכנעתם – בקשו חוות דעת נוספת.
הערה:
היות ואין בשפה העברית ביטוי המתייחס לזכר ונקבה כאחד, נכתב המאמר בלשון זכר.
מובן מאליו שכל הנכתב על "רופאים וטרינרים" מתייחס גם ל"רופאות וטרינריות" ואיתן הסליחה.