פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...
פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...

חפש בעלי מקצוע:

חפש
http://www.gag-lachayot.co.il/?utm_source=PETENET&utm_medium=Popup&utm_campaign=banner_desketop

הרניה פרינאלית

הרניה פרינאלית – הינה תוצאה של החלשת או קרע בשרירי האגן. שרירים אלה תומכים באזור פי הטבעת ושומרים מפרי כניסת אברים מתוך חלל הבטן לאזור הרקטלי.

הרניה פרינאלית

חיות שסובלות מהרניה פרינאלית נראית נפיחות בצד אחד או משני צידי הרקטום, ביחד עם עצירות, קושי במתן שתן ועוד.

קצת אנטומיה:
• הדיאפרגמה הפרינאלית הינה סדרת שרירים המחוברים זה לזה ומקיפים את פי הטבעת.
• הדיאפרגמה הפרינאלית כוללת את שרירי ה Levator Ani, Coccygeus, ושריר סוגר טבעתי Extrernal anal.
הדיאפרגמה הזו הינה סכר ששומר את כל האברים הפנימיים, כמו מעיים, ערמונית, ושלפוחית שתן – במקומם.

הרניה פרינאלית – הגדרה וסימנים קליניים:
הרניה פרינאלית הנה תוצאה של החלשות או קרע בשרירי האגן. שרירים אלה תומכים באזור פי הטבעת ושומרים מפני כניסת אברים מתוך חלל הבטן לאזור הרקטלי.
בחיות שסובלות מהרניה פרינאלית נראית נפיחות בצד אחד או משני צידי הרקטום, ביחד עם עצירות, קושי במתן שתן ועוד.
מצב זה הינו משני להחלשת השרירים היוצרים את הדיאפרגמה הפרינאלית.
• סימנים קליניים כוללים קושי במתן צואה או שתן, עצירות, נפיחות מסביב לאזור פי הטבעת, ייתכן כאב בטני, חולשה, אובדן תיאבון ואף דיכאון.
הגורמים להרניה פרינאלית:
• הסיבות להתפתחות מצב זה אינן ברורות לגמרי
• רוב המקרים מופיעים בכלבים לא מסורסים מבוגרים בני 7 עד 9. הגורם הסביר ביותר הינו בלוטת ערמונית מוגדלת בשל העובדה שבעל החיים אינו מסורס. מאמץ במתן צרכים בשל ערמונית מוגדלת מוגדלת מחליש את הדיאפרגמה הפרינאלית.
• סיבות תאורטיות אחרות כוללות מבנה אנטומי, בעיות הורמונליות, נזק עצבי לאזור הדיאפרגמה הפרינאלית ומאמץ במתן צרכים בשל מחלה באזור פי הטבעת.
•גזעי הכלבים שבהם מופיעה הבעיה בשכיחות גבוהה הם: בוסטון טרייר, קורגי, בוקסר, קולי, דקסהאונד וכלב רועים אנגלי עתיק.

אבחון:
• זהו מצב שמאובחן על ידי מישוש האזור באצבע במהלך בדיקה פיזיקלית של בעל החיים
• לעיתים נדרש לעשות צילום רנטגן או אולטראסאונד בכדי להגדיר את ההרניה.

ניתוח:
• הרניה פרינאלית אינה מצב הדורש ניתוח חירום, אולם, אם שלפוחית השתן נכנסת לאזור ההרניה לעיתים קיים צורך בניתוח חירום, משום שבעל החיים אינו יכול להטיל שתן.
• בניתוח יש צורך ליצור מחדש דיאפרגמה פרינאלית בעזרת שרירים הקרובים לאזור וקיימות טכניקות שונות לביצוע הניתוח.
• באם שלפוחית השתן מעורבת יש לקבע אותה לקיר הגוף בזמן הניתוח.
• בזמן הניתוח מבצעים גם סירוס בכדי להקטין את גודל הערמונית ובכך להקטין את המאמץ בזמן מתן שתן או צואה.
• יש צורך לסרס את בעל החיים על מנת להוריד את רמת הורמוני המין ולהקטין בכך את גודל הערמונית.

תקופת החלמה:
• רוב הנפיחות באזור הניתוח יורדת לאחר 10-14 ימים מהניתוח.
• צפוי מאמץ במתן צואה בשבוע הראשון שלאחר הניתוח.
• לאחר 6 עד 8 שבועות צפויה החלמה מלאה מהניתוח.

הצלחה?
• ב 80% מהמקרים הניתוח מוצלח.
• הצלחת הניתוח תלויה באימון ובניסיון של הרופא המנתח.
• באם הניתוח נכשל צפויה הופעה חוזרת של ההרניה, ובמקרה כזה יש לתקן אותה שנית.

סיבוכים אפשריים:
• זיהום
• מאמץ במתן צואה, שיכול להגרם בשל גירוי ודלקת באזור פי הטבעת, הקרוב לאזור הניתוח. תוספת של מרככי צואה ומזון עתיר סיבים עשויים להקל על מתן צואה במקרה כזה.
• אי שליטה בפי הטבעת עלולה להופיע במצב של ניתוח של הרניה דו צדדית. דבר כזה נגרם בשל החלשות שרירי פי הטבעת. במקרה כזה, צואה עלולה לצאת כשחיית המחמד נרגשת, או בזמן נביחה. ברוב המקרים זו בעיה זמנית.
• אי שליטה במתן שתן אינה מופיעה בדרך כלל, אלא אם שלפוחית השתן היתה ממוקמת זמן רב בהרניה. במקרה כזה קיימת מתיחה של עצבי השלפוחית ובעיה זו לרוב נפתרת עם הזמן.

טיפול לאחר ניתוח:
• מרככי צואה עשויים לעזור בהפחתת מאמץ ועצירות.
• ניתן להתשמש במאלחש מקומי על מנת להקל על מצב עצירות קיצוני. משתמשים במאלחש זה באזור פי הטבעת והדבר נדרש בדרך כלל לא יותר מיום-יומיים לאחר הניתוח.
• יש להשתמש במשככי כאבים על מנת למנוע אי נוחות.
• ניתן להפחית את הליקוק באזור התפרים על ידי שימוש בקולר אליזבטני על הצוואר.
• במשך 3 שבועות לאחר הניתוח יש להגביל את הפעילות הגופנית להליכה עם רצועה קצרה בלבד.
אסור לאפשר ריצה, קפיצה או מאמץ יתר בזמן זה. לאחר מכן, ניתן לחזור בהדרגה לפעילות, על מנת לאפשר החלמה בטוחה מהניתוח.

טיפול לא כירורגי בהרניה פרינאלית:
• נדרש כאשר מכינים את הכלב לניתוח, אולם הינו בעל אחוזי הצלחה נמוכים כטיפול היחיד לבעיה.
• טיפול רפואי כולל שילוב של חוקנים, מרככי צואה, מתן נוזלים פיזיולוגיים תוך ורידי, שינוי תזונה לתזונה עתירת סיבים ומשככי כאבים.

מניעה:
לא קיים אמצעי מוכח למניעת התופעה, אולם היא מופיעה רק לעיתים נדירות בכלבים מסורסים, כך שסירוס בגיל צעיר של כלבים שאינם מיועדים להרבעה הינו מומלץ.

אולי יעניין אותך:

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

מזון וציוד לחיות מחמד ב10% אחוז הנחה ומשלוחים חינם! בכפוף לתקנון

קבלו קופון עכשיו »