מחלת המעי הדלקתי אצל כלבים וחתולים

המחלה מסווגת בדרך כלל לפי סוג התאים הדלקתיים שמצויים במערכת העיכול ולפי האזור הנגוע. הגורמים ל IBD אינם ברורים לחלוטין, אולם החשד הוא כי הגורם הוא תגובה מוגזמת של הגוף לחיידקים מסוימים או חלבונים מסוימים שקיימים במזון. הסימנים הקליניים של IBD תלויים בחומרת המחלה ובאזור הנגוע. בעלי חיים הסובלים מ IBD שמתרכז במעי הדק בד"כ מקיאים, מאבדים משקל, סובלים משלשולים, אבדן תיאבון וייתכנו שילובים בין הסימנים הנ"ל. בעלי חיים עם IBD של המעי הגס (קוליטיס כרוני) סובלים בדרך כלל משלשולים עם או בלי דם וריר, מתאמצים לתת צואה, מרגישים צורך לתת צואה בתדירות גבוהה, ולעיתים אף מקיאים. אבחון לא ניתן לאבחן IBD על ידי בדיקה פיזיקאלית, לקיחת היסטוריה רפואית, בדיקות צואה, רנטגן או בדיקות מעבדה. יחד עם זאת, בדיקות אלה נחוצות בכדי לשלול מחלות אחרות שעשויות להופיע עם סימנים קליניים דומים, כמו למשל הדבקה בטפילי מעי, גופים זרים במעי, מחלת כבד, מחלת כליות, מחלה מטבולית או אפילו מחלה ממארת. בדיקות דם עשויות לסייע בבדיקת המצב המטבולי ולסנן בעיות קיימות נוספות. בכלבים מסוימים עם IBD חריף רמת החלבון בדם עלולה להיות נמוכה בשל איבוד חלבון דרך המעיים (protein losing enteropathy). בעיה זו עלולה להחמיר מאוד את הפרוגנוזה ארוכת הטווח עבור החולה. על מנת לאבחן את המחלה יש לבצע ביופסיות מעי וקיבה. ניתן לבצע זאת על ידי לקיחת דגימה באנדוסקופיה או או על ידי לקיחת דגימה כירורגית. ההמלצה לביצוע אחת מן השתיים מבוססת על ההיסטוריה הקלינית, הסימנים הקליניים, ממצאי המעבדה, וממצאי ההדמיה השונים. בדיקה פתולוגית של דגימות הביופסיה מאשרות את האבחון של IBD, מסווגות את המחלה לפי סוג תאי הדלקת הקיימים ברקמה, מדרגות את שלב המחלה, ועוזרות בהחלטה לגבי הטיפול הנדרש והפרוגנוזה של חיית המחמד. סוגים של IBD Lymphoplasmacytic enteritis סוג זה של IBD הוא הנפוץ ביותר. מחלה זו נגרמת על ידי הצטברות מוגזמת של שני סוגים של תאי דם לבנים, לימפוציטים ותאי פלזמה, בדופן המעיים. במקרים חמורים אובד חלבון רב מכלי הדם למעיים (protein losing enteropathy). באם הדלקת נמשכת ולא מטופלת, קיימת סכנה של היווצרות רקמת דלקת במעי- דבר שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך לרקמת המעי. מצב הנקרא Lymphangiectasia(ראו בהמשך) עלול להתפתח כמשני ל- IBD חמור. כאשר מצב זה קיים הפרוגנוזה מחמירה מאוד בהשוואה למחלה ללא מצב זה. הפרוגנוזה תלויה בחומרת הדלקת, המצאות רקמת צלקת, המצב הגופני של בעל החיים, והתגובה לטיפול. בחתולים, דלקת מעי לימפוציטית- פלזמציטית חמורה עלולה להוות לקות טרום- ממאירה, היינו סרטן (בייחוד לימפומה) עלול להתפתח בהמשך. Eosinophilic Enteritis מצב זה עלול להיות תגובה אלרגית לחלבון מן המזון. לעיתים קרובות הטיפול הנדרש הינו דיאטת אלימינציה אדוקה ביחד עם טיפול תרופתי בכדי לטפל בסימנים הקליניים ובמחלה. הפרוגנוזה משתנה בהתאם לתגובת בעל החיים למזון. רבים מהם לא רגישים מספיק למזונות רבים ולכן קשה לשלוט לעיתים במחלה. Lymphanglectasia למרות ש Lymphanglectasia ראשונית אינה מחלה דלקתית, המופע הקליני עשוי להיות דומה. זהו מצב חסימתי אשר קורה במערכת הלימפה של המעיים והסיבה לו לרוב אינה ידועה. Lymphanglectasia משנית עלולה להתפתח כתוצאה מ IBD חמור. בשני המקרים הפרוגנוזה גרועה. כלבים מגזעים קטנים ובינוניים עשויים להגיב בהתחלה היטב לטיפול תרופתי ותזונתי. אולם, כלבים מגזעים גדולים אינם מגיבים היטב לרוב לטיפול תרופתי ותזונתי, והפרוגנוזה אז לעיתים גרועה מאוד. שלשול שמגיב לאנטיביוטיקה מצב זה קורה כאשר יש צמיחת יתר של סוג אחד או יותר של חיידקים במעי הדק. החיידקים עלולים ליצור מושבות במעי בשל פגם אנטומי, מחלת מעי מסוימת, שימוש יתר בתרופות (לעיתים קרובות אנטיביוטיות), או בשל סיבות אחרות לא ידועות הכרוכות בשינויים במעיים. הפרוגנוזה לרוב טובה. מצבים אחרים כל מחלה שגורמת לדלקת, הסננה, דחיסות, או דימום במעיים עלולים לייצר סימנים דומים ל IBD. דוגמאות כוללות- מחלה פטרייתית, סרטן עם הסננה למעי, מחלת לב מתקדמת, וטיפול בנוגדי דלקת מסוג סטרואידים או כאלה שאינם סטרואידים. לימפומה של המעי ברמה נמוכה קיימת לעיתים קרובות בחתולים ולעיתים נדירות בכלבים. זוהי מחלה איטית בהתקדמותה עם סימנים קליניים המחקים סימני IBD. למרות אי הנוחות ,נדרשות ביופסיות מעי כירורגיות ולא אנדוסקופיות, על מנת לאבחן באופן מוחלט לימפומה של המעיים. טיפול תזונתי: המטרה של הטיפול התזונתי הינה להפחית את התגובה האלרגנית של מערכת החיסון של המעיים בד בבד עם מתן אוכל שימלא את הצרכים התזונתיים של הכלב או החתול ויתעכל בקלות. דבר זה ניתן להשגה על ידי הכנת מתכונים ביתיים (תוך שימוש בתפריט שהמרפאה נותנת), או במזון מסחרי רפואי מתאים. הטיפול התזונתי הינו קריטי בכדי להשיג איזון בחולים במחלות אלה. במקרים מסוימים נדרשת דיאטה עם מרכיבים מוגבלים ומקורות חלבון ייעודיים. תרופות: מטרת הטיפול בתרופות הינה "להרגיע" את התגובה של מערכת החיסון על ידי דיכוי הדלקת שנגרמה על ידי ההסננה של התאים ממערכת החיסון למעיים. קיימים מספר סוגים של תרופות אנטי- דלקתיות בשימוש בשלב ראשון של המחלה בתלות בסוג הדלקת הקיימת. בחולים עם מחלה קשה יותר, משתמשים בשילוב תרופות מדכאות של מערכת החיסון. קורטיקוסטרואידים (פרדניזון, פרדניזולון) פרדניזון ופרדניזולון הינם התרופות האנטי דלקתיות העיקריות לטיפול במחלה בשל היעילות הרבה שלהן ומחירן הנמוך, וכן בשל היותן זמינות מאוד. בתלות בסיבות המחלה, רוב חיות המחמד מראות שיפור בסימנים הקליניים של מערכת העיכול תוך שבוע עד שבועיים מתחילת הטיפול. תופעות הלוואי העיקריות שייכות למינון וכוללים צמא, מתן שתן ותיאבון מוגברים, וכן לעיתים חרדה מוגברת. אלה עלולים להוביל לעליה במשקל, חוסר שקט ושינויים במצב הרוח. תופעות אלה נעלמות כאשר מפחיתים את מינון הסטרואידים במהלך הטיפול. בחתולים עדיף שימוש בפרדניזולון משום שפרדניזולון הינו המרכיב הפעיל האנטי דלקתי, והם אינם הופכים בקלות פרדניזון לפרדניזולון בקלות. מטרונידזול, טטראציקלין, דוקסיצילין, טילוזין, אזיתרומיצין אלה סוגי אנטיביוטיקה עם או בלי פעילות אנטי דלקתית חלשה. ניתן להשתמש בתרופות אלה לבד או ביחד עם תרופות אנטידלקתיות יותר חזקות. סוגי אנטיביוטיקה אלה עשויות לשנות או לווסת אוכלוסיות חיידקים במעיים, ועשויות להפחית מינון נדרש של תרופות אנטי דלקתיות אחרות. ניתן להשתמש בהן בבעלי חיים משלשלים אשר עשויים להגיב להן ללא צורך בתרופות נוספות. ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide) השימוש בתרופה זו הינה בכלבים שאינם מגיבים לטיפול בסטרואידים או שנדרש דיכוי נוסף של מערכת החיסון בשל חומרת המחלה. תופעות הלוואי של תרופה זו כוללות דיכוי מח העצם (אבדן יכולת הייצור של תאי דם לבנים, אדומים ותסיות), ודלקת שתן מדממת סטרילית (שתן דמי). בשל העובדה שזוהי תרופה חזקה מאוד, יש לבצע בדיקות דם המטולוגיות תקופתיות (כל 4-6 שבועות) בכלבים המטופלים בה. אזתיופרין (Azathioprine) תרופה זו אף היא שמורה לכלבים שאינם מגיבים או שיש אצלם בעיות בטיפול בסטרואידים. למרות שתופעות הלוואי פחותות מאלה שבטיפול בציקלופוספמיד, גם תרופה זו עלולה לגרום לדיכוי מח עצם חריף. כמו בטיפול בציקלופוספמיד, ההמלצה בטיפול עם אזתיופרין היא לנטר ולערוך בדיקות דם המטולוגיות תקופתיות. אזתיופרין הינה תרופה רעילה לחתולים והשימוש בהם אינו מומלץ. כלורמבוציל (Chlorambucil) קיים שימוש בתרופה זו בחתולים שאינם מגיבים לסטרואידים או כתרופה יחידה אנטי דלקתית בחתולים סכרתיים. בדרך כלל השימוש בכלורמבוציל הינו ביחד עם סטרואידים בחתולים עם IBD חמור או באלה עם לימפומה של המעי. למרות שתופעות הלוואי מעטות, גם תרופה זו עלולה לגרום לדיכוי מח עצם חריף. כמו בטיפול בציקלופוספמיד, ההמלצה היא לנטר את החתול באופן קבוע בעזרת בדיקות דם המטולוגיות. מסקנה חיות מחמד מסוימות זקוקות לתזונה מיוחדת או לטיפול תרופתי לאורך חייהן. למרות שלא ניתן לרפא IBD, מטרת הטיפול הינה לשלוט בסימנים הקליניים ללא צורך בטיפול תרופתי. באם נצפית חזרתיות של המחלה, לעיתים נדרש טיפול תרופתי ללא הפסקה, כשהמטרה הסופית היא שיפור איכות חיי חיית המחמד שלנו.