כלבים מייצרים באופן טבעי הפרשות שמטרתן לאפשר לכלבים אחרים לזהות אותם ככלבים. על כל גוש צואה יש את חותם הריח של בעליו. כאשר כלב מרחרח צואה של כלב אחר הוא יכול לקבל מסרים של פחד, מעמד, מין וכו'. זאת גם הסיבה מדוע כלבים בעת פגישה מיד הולכים לאחוריים של השני על מנת לרחרח.
על אותו ריח אחראים השקים האנאליים. מדובר בשני שקים המצויים מתחת לפי הטבעת. בתנאים נורמאלים כאשר הכלב עושה את צרכיו שקים אלו מייצרים הפרשות טבעיות שמשתנות מהפרשה מימית וצהובה להפרשה משחתית ואפורה ובעלת ריח חזק ו"בואשי".
הפרשות אלו אחראיות על אותו "ריח ניחוח" של הצואה. וכן, עוזרים לסכך את יציאת הצואה עקב אופיים השומני. לעיתים בעת שהכלבים מפחדים או מצויים בסטרס הם יכולים לפזר את "מי הקולון" שלהם בסביבה. וזאת אגב, דרך נוספת של כלבים לסמן טריטוריה.
מנהג זאבים
לחלק מהכלבים נותרה התנהגות שירשו מאבותיהם הזאבים: ההתפלשות. אותם כלבים אוהבים להתגלגל ולסמן את עצמם בריחות טבעיים מסוימים של חיות אחרות בסביבתם. כולל בהפרשות צואה של טרף פוטנציאלי.
שלל בלוטות
כלבים מתקררים באמצעות בלוטות הקרויות בלוטות אקריניות המצויות בכפות הרגליים ובאף. על גבי כפות הרגליים ישנם מיקרואורגניזמים שנמצאים על פני השטח ותורמים לריח האופייני של כפות רגלי הכלב – ריח שדומה במעט לריח חטיפי גבינה. ריח זה מורגש יותר כאשר כפות רגלי הכלב רטובות מאשר כשהן יבשות.
- בלוטת שומן וחלב המצויות בתוך תעלות האוזניים – הן מייצרות את הפרשות ה"דונג" השומניות של האוזן, המיקרואורגניזמים חיים באופן טבעי ב"דונג" שומני זה ומייצרים ריח שמרים גם כאשר האוזן בריאה.
- בלוטות אפוקריניות – בלוטות המצויות ברחבי הגוף ליד כל קבוצת שיער. מטרתם לייצר סיגנלים כימיים המשמשים לתקשורת עם כלבים אחרים.
גם כלבים מפליצים – לעיתים אנו חשים בריח רע שמקורו בגזים העולים מקיבת הכלב. בדרך כלל הריח נוטה להיות חזק יותר אחרי ארוחות. תופעה זו, כמו אצל בני אדם לעיתים, נחשבת לנורמלית.