מייד לקחנו את החתולה, ליידי שמה, והתחלנו בבדיקה מהירה בניסיון להעריך את מצבה.
דם רב זלג מפיה, היה ברור שאינה בהכרה, קצב הנשימות שלה היה קרוב ל150 נשימות בדקה והדופק היה כמעט כפול.
במהירות הוכנס קטטר לוריד במטרה לתת נוזלים ותרופות בניסיון להעלות את לחץ הדם שלה ולאפשר אספקת דם תקינה לאברי הגוף. במקביל בוצע צילום בית חזה שהראה מצב הנקרא "חזה אוויר".
ליידי, קיבלה מורפין לשיכוך כאבים והרגעה. באמצעות מחט מיוחדת בוצעה שאיבה של האוויר מבית החזה עד למצב בו הנשימות שלה השתפרו, במקביל קיבלה תוספת חמצן להקל עליה את נשימתה.
לאחר שאיבת בית החזה, גם נבדק חלל הפה. נראה שבנפילה נשברו שתי שיניים קדמיות ונראה חתך קטן בלשון. מלבד זאת לא נראו פציעות חמורות.
בדיקות דם שלקחו הראו ירידה בכמות כדוריות הדם האדומות ובבדיקת אולטראסאונד נראה שהיא מדממת לחלל הבטן.
בשלב זה הוחלט להוריד מעט את קצב הנוזלים שהיא מקבל בכדי לנסות למנוע מצב של לחץ דם גבוה שיגביר את הדימום ובמקביל היא קיבלה תרופה המעודדת קרישה.
לאחר כשעתיים נראה שהכרתה של ליידי חוזרת אליה, בשלב זה הבחנו כי היא אינה מסוגלת להזיז את פלג הגוף האחורי. בבדיקה נוירולוגית שבוצעה נראה שהיא אכן מרגישה את הרגליים האחוריות אך פשוט אינה מסוגלת לבצע כל תנועה בהן. ממצאים אלו מלמדים בד"כ כי נגרמה פגיעה בחוט השדרה בו קיימים עצבים האחראיים על פעולת הרגליים האחוריות. בשל כך ניתן טיפול בסטרואיד מהיר פעולה בנוסף לשאר התרופות אותן קיבלה.
רק בשלב זה היה לנו מעט זמן לשבת עם דוד, הבעלים, לנסות לברר את שאירע.
ליידי הקטנה, בקושי בת חצי שנה שיחקה במרפסת הבית, לאחר כשעה דוד חיפש אותה בבית אך לא מצא ובחשש רב ירד למטה לאחר שהבין שהיא ככל הנראה נפלה.
הוא מצא אותה על מגרש החנייה בדיוק מתחת למרפסת הבית ומיד לקח אותה על ידיו ונסע במלוא המהירות אל המרפאה. למזלה הוא הגיע ממש בשנייה האחרונה. אם היה מאחר במספר דקות, מרבית הסיכויים שליידי לא הייתה איתנו היום.
שאלנו את דוד מאיזו קומה נפלה ליידי וכולנו היינו המומים לשמע תשובתו – קומה שש עשרה. קשה היה להאמין איך החתולה הקטנה הזו שרדה את הנפילה.
מעקבים של בדיקות דם הראו כי קצב איבוד הדם האט ונעצר לאחר מספר שעות; למזלה של ליידי היא לא נזקקה לעירוי דם.
לאחר מספר שעות נראו שוב קשיי נשימה ובצילום הודגם מצב של חזה אוויר חוזר שחייב שאיבת בית חזה נוספת. ליידי הושארה לאשפוז ובמהלך היומיים הבאים נשאב בית החזה שלה עוד פעמיים.
לאורך האשפוז, בכל יום נראה שיפור במצב הפגיעה ברגליים האחוריות. לאחר שלושה ימים היא החלה כבר ללכת בעצמה.
ביום הרביעי לאשפוזה, לאחר שנראתה הולכת בכוחות עצמה ואך אוכלת בצורה יפה הוחלט לשחרר את ליידי. הפעם עם אזהרה – להתרחק ממקומות גבוהים.