אם לשתיים , האחת עם זנב

שמי הדס ואני אם טרייה לזיו בת השישה חודשים ולאחותה הג'ינג'ית זושי, גורת קוקר ספניאל (English cocker spaniel) כבת חמישה חודשים. מאז נכנסה זושי לחיינו, הפכה ההורות לקלה יותר, ההתפתחות של זיו למהירה יותר וכל רגע הוא קסם אמיתי. במלאת שישה חודשים לזיו, ואחרי התעניינות רבה מצד מקורבים וכמיהה להבין את סוד הקסם, החלטתי לכתוב מאמר. גייסתי לשם כך את אימי, פיזיותרפיסטית התפתחותית מזה 35 שנה, כדי להסביר את הפן המוטורי ואת אבי, כלבן מומחה מזה 30 שנה, כדי לתרגם את שפתם של גורי הכלבים. בנוסף, צללתי לתוך הספרות המקצועית על מנת להסביר את מה שקורה אצלי בסלון. ביושבי לכתיבת המאמר הסתמכתי גם על כישוריי כמטפלת בילדים באמצעות בעלי חיים וניסיוני בקידום רגשי, מוטורי, קוגניטיבי וחברתי של ילדים באמצעות מפגש עם בעלי חיים. במאמר זה אני מתארת את המקרה הפרטי שלי, עם הבת שלי ועם הכלבה שלי. אולם, אני מאמינה שהמקרה הפרטי שלי יכול ללמד אותנו רבות על הקשר שלנו עם בעלי חיים ועל הפוטנציאל הטמון בו. ההתחלות תמיד קשות. . . כמי שגדלה עם כלבים כל חייה היה ברור לי שלזיו שלנו תהיה כלבה. הגורל חייך אלינו וכך הצטרפה זושי למשפחה, ואני מצאתי עצמי, כאמא טרייה, מגדלת שתיים – גורה חדשה ותינוקת ראשונה, שילוב כלל לא פשוט. לזושי אין חיתולים. יש לצאת איתה לשמונה טיולים ביום על מנת להרגילה לשלוט בצרכיה. כגורה היא גם לועסת כל מה שהיא רואה, מה שמחייב אותי להציב לה גבולות ברורים. אמא טרייה אמרנו! תינוקת ראשונה הזכרנו? הנקה, חיתולים, כביסות, עייפות, והרי לכם מצב לא קל. נשמע מוכר? בתחילה היינו מטורטרים מהאחת לשנייה, קמים מוקדם, מתרוצצים בין שתיהן, מנגבים ישבן מחד ורצפה מאידך. חיתולים, עיתונים, תזמוני אכילה-שתייה וכו'. זה היה קשה, עד שיום אחד נפל האסימון: הן אחיות ולפיכך צריך לגדל אותן ככאלה. כאשר מגיעים אלי הורים של מטופל עם חששות באשר לכניסת אח/ות למשפחה, אני מנחה אותם להתמקד בשיתוף הילד. שיתוף בהתקדמות ההיריון, שיתוף בהתפתחות העובר, ביקור משותף בבית החולים, ובמיוחד – נוכחות האח בעת הכניסה לבית, תיווך בעת מפגש ההיכרות הראשון ושילוב האח בקליטת הרך הנולד לחיק המשפחה. כך גם עם כלב בבית. כדאי להביא לו חיתול עם ריח התינוק מבית החולים, להניח לו להסתובב בחדר החדש שמכינים לתינוק ולתת לו להיות חלק מההתרחשות בבית. גם כאן, נוכחות הכלב חשובה מאוד בעת כניסת התינוק הביתה וחשוב מאוד להעניק לכלב תשומת לב דווקא במעמד זה. הכלב ישמח לגלות שמעמדו בבית לא השתנה עם כניסת האח החדש. בתיווכנו הוא ילמד את כללי ההתנהגות הנכונים עם "האדם הקטן". ניסיונות הפרדה בין השניים, לעומת זאת, עלולים לגרור קנאה וקשיים. למן הרגע הראשון התייחסתי אל זושי כאל בת, והובלתי את הקשר בינה לבין זיו כך שידמה לקשר הקיים בין אחיות. תכננתי לשתיהן סדר יום דומה, המאפשר לנו לחלוק חוויות, החל בקימת הבוקר המשותפת ולאחריה ארוחה יחדיו, זו מהבקבוק וזו מהקערה. לארוחת הבוקר קדם טקס איחולי "בוקר טוב", מי במילים, מי בנשיקות ומי בליקוקים ונביחות שמחה. מכיוון שילד אינו "מדבר גורית", זמן האיכות של ה"ביחד", של המותר והאסור, הוא הבסיס ליצירת קשר אמיץ בין הכלב לתינוק האנושי. המפגשים המשותפים מאפשרים לכלב להבין את המגבלות המצופות ממנו באשר לתינוק, לרכך ולהעלים נשיכות מהוססות, הנהוגות במשחקי גורים, לכדי ליקוקים ומגעים בלבד, ועדיין לחוש כשווה בפני מנהיג הלהקה, בדיוק כמו אחיו, הגור האנושי. על מגע, תנועה וזושי. . . במסגרת עבודתי עם אנשים ובעלי חיים זכיתי לראות מטופלים רבים נפתחים כפרח לאחר הגשם למגע לשונו של כלב או רכות פרוותו של ארנב. לחוש המישוש ולמגע תפקיד משמעותי בטיפולים באמצעות בעלי חיים (ATT, Animal Assisted therapy) ומקומם אינו נפקד גם בגידול תינוקות. הארי הרלו (Harry Harlow), פסיכולוג אמריקני שפעל בארצות הברית, ערך בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20 סדרת ניסויים שבהם בחן את חשיבות החום והמגע בעבור גורי קופים. בניסוייו, הרלו נתן לגורי הקופים לבחור בין "אם תיל" – בובה העשויה חוטי ברזל חשופים, שאליה היה מחובר בקבוק חלב, לבין "אם מגבת" – בובה דומה, עטופה במגבת אך ללא בקבוק חלב. מתוצאות הניסויים עלה כי הגורים מעדיפים את בובת האם העטופה במגבת ונקשרים אליה, למרות שהיא אינה מספקת להם חלב. שניים מבין הגורים אף גוועו למוות לאחר שהעדיפו את בובת אם המגבת ולא נפרדו ממנה, למרות שלא סיפקה דבר פרט למגע הנעים (בלום, 2005). כיום, ניסוייו של הרלו שנויים במחלוקת אתית עזה, אולם גם למתנגדיו של הרלו ברור כי הוא הוכיח מעבר לכל ספק את הצורך במגע ובחום שמספקת האם ואת חשיבותם. ז'אן פיאז'ה (Jean Piaget), הדגיש את אלמנט התנועה, והדגיש כי שילוב הפן החושי והתנועתי מעודדים דפוסים של למידה, הפנמה והכרה בסביבה של התינוק. ככל שהתינוק מרבה בתנועה ובחשיפה לגירויים תחושתיים, כך מתחזקת התפתחותו הקוגניטיבית (פיאז'ה, 1966).Spitz and Wolf (1946) הדגישו את העובדה שהמגע, מעבר להשפעתו כמחזק אוריינטציה לסביבה, מהווה גורם מרגיע בעבור התינוק; הרגעה דרך מגע מבססת את יכולת הוויסות העצמי של התינוק ומאפשרת לו, בהמשך חייו, להרגיע את עצמו. זושי וזיו החלו לבלות יחד על בסיס קבוע, פעמיים ביום, על השמיכה. זו מתרוצצת לכל כיוון, רצה החוצה ופנימה, מובילה בפיה צעצועים ותוחבת אותם למתחם השמיכה, בעוד אחותה עדיין נאבקת להתהפך ורק מתחילה להבין שאלה הן ידיה שזזות מולה; זושי הבינה כי השמיכה משמשת מקום מרבץ ושדה משחק של הלהקה וחשה שותפה לשמיכה, בדיוק כמו אחותה. כל אימת שזיו משמיעה קול, ממהרת זושי לגשת אליה וללקק את פניה. זושי נצמדת לאחותה בכל הזדמנות. בשעת משחק היא מקרבת אליה את צעצועיה ולעתים אף מנסה לזנב בבובותיה. בשעת בהלה היא מתחבאת מאחורי זיו, ולעתים, סתם כך, היא מניחה את ראשה עליה. זיו, מצדה, נראה כי היא נהנית מאוד, פרט לליקוקים שלעתים מפתיעים אותה. היא מתמסרת בחיוך למגע הפרוותי ועד כה לא גרם מגע זה לבכי. תנועות הידיים הקצובות להרגעה עצמית, הנהוגות אצל כל התינוקות, הפכו לכיווצי יד על פרוותה הג'ינג'ית של אחותה. על השמיכה זיו לשה, מועכת, מושכת, מלטפת, מעסה וכמובן מגישה לפיה את שיער הפרווה של זושי, בעוד זו מתמסרת לה בהנאה. לרוב זה מסתיים כאשר זיו תוחבת לפיה את זנבה הג'ינג'י של זושי או לועסת את גבה הכתום. הגירוי החושי האדיר שמספקת זושי לזיו הופך את כל גופה של הגורה לשמיכת פעילות חיה; פרוותה הרכה, אפה הרטוב, שיניה הקשות ולשונה החמה יוצרים חוויה, מרכיבים התנסות ומשלבים פעילות, שבה כלל לא ברור מי מהשתיים נהנית יותר. זיו מתרגלת את כל חושיה בעזרת זושי; היא נוגעת, טועמת, מריחה, שומעת ומתבוננת באחותה השובבה: בלשונה הרטובה, בכפות רגליה המחוספסות, בציפורניה ובשיניה הקשיחות, בפרוותה הרכה, ואפילו במסרק הקר, בדשא ובעלים הנדבקים לפרוותה. זיו מוקפת במגוון קולות וצלילים: נביחות, יללות, צפצופים וצלצולים של צעצועים וצליל קולי, המדבר עם שתיהן. זיו מריחה את פרוותה של זושי לאחר הגשם או לאחר מקלחת, את הבל פיה אחרי ארוחה ואת ריחות החוץ שזושי אוספת בטיוליה בפארק. בין השתיים נוצר קשר אמיץ, קשר של גירוי ותגובה, המקבל חיזוקים מדי יום ביומו. מערכת יחסים המתפתחת בצורות שונות ומשונות ומקבלת ביטוי חדש בכל יום. קשר אמיתי של מגע, של ריח, של טעם, של מראה עיניים – קשר של אהבה. זושי דוחפת ומעודדת… במסגרת עבודתי המעשית אני נתקלת פעמים רבות בילדים עם בעיות מוטוריות. מפגש עם בעלי חיים מזמן לילדים אלה התנסות יוצאת דופן, היכולה לתרום להתמודדותם עם בעיותיהם. תינוק יזחל על מנת לגעת בבעל חיים פרוותי, ילד נכה ייצא לטיול עם כלב הזקוק לכך ומי שמתקשה במוטוריקה עדינה ישקיע מאמצים כדי לסרק את כלבו ולהתיר את הקשרים בפרוותו. בסלון ביתי על השמיכה מצאו להן שתי הגורות שלי מגוון פעילויות, אשר עודדו את זיו "להזיז את התחת" מהר מהצפוי ולהקדים את בני גילה. מי תיאר לעצמו שדבר נעים ורך כמו ליקוק יהווה זרז להתהפכות לזחילה ולהתרוממות על הידיים? בתחילה הייתה זיו על גבה, חסרת אונים, נתונה לחסדיה של ה"לקקנית הסדרתית". הרפלקס של עצימת העיניים וסגירת הפה היו שם מלידה, אך אט אט החלה זיו מרחיקה ראשה בניסיון להתחמק מזושי. בשלב הבא התהפכה זיו מהגב לבטן, והיא רק בת 3 חודשים. תנועה זו, הסיבוב וההתהפכות על הבטן, אפשרו לה לטמון את ראשה בשמיכה ולחמוק מהליקוקים. זיו הזדרזה להתהפך. לרוב, היפוך מהבטן לגב מופיע בגיל ארבעה חודשים, ואילו היפוך מהגב לבטן מופיע אחריו, בגיל שישה חודשים בממוצע. כאשר זיו על הבטן, תנועות הראש והצוואר משמשות אותה על מנת להרים את ראשה ולחפש אחר אחותה. הגירויים והסקרנות גורמים לה להתרומם על אגרופיה ולעקוב אחר זושי במבטה. זיו החלה מבקשת את קרבתה של זושי, וכשזו התרחקה ממנה ונותרה הרחק, החלה זיו לחפש דרכים להתקדם אליה. התנהגות זו של התקדמות לכיוון גורם רצוי בסביבה, אופיינית לכל תינוק בריא. נוכחות של כלב בסביבת התינוק מספקת מטרה קבועה, המגיבה ונעה במקביל לתינוק, מגרה ומעודדת אותו. ואכן, זיו החלה מתקדמת על ידי התהפכות מהבטן לגב וחוזר חלילה; אט אט החלה מתייצבת על שש כאשר היא מתנדנדת קדימה ואחורה; היום, בגיל חצי שנה, זיו כבר זוחלת על שש ומתקדמת מעט על ארבע כאשר היא רוצה להגיע לזושי הישנה לה בשקט בצד השני של החדר. נוכחותה של זושי הפעילה מעודדת את זיו לזחול ולהגיע למיומנות זחילה גבוהה. זיו מגיעה אל זושי, מתייצבת על חמש ומרימה יד למשש אותה, או פשוט מניחה את ראשה הבלונדיני על בטנה הרכה והפרוותית של אחותה ונרדמת מיד. קשר אמיץ והדדי נקודת המפנה בכל תהליך טיפולי היא יצירת קשר, לרוב בין מטופל למטפל; בטיפול באמצעות בעלי חיים, בעל החיים מהווה חלק מהצוות הטיפולי, ויצירת הקשר עמו היא תמיד קלה יותר ולרוב גם מיידית. הקלות שבה ילדים ובעלי חיים מתחברים אלה לאלה היא אחד היתרונות הבלתי מעורערים של הטיפול בעזרת בעלי חיים, יתרון הפותח צוהר לעולמו של הילד, לראייתו את העולם ולמכלול הקשיים הפוקדים אותו. בדלת אמותיי, על שמיכה צבעונית, רקמה לה בתי קשר אמיתי עם אחותה על ארבע. תנועות הראש אשר שימשו אותה לצוד את זושי במבטה, מלווים כיום בקולות קריאה המזעיקים את הכלבה. זו ממהרת להגיע, ומשזיו רואה אותה היא פורצת בצחוק וטומנת במהירות את ראשה בין ידיה כמתגוננת מפני מתקפת הליקוקים המתרגשת ובאה. זושי טורחת ומביאה למרבץ המשותף את צעצועיה, כמזמינה את זיו לשחק עמה. לעתים מקרבת הגורה את צעצועיה לפניה של ילדתי ולעתים משחקת לבדה בשולי השמיכה; לא פעם, כדרכן של אחיות, הן רבות על הצעצועים; זיו מתהפכת וכעת אף זוחלת, עד שהיא מגיעה לצעצוע שאיתו זושי משחקת ומנסה לקחת לה אותו; זושי, העסוקה והשקועה במשחק, מתרגזת ומרחיקה את הצעצוע. זיו שבה ומתקרבת וחוזר חלילה,עד שהאחת מוותרת לרעותה. שתיהן מחפשות קרבה, מגע, חום, מתכרבלות זו בקיפולי גופה של זו, הן בשעת משחק והן כאשר העייפות מתישה אותן. פעם זו ופעם זו מתקרבות ונדחקות אחות לאחותה, זיו "מתנחלת" בפרוותה של זושי וזושי מתכרבלת, נצמדת ונדבקת, ושתיהן נרדמות בלאט, כאילו היו לגוף אחד. כאשר מבקרים אצל סבא וסבתא, שם גדלה שאר שושלת הקוקרים ובהם הוריה וסבתה של זושי, זיו ממשיכה להתייחס לזושי, לקרוא לה ולחייך לעומתה, באופן נבדל משאר הכלבים. טקס הנסיעה עצמו מספק עדות נוספת לחוזק הקשר. כאשר "טומנים" את זיו בסלקל ומהדקים את חגורת הבטיחות היא פוצחת במחאה קולנית, אך משתתקת באחת כאשר זושי מגיחה לידה ומטפסת עליה. מראה השתיים, ישובות בצוותא, כאילו שלובות זו בזו, שקטות ומביטות האחת באחותה עד ששתיהן נרדמות, משמח אותי כל פעם מחדש; כל חששותיי ממשקלה של זושי המכביד לכאורה על זיו, נמוג באחת; כל פחד אחר מנזקן של כפותיה הגדולות של הגורה על עורה העדין של התינוקת, מתמוסס אל מול חיוכה של זיו והשלווה האופפת אותה כאשר זושי משתרעת עליה. בכל פעם שזיו בוכה, זושי מיד ניגשת אליה ומלקקת אותה, אם היא מצליחה להגיע אליה. אם לאו, היא מתיישבת בחוסר אונים למרגלות המיטה וממתינה שנבוא לעזור. לא פעם, סיפרה הבייביסיטר, זושי אינה משה מזיו, וכשהקטנה בוכה, זושי ניגשת אל הבייביסיטר ומייללת, עד שהיא קמה אל הילדה. או אז מלווה אותה זושי בכשכוש זנב המביע שביעות רצון. אינטראקציה עם הסובבים אותנו, בדיוק כמו זחילה, מחייבת תרגול מתמיד; בין אם אנו מבוגרים, ילדים או כלבים, התרגול הקבוע של אינטראקציות עם אחרים הוא שמביא אותנו להתפתחות חברתית תקינה ויעילה. יחסי סיבה-תוצאה וגירוי-תגובה הם אבני היסוד בכל מערכת יחסים. התרגול של כלים אלה הוא קריטי ומאפשר את ההבנה החברתית וההתנהלות מול האחר, בין אם הוא כלב, הורה או מטאטא (באופן טבעי, האחרון לא יגיב ולכן גם לא תתפתח מערכת יחסים). העובדה שגורם מסוים מגיב, נמצא ונוכח במשך פרקי זמן ארוכים, מאפשרת התפתחות יחסי אובייקט, קרי: גורם קבוע, הנמצא בתודעת התינוק, גם אם אינו שם כרגע, ונתפס כנענה לצרכי התינוק, מספק חוויה חיובית. גורם זה, דמות זו, מהווה כתובת לפניות התינוק ומספקת לו תחושת ביטחון. כיום מקובלת המחשבה שלתינוק יכולים להיות מספר (קטן) של אובייקטים קבועים, למשל, האם, האב הסבתא והמטפלת. התינוק מבלה זמן מה עם כל אחד מהאובייקטים ומפתח עמם יחסי אובייקט. גם כלב יכול להיות אחד מאובייקטים אלה: הכלב הנמצא בקרבת התינוק ונזעק אליו כל אימת שזה קורא לו או פורץ בבכי, משרה על התינוק תחושת ביטחון, תחושה שהוא אינו לבד גם ברגעים הספורים לפני שמגיע המבוגר; חום הגוף, מגע הפרווה וליקוק חם בלחי, כפי שהראה הרלו, מספקים נחמה בשעת מצוקה ותחושת ה"ביחד" מרגיעה את העולל. חוק ה-30 שניות גדלתי בצופים, שם נתקלתי לראשונה בחוק ה-30 שניות: מה שנופל לרצפה נשאר נקי מחיידקים אם מרימים אותו לפני שחלפו 30 שניות. אימצתי את החוק בחום ואני פועלת על פיו כל חיי. מהרגע שזיו נולדה, סיבנתי, קרצפתי, כיבסתי והרתחתי כל בקבוק, פטמה, מוצץ ובגד חדש שנקרה בדרכי, הכל כדי להגן על הפרח שלי. את זושי אי אפשר להרתיח (לא שניסיתי . . . ), והיה ברור לי כי הכנסתה של אחות על ארבע לחיק המשפחה מחייב התפשרות מסוימת על הסטריליות. זושי מביאה לשמיכה המשותפת חול, עלים, צדפות ואת עצמה. זיו חשופה לכל אלה כאשר היא באה במגע עם זושי ועם המרבץ המשותף, וכך היא בעצם מתחסנת. בגיל שישה חודשים זיו הספיקה לבקר וללטף חמורים וגמל לבן, לבקר ברפת ובדיר. פרה ליקקה אותה וזיו אחזה בקרניו של כבש. ובתוך ביתה, מבצרה, ביקרו ארנבונים בעריסתה וגם טינטין, החמוסה שלנו, לא פסחה על ביקור. כן, אני יודעת שזה קצת מוגזם, אבל רופאת הילדים מוחאת לנו כפיים. באחד הביקורים אצל הרופאה, זושי התלוותה אלינו. הרופאה הייתה מאושרת מהצמד וקישרה בין לחייה הוורודות של בתי, היעדר המחלות והנזלת הקלה בלבד באמצע החורף, לבין השילוב המנצח של ההנקה מחד והקשר של זושי עם סביבתה כולה מאידך. "אמא, תקשרי לי" בכיתה ג', 9 וחצי שנים מאחוריו, דני עדיין מניף רגליו בתום הטיפול ואומר לאימו, " תקשרי לי…" כמובן שהאמא קושרת; "אמא במבה" ואמא מביאה; "אני רוצה שניצל עכשיו" וזה מגיע. אחת מהרעות החולות של דורנו היא העובדה שהורים רבים שמים את ילדם במרכז וכופפים את כל עולמם על מנת לרצותו. כל הערה, בקשה או רמז לרצון מיד באים על סיפוקם. כאשר ילדים אלה מגיעים למסגרות חברתיות מאוחרות יותר, כגון גן, בית ספר או חוג, מסתבר שהם אינם מסוגלים להתמודד בחברה, מצפים שכולם ישרתו את צורכיהם ואינם מסוגלים להשתלב כשווים. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר על אח בכור או ילד יחיד, שאינם צריכים להתמודד עם חברי משפחה אחרים, שעומדים על שלהם. אולם, כאשר יש כלב בבית (או אח גדול, למשל…), על הילד להתמודד עם כך שהוא אינו "ילד יחיד". הכלב הוא יצור עצמאי, המהווה חלק מהמשפחה, שלא תמיד מתחשב ברצונותיו של הילד. הכלב רוצה לשחק במשחקים שלו, לא תמיד משתף אחרים ואינו כפוף לבקשותיו של הילד. מציאות זו מהווה חוויה בריאה של ראיית האחר כנפרד ובעל מערך צרכים ורצונות משלו; חוויה זו של חיים בשיתוף, תוך התחשבות הדדית, מכינה את הילד לחיים חברתיים בריאים של שנינו יחד וכל אחד לחוד. אי שם מעבר לקשת . . . אני רוצה לגדל ילדה שתהיה עצמאית, אחראית, אכפתית, בטוחה בעצמה, מתקשרת עם סביבתה, מכירה בגבולותיה ובמגבלותיה ומכירה בצורך להתחשב באחר, לכבדו ולקבלו. פשוט, לא? על מנת לנסות ולהשיג את כל אלה – הבאתי כלבה הביתה. החשיפה לגירויים רבים חיונית לבניית הביטחון העצמי. בעזרת חשיפה למגוון גירויים, במינון הנכון, אפשר לגדל ולחנך תינוק בריא, המקדם בברכה חוויות חושיות חדשות, המפתחות את החשיבה הייצוגית שלו ומסייעות לו להכיר את העולם על שונותו. בגיל שישה חודשים, ילדתי מקבלת בהתלהבות כל חוויה חדשה. היא זוחלת ללא פחד ומקבלת בביטחון ובאהבה כל הולך על ארבע שניגש אליה. היא מטורפת על כלבים, ובעוד אני מקלידה, ברגעים אלה ממש, היא מלטפת את חומי, כלב אורח, שהגיע אך אתמול, ומחייכת אליו בכל פה. זיו אינה חוששת מדברים חדשים ומתמלאת שמחה בכל מפגש עם יצור חי; כבש, עגל, דג או אדם, את כולם היא מקדמת בחיוך. זיו, שכבר עתה מתחילה להתרחק בזחילותיה ו"מתדלקת אמא" במבטה, תצא איתי בקרוב לפארק, שם תוכל זושי ללוותה כאשר תתרחק ממני. זושי תשמש חפץ מעבר. זיו "תתדלק" זושי ותחוש בטוחה להמשיך הלאה בהתרחקות, החיונית לשלב ההיפרדות (ספרציה,separation ) ותחילת שלב בניית העצמיות (אינדיבידואציה, individuality), המוביל לעצמאות בריאה (Mahler, 1970). זיו לומדת לתקשר גם מהשיח שבינינו וגם מהאופן שבו זושי ואביה של זושי, בּאלוּ, פונים אלינו בנביחות ובמבט, בבקשת עזרה: לחלץ כדור תקוע, לעלות על הספה הגבוהה או למלא את קערית המים. וכל התקשורת הזו מתנהלת בגובה העיניים שלה. בתי לומדת כבר עכשיו את קשר סיבה-תוצאה ולא רק בכי המפעיל את אמא. היא רואה את זושי מתקרבת, ובתגובה מושיטה יד למוצץ כדי לתחוב אותו לפיה, שמא זושי תיקח אותו לפניה. היא מביטה בבאלו המביא לה כדור, מניח אותו לידה על השמיכה ומחכה שהיא תזרוק אותו למשחק. גם גבולות קיימים כבר מגיל רך, קיימים ומשורטטים; יש צעצועים של זושי שבהם אני לא מרשה לזיו לשחק, ולהיפך. כך זיו לומדת שיתוף מהו, מקבלת כלים ראשוניים לניהול חיי חברה תקינים ובסיס לעבודת צוות. המשחקים המשותפים של השתיים בצעצוע חדש משמשים גם כגורם להנאה וגם כגורם מניע ומלמד. כשתגדל בתי, היא תיקח חלק באחריות שבטיפול באחותה על ארבע. הדאגה לאחר, שהוא בעל חיים הגדל כמו בן משפחה, תקל עליה לקבל את האחר, הזר והמוזר. ככלות הכל, כולם חברים ולכולם מתייחסים בכבוד: הולכים על שתיים והולכים על ארבע, בעלי זנב או חסרי זנב, בעלי קושי זה או אחר ואלה שהקשיים והמוגבלויות נחסכו מהם. מה הלאה? אינני יודעת. כל יום מגלה לי דברים חדשים על הקשר שבין ילדים לכלבים. בכל רגע ורגע מגלה זיו פן חדש בקשר עם אחותה, יחד הן גדלות למופת ובתי מתפתחת באופן בריא ונכון, פורצת דרך ומחייכת לכל עבר. כיצד הייתה גדלה זיו ללא זושי? איני יכולה לענות על שאלה זו – יש לי רק ילדה אחת, ובחרתי לגדל אותה עם אחות כלבה. אני מאמינה, כפי שפרטתי במאמר זה, שזיו מרוויחה, ובגדול, מלגדול עם זושי. אני מאמינה שהגידול בצוותא, ילדה וכלבה, תרם להתפתחותה של זיו וימשיך לתרום לה גם בעתיד. רק שאלה אחת מסקרנת אותי ומטרידה את מנוחתי. האם המילה הראשונה שתאמר זיו תהיה אמא או שמא זושי?… אפילוג אוקטובר, 2010, שעת ערב. זיו ישנה וזושי, כרגיל, לרגלי מיטתה. זיו בת שנה וארבעה חודשים. היא כבר מבינה הכל והחלה לדבר. כשתקום בבוקר תחייך לעומתי ומיד תבקש לרדת להגיד שלום ל"זוש". היא אמרה זוש (או יותר נכון אוש) שבועיים לפני שאמרה אמא. לא ידעתי אם לצחוק או להיעלב… צחקתי. הקסם ממשיך בכל יום, והקשר בין האחיות הופך אמיץ מיום ליום. מרגע שהחלה זיו ללכת, היא החלה גם לגשת לזושי לעתים קרובות, כשהיא מחבקת ומנשקת את אחותה. זיו מתרחקת ממני בקלות כפי שצפיתי. אני יכולה לעבוד במטבח ולגלות את שתיהן משחקות על הדשא בחוץ או עוקבות יחדיו אחרי החיות בגינה. היא "מתדלקת" זושי (שכמובן צמודה אליה), חשה בטוחה בקרבת אחותה וממשיכה הלאה, זושי הפכה לאובייקט קבוע המשרה ביטחון על בתי. כמו בכל קשר בין אחיות, יש תורות, עכשיו את ועכשיו אחותך. זיו מגלה המון סבלנות ויכולת דחיית סיפוקים באינספור מצבים ביומיום. זיו "נאלצת" לצאת למספר טיולים מדי יום, כדי שזושי תשחק ותתפנה. זיו מבינה ויודעת שלא חוזרים עד שזושי מתפנה או מסיימת לשחק עם הכלב הלבן שפוגש אותנו בגן. אני בחודש השמיני להריוני השני, בת נוספת אמורה להצטרף בקרוב. כעת שאלה חדשה מעסיקה את הסובבים אותי: התינוקת צריכה "זושי" משל עצמה או פשוט להצטרף לחגיגה של השתיים? ביבליוגרפיה בלום, ד. (2005). ניסויים באהבה: הארי הרלו והפסיכולוגיה של החיבה. ידיעות אחרונות – ספרי חמד. פיאז'ה, ז. (1966). תפיסת העולם של הילד. ספריית הפועלים. Mahler, M.S. (1970). On human symbiosis and the vicissitudes of individuation. Volume 2: Separation-Individuation. Basic Books. Spitz, R.A. and Wolf, K.M. (1946). Anaclitic depression – an inquiry into the the genesis of psychiatric conditions in early childhood. Psychoanalytic study of the child, 2:313-342.