פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...
פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...

חפש בעלי מקצוע:

חפש
http://www.gag-lachayot.co.il/?utm_source=PETENET&utm_medium=Popup&utm_campaign=banner_desketop

בעל החיים כאובייקט השלכתי - חלק ראשון

ערכו של הקשר אדם – חיה מתואר ונחקר מזה שנים רבות. תאור תרומתם של בעלי החיים לבני האדם בכלל ולתהליכים טיפוליים רגשיים בפרט מתמקד בדרך כלל בשלושה תחומים:

בעל החיים כאובייקט השלכתי - חלק ראשון

החיה כ"שוברת קרח" בין מטפל ומטופל, החיה כגורם מרגיע, והחיה כמזמנת חוויות של הצלחה התורמות להעלאת הדימוי העצמי. אוברי פיין, במאמרו "Animals and Therapists" אף מוסיף יתרון נוסף של בעלי החיים בטיפול כאחראים מצד אחד ליצירת סיטואציות המעודדות ביטוי של רגשות (למשל מצבים מצחיקים המעוררים חיוך וצחוק), ובעלי חיים כמסייעים מצד שני למנוע ביטוי מוגזם של רגשות (על מנת לא להפחיד ולהרתיע את החיות). אולם מעט מדי דגש מחקרי הושם עד היום על היותה של החיה, ללא ידיעתה כמובן, אובייקט השלכתי עבור המטופל, וסיועה בקידום תהליכים נפשיים ופתרון קונפליקטים לא מודעים.

במאמר זה אציג מספר דוגמאות ל'השלכה' מתוך טיפול רגשי הנעזר בבע"ח; אדון במקורותיה, מטרותיה, ואופן השימוש בהשלכה; ואציין כמה מיתרונותיו של בעל החיים כאובייקט השלכתי.

במפגשים עם מטופלים אנו נתקלים פעמים רבות בפרשנות ספונטאנית של המטופל לגבי מחשבות ורגשות בעל חיים הנוכח בפגישה. לעיתים יגיד המטופל שהשרקן פוחד, שהתוכי עצבני או שהארנבון בדיכאון. אנו עשויים לגלות שאותו כלב השוכב בפינת החדר, שעה אחת משועמם, בשעה הבאה מרגיש בודד, ובשעה שאחריה מיואש מהחיים. דברי המטופל לגבי החיה עשויים להפתיע אותנו ואף לסתור את ידיעותנו לגבי החיה. במקרים אלו סביר להניח שבעל החיים משמש עבור המטופל – אובייקט השלכתי.

ובכן, מהי בעצם השלכה?
שורש המילה (ש.ל.כ) מסגיר את הרעיון הכללי של זריקה או הוצאה החוצה, בדומה ל'תשליך' החטאים ביום כיפור. השימוש המקצועי במונח 'השלכה' על פי "לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה" בהוצאת כתר, מתאר 'השלכה' (projection) כפעולה מנטלית מופשטת ו/או סמלית, של ייחוס תכונות עצמיות, ריגושים, ונטיותיו של האדם - לזולת. בפסיכואנליזה הקלאסית לפי פרוייד, מלווה התהליך בהכחשת קיומן של התכונות או הרגשות הללו אצלו, כך שההשלכה מתפקדת בתור מנגנון הגנה השומר על האדם מפני חרדה ומרחיק קונפליקטים יסודיים. בתאוריות פסיכודינאמיות אחרות כמו זו של מלאני קליין (kleinian theories), 'השלכה' אינה בהכרך בעלת קונוטציה שלילית, אלא חלק מתהליך נורמאלי של התפתחות פסיכולוגית שאינו משקף בהכרח נטיות נירוטיות.

דוגמאות מ"השטח" להשלכה
1. נתנאל, בן 10, בן להורים פרודים, מסוכסכים, חי עם אמו, מתגעגע לאביו שכמעט ולא יוצא לו לראות, ומתפקד כילד הורי.

- פגישות ראשונות הן פגישות הכרות ראשונית עם המטפל, עם בעלי החיים עם חדר הטיפול, וכד'. כצפוי, פגישה ראשונה עשויה לעורר אצל המטופל חשש או פחד מפני הבלתי ידוע. בפגישה הראשונה שם לב נתנאל שהעכבר שהבאתי לפגישה - רועד. כידוע, רובם של המכרסמים כולל העכברים - מרעידים את האף על מנת להריח ולזהות את סביבתם.
"למה הוא רועד?" שאל נתנאל. ביקשתי מנתנאל שיענה על השאלה במקום העכבר,
ונתנאל ענה: "אולי הוא פוחד כי הוא לא מכיר אותי, כי הוא חדש, אבל הוא בטח יתרגל..."
הפרוש שנתן נתנאל עזר לי להבין את תחושותיו האמביוולנטיות של נתנאל כלפי, בפגישה הראשונה: פחד ואופטימיות שיהיה בסדר. היה לנתנאל קל יותר לבטא את פחדיו הלא מודעים דרך היחס של העכבר אליו, במקום לבטא ישירות אלי את מה שהוא מרגיש.
- בפגישה העשירית היה נתנאל עסוק בשרקן זכר שקרא לו "זאבי", ובגורים שלו. נתנאל ניסה לקרב את אחד הגורים אל אביו על מנת שהאב ישחק איתו. הצעתי לנתנאל משחק תפקידים שבו אני אשחק את האבא שרקן והוא ישחק את הגורים. נתנאל הסכים.
נתנאל: "משעמם לנו, אנחנו רוצים שתבוא לשחק איתנו"
אני:"אני לא יכול, כל פעם שאני רואה את אמא שלכם היא צועקת עלי, למה היא תמיד כועסת עלי?"
נתנאל: "כי כואב לה. כי היא מפחדת..."
בפגישה זו עלה אחד הנושאים הכואבים ביותר עבור נתנאל: חסרונו של אבא והסכסוך המתמשך בין אמו של נתנאל לאביו. דרך השלכת משאלותיו אל השרקן הצליח נתנאל לבטא מעט מעולמו הפנימי

2. זיו, בן 10.5, חשוף מגיל מספר חודשים לאלימות וצעקות בין ההורים. כשהיה בן שנתיים וחצי הוריו התגרשו והאב עזב את הבית. הוא חי עם אמו ועם אחיו הבכור, המקבל יחס מועדף מצד האם. סביר להניח שגם החיים ללא האב תורמים לתחושה התמידית של זיו שלוקחים ממנו דברים. בתחילת השנה שעברה היה זיו ילד בודד ודחוי בכיתתו. הוא התרגל להצקות מצד בני כיתתו כגון חטיפת הסנדוויץ מידיו בזמן שהוא אוכל. זיו מאד אוהב להאכיל את החיות.

- באחת הפגישות הגיש כרוב לארנבונים, ושם לב שהם מכרסמים אותו במהירות. זיו מיד שאל:
"למה הם אוכלים מהר?".
יכולתי לענות לזיו 'כי הם רעבים'...או 'ככה ארנבונים אוכלים', אך החזרתי לו את השאלה:
"למה אתה חושב שהם אוכלים מהר?"
זיו ענה בלי להסס: "כי הם פוחדים שבעל הבית יקח להם את האוכל...במקום הזה שממנו את מביאה את החיות...בטח נותנים להם לאכול חצי שעה ואז לוקחים להם את האוכל..."
מדבריו של זיו, לא ברור את מי 'בעל הבית' מסמל עבורו: אבא, ילד דומיננטי בכיתה, אלוהים… בכל אופן ברור שזיו השליך את רגשותיו ואת עולמו הרודפני - אל הארנבונים.

- בפגישות האחרונות שלנו בוחר זיו לקחת את הכלב "פונצ'ו" לטיול עם שרשרת באזור ביה"ס. מבטי הקנאה של ילדי כיתתו, והידע של זיו בנוגע לכלב, תורמים לחיזוק מעמדו בכיתה. לאחרונה, החליט זיו לקחת את הכלב לגן שעשועים. הוא ניסה והצליח ללמד את פונצ'ו להתגלש במגלשה בלי לפחד. באחת מפגישות אלו סרב פונצ'ו להתגלש, העדיף לרוץ אחרי מקל שזיו זרק לו ולשחק עם כלב שפגש. במהלך המשחק עם הכלב כישכש פונצ'ו בזנבו בהתלהבות.
"עכשיו הוא נראה שמח" אמר זיו והוסיף "קודם הוא היה עצוב כי הוא הרגיש לבד". כשנפרד זיו מפונצ'ו בסוף הפגישה הבטיח לו שבשבוע הבא יקח אותו לפגוש עוד כלבים כדי שלא ירגיש לבד.
כמעט באופן קבוע משליך זיו את בדידותו אל החיות בטענה שהן "עצובות" ו"מרגישות "לבד". בפגישה האחרונה, 26 במספר, לקראת סוף הפגישה בזמן שהאכיל זיו בהתרגשות את פונצ'ו מידו, החלו עיניו של זיו לדמוע והוא סיפר שביומיים האחרונים הוא מרגיש עצוב ובודד.
סוף סוף יכול זיו לדבר על הרגשות של עצמו באופן מודע. לולא נתאפשר לו מוקדם יותר בטיפול להשליך את רגשותיו אל בעל חיים, ספק אם היה מסוגל היום לדבר עליהם בצורה גלויה.




3. אוראל, בת 9.5, בת להורים גרושים, חיה עם אמה בעוד אחיה הגדול ממנה ב-5 שנים חי עם אביו. אמה של אוראל היתה קורבן התעללות מינית מצד אחיה, ומכיתה ב' נמצאה במסגרות חוץ ביתיות לאור מצב כלכלי קשה ואב אלכוהוליסט שהכה את אשתו. לאמה של אוראל קושי להציב גבולות לאוראל, ונטיה לגונן עליה בהגזמה עד כדי הפיכתה של אוראל לתלותית מאד. לאוראל מעט חברות והיא לא מתראה איתן מעבר לשעות הלימודים. מלבד העובדה שאוראל עדיין מוצצת מוצץ כשהיא מצויה בביתה של אמה, האם ישנה עם אוראל במיטה, מקלחת אותה, מלבישה אותה, ואף משלימה עבור אוראל את שיעורי הבית במידה ואוראל מחסירה לימודים. במילים אחרות עוטפת האם את אוראל בשכבה של שיריון חזק על מנת להגן עליה מפני גורמים עויינים מבחוץ.

- לפגישה הראשונה שלי עם אוראל הבאתי צב והנחתי אותו על השולחן. הצב החל להלך באיטיות על גבי השולחן, ומפעם לפעם רגליו מעדו על פני השולחן החלק והוא עצר לנוח. אוראל התבוננה מרותקת בצב במשך מספר דקות, עד שהחלה לשאול אותי בסקרנות:
"הוא יכול לצאת מהשיריון?...יש לו גם למטה, בבטן שיריון?...הוא דבוק לשיריון גם מלמטה וגם מלמעלה?...אפשר לשבור את השיריון?"
לא מיהרתי לענות לאוראל על שאלותיה ההשלכתיות ורק אמרתי שהצב הולך מאד לאט כי השיריון מכביד עליו, אך מצד שני השיריון מגן ושומר על הצב.



"מי בנה לצב את השיריון?" המשיכה אוראל להתעניין. "למה הצב הראשון בעולם היה צריך שיריון?". ניסיתי לנסח אחרת את השאלה עבור אוראל: "את שואלת בעצם מה קרה לצב שהיה צריך לפתח כזה שיריון? אוראל הנהנה בראשה. בהמשך שאלתי את אוראל האם לדעתה כדאי לצב לוותר על השיריון כדי ללכת יותר מהר. "לא" מייד ענתה אוראל "כי השיריון מגן עליו" והוסיפה לשאול "הצב יכול לטפס על עצים?". עניתי שלא כי השיריון מכביד עליו מדי, ושאלתי את אוראל האם לפי דעתה כדאי היה לצב לוותר על השיריון כדי שיוכל לטפס על עצים?. "לא" ענתה אוראל "כי הוא יטפס, יאכל מהעלים, יגדל, יקבל כח, ואז מישהו יטרוף אותו!"
סביר להניח שהתעניינותה הרבה של אוראל בשיריון של הצב לא היתה סתם ללא סיבה. השיריון הקשיח והכבד ככל הנראה הזכיר לאוראל באופן לא מודע את חוויית השיריון המכביד שמונח על גבה ע"י אמה, מה שבולם את התפתחותה הטבעית הרגשית של אוראל לכיוון של עצמאות. דוגמה זו חושפת לנו באוראל, הפנמות של חוסר אמון בעולם וחרדה מפני גורמים עויינים הקיימים בחוץ (חיות שיטרפו את הצב). בשלב מאוחר יותר, כאשר עברנו לשחק עם ארנבון שהיה מגיע לבד בתוך כלוב, אמרה עליו אוראל: "בתוך הכלוב אין לאן לזוז. כשהוא בטבע אז יש הרבה מקום לשחק ולרוץ...בכלוב זה כמו בכלא. אין מה לעשות בפנים אז הולכים לישון."

- בהמשך הטיפול ביטאה אוראל את אי השלמתה עם גירושי הוריה ומשאלתה שהמשפחה תחזור לחיות יחד. אוראל שאלה היכן נמצאת משפחתו של הארנב. על הארנב הבודד בכלוב אמרה:
"הוא נראה עצוב...פעם כשהוא היה צעיר הוא היה יותר שמח, כי כל המשפחה שלו היתה שם...היה לו יותר נח. יותר מרחב." שלוש פגישות מאוחר יותר חזרה אוראל על דבריה במילים אחרות: "הוא לבד שם?...בטח משעמם לו...הוא בטח היה רוצה להיות עם המשפחה שלו."
פרוק ופיצול המשפחה הינו נושא כואב עבור אוראל ועבור כל ילד שחווה גירושים של הוריו. מעט ילדים היו מוכנים לדבר על הנושא בפתיחות מול דמות מטפל. בעלי החיים מהווים "קרקע בטוחה" יותר לשיחה עם הילדים על עצמם. השלכה על החיות מרחיקה ומרככת את הכאב המלווה את הביטוי של רגשות שליליים במהלך דיבור על חוויות טעונות.

                                                            להמשך המאמר

אולי יעניין אותך:

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

מזון וציוד לחיות מחמד ב10% אחוז הנחה ומשלוחים חינם! בכפוף לתקנון

קבלו קופון עכשיו »