שעלת מכלאות בכלבים (טרכאו-ברונכיטיס זיהמית)

באופן כללי, זוהי מחלה הנפתרת בזכות עצמה. כלב עם שעלת מכלאות בדרך כלל ממשיך להיות פעיל ותיאבונו רגיל, למרות התקפי השיעול התכופים. בדרך כלל אין חום, אפתיה או שינוי כלשהו מלבד שיעול רב.
השיעול יכול להיות יבש או פרודוקטיבי (עם הפרשות), כאשר שיעול פרודוקטיבי מלווה בתנועת בליעה או ביצור של ריר מוקצף (לא להתבלבל עם הקאות…)


כיצד מתרחשת ההדבקה

כלב נגוע במחלה מפיץ את החיידקים ו/או הוירוסים דרך הפרשות דרכי הנשימה שלו. ההפרשות הופכות לתרסיס (אירוסול) בעיטושים או שיעולים, מרחפות באוויר, ויכולות להישאף לאחר מכן על ידי כלב בריא.

במצב תקין, דרכי הנשימה מציבות מספר מחסומים נגד פולשים מזהמים. מנגנון ההגנה החשוב ביותר הוא ריסים זעירים המעבירים שאריות ריר עם חיידקים וחלקיקים אחרים מכיוון הגרון אל הפה. שם יכולות ההפרשות להיות מסולקות ממערכת הנשימה על ידי התעטשות/שיעול/בליעה.

מנגנוני ההגנה של דרכי הנשימה נפגעים ב:
• סטרס (עקה) כתוצאה ממעבר דירה, ניתוק ממשפחה מוכרת, צפיפות, ועוד.
• שהיה במקום עם אבק רב באוויר
• חשיפה לעשן סיגריות
• גורמים מזהמים (כגון אדנו-וירוס, וירוס שפעת, וירוס כלבלבת)
• טמפרטורה נמוכה
• איוורור לקוי

ללא מנגנוני ההגנה, פולשים החיידקים לדרכי הנשימה באין מפריע, ובמיוחד החיידק בורדטלה ברונכוספטיקה (Bordetella bronchiseptica), הסוכן הראשי של שעלת המכלאות.
בנוסף, גם ללא פגיעה במנגנונים, יש לחיידקי בורדטלה ברונכוספטיקה יכולת להקשר לריסים הזעירים שבדרכי הנשימה, ויכולת להפריש חומרים המשביתים מקומית את מערכת החיסון כך שלא תזהה אותם כפולשים.

בדרך כלל, אין החיידק בורדטלה ברונכוספטיקה פועל לבד. אליו מצטרפים וירוסים נוספים כגון וירוס פרהאינפלואנזה (Canine Parainfluenza virus), הרפס (Canine Herpesvirus), וירוס ריאו (Canine Reoviruses types 1,2,3),וירוס הכלבלבת (Distemper virus), ואדנו-וירוס (Canine Adenovirus). כמו כן ישנה לעתים הדבקה משותפת עם חיידק המיקופלסמה. זו הסיבה ששעלת מכלאות היא למעשה קומפלקס של זיהומים, ולא זיהום אחד ספציפי ידוע.

התנאים הגורמים להדבקה מוגברת כוללים צפיפות וזרימת אוויר לקויה. לכן, במצבים כגון טיסה בכלוב הטסה, מקלטי בעלי חיים (כלומר מכלאות. ומכאן מקור השם…), בעלי חיים בחדר המתנה בבתי חולים, תערוכות, ועוד, קיים סיכון מוגבר בהדבקות במחלה זו.


איך מאבחנים מחלה זו?

בדיקה פיזיקאלית מלאה, בה הכלב נמצא במצב כללי טוב מלבד שיעול צווחני בגירוי קנה הנשימה, ללא עליה בחום גוף, בנוסף להיסטוריה אופיינית של חשיפה בפני קהל כלבים בימים האחרונים.
בצילום ניתן לראות דלקת סימפונות, ובמקרים חמורים (לדוגמא בשילוב עם וירוס הכלבלבת) תראה דלקת ריאות.


מהו הטיפול בשעלת המכלאות?

אמנם ברוב המקרים יתכן והמחלה תעלם מעצמה, אך ניתן לזרז את ההתאוששות ע"י מתן אנטיביוטיקה הפוגעת ישירות בחיידק ברודטלה ברונכוספטיקה. לחלופין, ניתן לטפל בשעלת בתרופות מדכאות שיעול כדי לספק נוחות יחסית במהלך ההתאוששות הטבעית. ניתן גם לשלב מתן אנטיביוטיקה עם נוגדי שיעול.


מתי יש סכנה בשעלת מכלאות?

גורים צעירים מאד, במיוחד עם היסטוריה של מעבר לאחרונה (לדוגמא קניה מחנות חיות), מועדים לדלקת סימפונות זיהומית (טרכאו-ברונכיטיס) ולעיתים אף לדלקת ריאות.
בכלבים בהם מעורב ויורס הכלבלבת, יש פוטנציאל גבוה למחלות חמורות.


מה לגבי חיסון?

כיוון שלמחלת שעלת המכלאות יש פוטנציאל הדבק אדיר, במיוחד אם מדובר בכלבים ההולכים לפנסיון או כלבים הנמצאים באופן רוטיני בתערוכות, חשוב מאד להקפיד על חיסון כנגד המחלה.

• חיסון משושה על בסיס שנתי מקנה חסינות כנגד 3 מהוירוסים (כלבלבת, אדנו-וירוס, פרהאינפלואנזה)
• חיסון מקומי (ישירות לאף) מקנה הגנה יעילה כנגד 2 מהוירוסים הנפוצים (אדנו-וירוס ופרהאינפלואנזה) וכן כנגד המרכיב החיידקי (ברודטלה ברונכוספטיקה)
כיוון ששעלת המכלאות הינה זיהום מקומי בדרכי הנשימה, יש צורך במתן החיסון המקומי הגורם לחסינות מקומית ברירית של דרכי הנשימה.

בכלבי תערוכות ובכלבים המרבים לצאת לפנסיונים או מקומות הומי כלבים אחרים, יש צורך במתן החיסון אחת ל-6 חודשים. בשאר הכלבים מספיק חיסון אחת לשנה.
במידה והכלב לא מחוסן רוטינית, מומלץ לחסן כלבים שבועיים לפני שהם מיועדים להיכנס למכלאה, פנסיון לכלבים או להופיע בתערוכת כלבים.

חיסון השעלת אינו מונע הדבקה במאת האחוזים (קיימים זנים רבים) אך מפחית מאד את הסיכון להדבקה. כמו כן כלב מחוסן שנדבק במחלה, חולה בצורה קלה הרבה יותר מאשר ללא חיסון.

אוכל לכלבים

חטיפים לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

צעצועים לכלבים