פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...
פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...

חפש בעלי מקצוע:

חפש
http://www.gag-lachayot.co.il/?utm_source=PETENET&utm_medium=Popup&utm_campaign=banner_desketop

היבטים התנהגותיים ביחסים שבין כלבים לחתולים החיים תחת קורת גג משותפת

הכלב (Canis familiaris) וחתול הבית (Felis catus L) נמנים כיום על חיות המחמד הנפוצות ביותר בעולם, זאת לאחר שבמהלך אלפי שנות ביות הם עברו שינויים גנטיים שהביאו להסתגלותם לאדם ולסביבתו.

היבטים התנהגותיים ביחסים שבין כלבים  לחתולים החיים תחת קורת גג משותפת

גידול כלבים וחתולים תחת קורת גג משותפת היא תופעה חדשה יחסית, שלא נצפתה עד לשנים האחרונות, וזאת, בנראה, עקב ההשקפה הרווחת כי חתולים וכלבים מתקשים לחיות זה לצד זה בשל "אופיים השונה" ובשל היותם חסרי יכולת מולדת ליצור תקשורת ההדדית. כתוצאה מכך, אנשים רבים המעוניינים לגדל בביתם את שני המינים יחדיו מודאגים מיכולתם לחיות בצוותא.
בעבודה זו נעשה ניסיון לבדוק את אופי היחסים בין כלבים לחתולים החיים זה לצד זה, תוך קביעת המגמות העיקריות העשויות להשפיע על טיב היחסים ביניהם ותוך בחינת השאלה האם קיימת הבנה הדדית של שפת הגוף בין שני המינים.
הבנה טובה יותר של מגוון הגורמים התורמים להיווצרות היחסים בין כלבים לחתולים עשויה לשפר בעתיד את רווחתם ואת רווחת בעליהם, וכתוצאה מכך, להביא לעלייה במספר בעלי החיים המאומצים מידי שנה ממקלטים ובכך להפחית את מספר בעלי החיים הנידונים להמתה.

מבוא
תהליך הביות
דרווין (1859, 1868) הגדיר את המונח ביות כתהליך המשלב אילוף בעלי חיים, תוך שליטה באוכלוסייתם, באמצעות הכלאות מכוונות בשבי. בסופו של תהליך זה, בעלי החיים "מאמצים" תכונות המאפשרות לאדם לשלוט עליהם. תהליך הביות הוא תוצאה של שני תת-תהליכים: ביולוגי ותרבותי. התהליך הביולוגי דומה לתהליך האבולוציוני, שבו בעל חיים, המבודד מבחינה רבייתית מהאוכלוסייה הטבעית, יוצר קבוצה מייסדת קטנה, שמתרבה תוך יצירת מאגר גנטי התואם בצורה מיטבית את סביבתה החדשה בקרבת האדם. מאחר שתהליך רבייה זה איננו מווסת על ידי מתחרים, הרי שהוא מאפשר יצירת מגוון גנוטיפים, שלא היו שורדים בטבע באופן רגיל. התהליך התרבותי מתייחס לתכנון כלכלי-רווחי שנעשה על ידי האדם, שהוביל לרבייה מכוונת, שתכליתה יצירת גזעים בעלי תכונות רצויות.
Price (1984) הגדיר שלושה תהליכים נפרדים שהשפיעו על בעלי החיים שעברו ביות: 1) תהליך מתון יחסית של ברירה טבעית, הנגרם על ידי האדם המספק מזון והגנה כנגד טורפים ותנאי אקלים; 2) סלקציה מכוונת לתכונות המועדפות על ידי האדם; 3) סלקציה לא מכוונת הנלווית לאחרונה.
במהלך הביות, עברו בעלי החיים שינויים מורפולוגיים והתנהגותיים שונים. נוצר שינוי בהתנהגות החברתית, שהביא לכך שבעלי החיים הם פחות תוקפניים ובעלי יכולת התאמה גמישה לסביבתם. בנוסף, תהליך הביות הביא לשינוי תדירותם של דפוסי התנהגות שונים, על ידי שינוי סף הביטוי שלהם ולא על ידי מחיקת התנהגויות מתוך רפרטואר ההתנהגויות (לנקודה זו חשיבות רבה בבחינת ההתנהגויות המאפיינות כלבים וחתולים במחקר שלהלן).

כיום, הכלב (Canis familiaris) וחתול הבית (Felis catus L.) הם שני מיני חיות המחמד הנפוצים ביותר בעולם. מממצאים ארכיאולוגיים עולה, כי הכלב, השייך למשפחת הכלביים (Canidea) שבסדרת הטורפים (Carnivora), הוא בעל החיים הראשון שבוית, ככל הנראה לפני 14 אלף שנים. לפי עדויות חדשות, המתבססות על ממצאים מולקולריים, ייתכן שהביות התרחש כבר לפני 100,000-35,000 שנים. נראה כי אביו הקדמון של הכלב הוא הזאב האסייאתי (Canis lopus) (Savolainen et al, 2002).
ביות חתול הבית ,(Felis catus L.)ממשפחת החתוליים (Felidae) שבסדרת הטורפים (Carnivora), התרחש, בנראה, על פי עדויות אחרונות, לפני כ-9,500 שנה בקפריסין (ולא במצרים, כפי שסברו עד כה). מקורו של חתול הבית בתת המין-האפריקני של חתול הבר (Felis silvestris lybica) (Vigne et al, 2004).
גורם חשוב, שהשפיע על תהליך הביות של שני המינים, היה נוכחות מקורות מזון בתוך יישובי אדם. כיום מקובלת הדעה, כי הכלבים הראשונים שחיו במחיצת האדם עשו זאת ללא אילוץ מצדו, בתמורה לתגמול של אוכל ותשומת לב. הכלב, בהיותו יצור חברותי, עבר תהליך סלקציה, שבמסגרתו תפס מקום מיוחד בחברת האדם, וכיום הוא משמש לאדם הן כחיית מחמד והן לצורך מילוי מגוון תפקידים, ביניהם: נחיית עיוורים, עזרה לחרשים ולחולי אלצהיימר ומילוי צרכים אזרחיים וביטחוניים, כגון איתור נעדרים, גילוי סמים, חומרי נפץ וכימיקלים. ממחקר שנערך לאחרונה אף עולה, כי כלבים, לאחר אימון מתאים, הצליחו, באמצעות הרחת האוויר הננשף מפי חולים, לזהות הימצאות גידולי סרטן שד וסרטן ריאות אצל חולים (McCulloch et al, 2006).

החתול בוית בתחילת עידן החקלאות, לצורך ויסות אוכלוסיית המכרסמים שפגעה במאגרי התבואה. תוצאה ישירה מכך הייתה, שלחתול סופקו משאבים כגון מזון ומקלט זמני, אולם לא התקיימה בקרה על תנועתו ורבייתו, כפי שנעשה בשאר המינים המבויתים. כתוצאה מתהליך זה, לחצי הסלקציה שהופעלו על החתול בתהליך הביות שלו היו, כנראה, קטנים ביחס לאלה שהופעלו על הכלב, דבר שהתבטא בשינויים מורפולוגיים והתנהגותיים מעטים יחסית. עם זאת, מבעל חיים שתפקידו למגר מכרסמים הפך החתול לחיית מחמד, וכיום תפוצתו קוסמופוליטית, כנראה בשל יכולתו להתאים עצמו למגוון סביבות חיים רחב, כולל דירות מגורים (Izawa and Doi, 1994).

תקשורת בכלבים וחתולים
כלבים וחתולים משתייכים, שניהם, לסדרת הטורפים, ועל כן שניהם אגרסיביים וציידים יעילים. אולם, שני מינים אלה שונים מאוד זה מזה בהתנהגותם החברתית. בשונה מכלבים ומאבות אבותיהם הזאבים, שהם בעלי חיים חברתיים החיים בלהקה וצדים את טרפם בשיתוף פעולה, חתולים משתייכים למשפחה שונה, שבה רוב חבריה סוליטריים, הצדים באופן עצמאי (Izawa and Doi, 1994: Serpell, 1995).
בבחינת דפוסי תקשורת בין בעלי חיים נהוג להתייחס לשתי גישות: הגישה האתולוגית המסורתית והגישה המודרנית. לפי הגישה האתולוגית מקובל לנתח את קיום סימני התקשורת בין בעלי החיים לאור סביבתם הטבעית ולאור חושיהם. כך, לדוגמה, ניתן להסביר באמצעות הגישה האתולוגית שימוש שכיח בחוש הריח לצורך תקשורת בכלבים ובחתולים, כתוצר לוואי של תהליך ראשוני, שבו חלה התפתחות של חוש הריח לצורך הבחנה במזון. הסבר נוסף לחוש הריח המפותח של כלבים וחתולים נעוץ בהיותם בעלי חיים טריטוריאליים, שהשתמשו בהשארת סימני ריח בשטח על מנת לתקשר עם פרטים שאינם רצויים בשטח מחייתם. על פי הגישה המודרנית יש להתייחס בבחינת סימני תקשורת למהות המידע המועבר ולדרכי העברתו. בהתאם לגישה זו ניתן לבחון כיצד סימנים הופכים להיות יציבים מבחינה אבולוציונית, או כיצד הם "נקראים" על ידי בעלי החיים, בהתחשב בעובדה כי המוסר והמקבל אינם משתייכים תמיד לאותו מין ויש להם אינטרסים שונים.
הן כלבים והן חתולים מתקשרים עם בני מינם בעזרת סימנים חזותיים, ריחות וקולות, וכן באמצעות מגע, ולשניהם יכולת למידה טובה באמצעות התבוננות (Miklosi et al, 2005) . תקשורת באמצעות סימנים חזותיים מבוטאת בעיקר על ידי שימוש בשפת גוף המשקפת דומיננטיות, תוקפנות, פחד וכדומה, והיא כוללת, לרוב, תנועות המדגישות איברי גוף מסוימים, כמו ראש, אוזניים, רגליים וזנב. שפת הגוף שבה משתמשים שני המינים היא, לרוב, "אוניברסלית", כלומר, משמעותה בקרב רוב היונקים דומה ומובנת. ואולם, שפת הגוף של כלבים וחתולים כוללת גם מגוון סימנים חזותיים הנחשבים ייחודיים לבני מינם. לפיכך, בבואנו לבחון את ביטוין של שפות גוף בבעלי חיים ממשפחות שונות, כמו הכלב והחתול, עלינו לזכור כי סימני שפת גוף במשפחה אחת עשויים לקבל משמעות שונה במשפחה אחרת. אולם, יחד עם זאת, חלק מן התנועות השכיחות יימצאו כמשותפות ובעלות משמעות דומה.

1. סימני שפת גוף המשותפים לכלבים ולחתולים
א. תוקפנות ודומיננטיות
בדומה ליונקים רבים, גם כלבים וחתולים מעבירים מסרים תקשורתיים באמצעות שינויים במראה גופם במהלך מפגשים חברתיים בעלי אופי אלים. בעת תקיפה סומרים כלבים וחתולים את פרוותם ועוברים לעמדת גוף זקופה, בעוד ראשם מורם מעלה. אחד הסימנים השכיחים ביותר להבעת דומיננטיות, שבו משתמשים יונקים רבים, ביניהם כלבים וחתולים, הוא מבט ישיר וממוקד שבו העיניים פקוחות לרווחה. קיים קונפליקט בהבעה זו, שכן בעל החיים מנסה להגן על עיניו ובו-בזמן לשמור על תחום ראייה רחב ככל האפשר. לפיכך, קשה להתמיד בהבעה זו לאורך זמן. מתצפיות עולה, כי בעת מפגש בין שני פרטים, הפרט הכנוע יהיה זה שינתק ראשון את קשר העין, ולכן הוצע כי מבט זה קובע מעמדות חברתיים בין פרטים. אוזניים זקורות קדימה, המופנות לעבר הפרט שמנגד, משקפות גם הן דומיננטיות ודריכות המהווה הכנה לקראת פעילות כלשהי (Beaver, 1992, Serpell,1995).
ב. כניעה ופחד
השימוש בתנועות גוף שמשמעותן כניעה מפותח יותר בבעלי חיים חברתיים. ברוב המקרים, חתולים אינם מראים סימני כניעה אלא בוחרים לסגת. כשנראים סימני כניעה, השימוש בהם נעשה כדי למנוע התקפה, כשבריחה איננה אפשרית. כלבים וחתולים כנועים מחזיקים את גופם בסמוך לאדמה, כשאוזניהם מכוונות לאחור, בניסיון להקטין את ממדי גופם ולהיראות בלתי מאיימים ככל האפשר (1997(Abrantes,.
ג. חברותיות
בעת מפגש, כלבים וחתולים נוהגים "לברך", כל אחד את בני מינו, תוך כדי התקרבות והרחה הדדית של אזורי גוף שונים. כלבים נוהגים להביע התרגשות בנענוע בולט של הזנב וחתולים יוצרים נענוע איטי יותר בקצהו המרוחק של הזנב Serpell, 1995, Crowell-Davis, 2002) ).

2. סימני שפת גוף השונים בין כלבים לחתולים
א. תוקפנות ודומיננטיות
בין הבעות התוקפנות הקיימות ביונקים, בולט השימוש בפה לשם איום. חשיפת שיניים באמצעות משיכת השפתיים קדימה או אחורה תוך עמדת גוף זקופה, היא סימן לתוקפנות בכלבים. בחתולים, על פי רוב, מתלווים לחשיפת השיניים קולות נשיפה וקימור הגב והזנב. התקיפה מאופיינת בהרמת רגל קדמית ושליפת ציפורניים. לעתים החתול מתגלגל על גבו ומסיט מבטו הצדה, כנראה על מנת לסרוק את השטח. תנוחת איום בחתולים מלווה בתנועות הצלפה בזנב והנמכת אפרכסות האוזניים לאחור, וזאת על מנת למנוע פציעתן במהלך התקפה. כלבים, לעומת זאת, יותירו את אוזניהם זקופות ואת זנבם מורם כהכנה לתקיפה Serpell, 1995, Crowell-Davis, 2002) ).
ב. כניעה ופחד
כלבים כנועים נוהגים לגשת אל פרטים דומיננטיים ולברכם בצורה משולהבת, תוך נענוע בולט של הזנב והשארת גופם נמוך ביחס לאדמה, לעתים תוך קימורו. התנהגות כנועה יכולה להתבטא גם בליקוק פניו של הפרט הדומיננטי, בדומה לבקשת מזון של גורים, או בתנועות מוגזמות, כמו גלגול על הגב תוך חשיפת אזור המפשעה. בחתולים, כניעה תתבטא בריור מוגבר, תוך התנשפות והפניית שערות השפם כלפי מטה. בעת פחד, זנב הכלב מוחזק בין הרגליים האחוריות בעוד זנבו של החתול מכופף מעל הגב או מוחזק בצורת U הפוכה (Beaver, 1992, Goodmann et al, 2002).
ג. חברותיות
הבעת חברותיות בכלבים יכולה להיעשות על ידי כשכוש בזנב המוחזק בעמדה מאוזנת לגוף, וכן על ידי תנוחת "הזמנה למשחק", שבה מתכופף הכלב עם חלקו הקדמי של הגוף בלבד. הרמת גפה קדמית או הפניית ראש הצדה מעידות גם הן על חברותיות. חתולים החיים בקבוצות מביעים חברותיות על ידי התחככות הדדית. הרמת הזנב מעלה, אנכית ביחס לפני הקרקע, מהווה סימן נוסף לחברותיות (Bradshaw, 1992).

3. סימני שפת גוף בעלי משמעות הפוכה בכלבים וחתולים
כאמור, כלבים וחתולים משתמשים בתקשורת חזותית מגוונת באמצעות סימני תנוחות ותנועות. בטבלה שלהלן מסוכמים סימני שפת גוף המקבלים משמעות הפוכה כשהם מבוטאים בכלבים ובחתולים.

 

 

 

שפת גוף

 

כלב

חתול

גב מקומר

פחד, כניעה

תוקפנות

הרמת רגל קדמית

חברותיות, כניעה

תוקפנות

זנב למעלה

דומיננטיות או תוקפנות

חברותיות

כשכוש/הנעת הזנב (זנב אופקי לגוף)

חברותיות, הרגעה או כניעה

כל הזנב: תוקפנות

חלק זנב קיצוני: ציד או משחק

שכיבה על הגב

כניעה

תוקפנות

הסטת מבט הצדה

כניעה

תוקפנות דומיננטית

 

טבלה 1: סיכום סימני שפת גוף שמשמעותה הפוכה בכלבים וחתולים

Goodmann et al, 2002)(Beaver, 1992; Bradshaw, 1992, Serpell, 1995;.

 

 


ניתן להצביע על שלושה מקורות לשונות הגדולה הקיימת בסימני שפת הגוף בין כלבים לחתולים:
א. אורח חיים: התפתחותם של שני מינים אלה, המשתייכים לשתי משפחות שונות, התקיימה בסביבה שונה, שבה הם עברו התאמות לשתי מסגרות שונות. המסגרת הראשונה, שבה התפתח הכלב, היא מסגרת חברתית של להקה. בלהקה, שפת הגוף מהווה חלק מהתנהגות טקסית, ההכרחית לשמירה על הישרדות הקבוצה, מכיוון שהצלחת הציד תלויה בשיתוף פעולה מלא במהלך הציד ובחלוקת הטרף לחברי הקבוצה. המסגרת השנייה, שבה התפתח חתול הבית, היא מסגרת יחידאית (סוליטרית), שבה הפרט כמעט שאינו תלוי בפרטים אחרים. החתול צד לבדו, וטרפו קטן יחסית, כך שהוא אינו מסתייע כלל בפרטים נוספים.
ב. הבדלים מורפולוגיים: ביטויים של הבדלים מורפולוגיים בין בעלי חיים שונים מביא להתמחות בשימוש והנעה של חלקי גוף שונים. כך, בנוסף לשפת הגוף, התפתחה בשלוש קבוצות יונקים: פרסתנים, טורפים ופרימטים, יכולת תנועה רבה של אזור הפנים (מוריס, 1992). הנעת שרירי הפה ומשיכת השפתיים אופקית או אחורנית מאפיינת את משפחת הכלביים. במשפחת החתוליים, לעומת זאת, יכולת תנועה זו מוגבלת יותר. לעומת זאת, הזזת שערות השפם ושימוש בציפורניים לתקיפה קיימים בחתוליים ואינם קיימים בכלביים.
ג. התנהגות הגורים: התנהגות הגור מכשירה את הפרט לשימוש בתקשורת כבוגר. השוני בהתנהגות הגור יכתיב את השוני בתנועות האופייניות לכלבים ולחתולים בוגרים. כלבים, למשל, מסמנים את רצונם שחברי הלהקה יקיאו בעבורם מזון על ידי ליקוק השפתיים והרמת כף הרגל הקדמית. בחתול, לעומת זאת, האם מביאה לגוריה טרף שלם, ולכן אין סימנים להתנהגות זו בבוגר (Abrantes, 1997; Beaver, 1992).

המחקר
מטרות ושיטות עיקריות
Beaver (1992) טענה, כי "תקשורת בין מינים שונים של בעלי חיים, כמו כלבים וחתולים, נחשבת לבעייתית, מכיוון שהיא מערבת פרטים שאינם בעלי יכולת מולדת להבין את סימני התקשורת זה של זה". אנשים רבים מסכימים עם טענתה של Beaver, בהיותם סבורים כי כלבים וחתולים אינם יכולים לחיות זה לצד זה בשל "אופיים השונה". פעמים רבות אף משמשים היחסים בין כלבים לחתולים כאנלוגיה ליחסים לא מוצלחים, כפי שניתן לראות בפתגם "To fight like cat and dog". עם זאת, גידול כלבים וחתולים תחת קורת גג משותפת הוא תופעה מוכרת (וחדשה יחסית) בארצנו, וייתכן שהוא תוצאה ישירה של תהליך הביות ושינוי אורח חיי האדם המודרני. בהתאם לכך, ייתכן שניתן להתייחס לתקשורת בין כלבים לחתולים, שהתפתחה לאורך השנים האחרונות, כאל סוג של תהליך אבולוציוני, שבמסגרתו אנו עדים לשלבי התפתחות ראשוניים של יחסים בין שני בעלי חיים שלא תקשרו ביניהם עד כה.
מציאות זו, שבה שני מינים של בעלי חיים חיים יחדיו תחת קורת גג משותפת, בנוסף לעדויות אנשים בדבר תקשורת בין כלבים לחתולים החיים יחד, הביאה אותנו לנסות ולאפיין, במחקר ראשון מסוגו, את סוג התקשורת המתקיימת ביניהם. בעבודה זו נעשה, לראשונה, ניסיון לבדוק את אופי היחסים בין כלבים לחתולים החיים זה לצד זה, תוך בחינת השאלה האם קיימת הבנה הדדית של סימני שפת הגוף של שני המינים. בנוסף, נבחנו המגמות העיקריות העשויות להשפיע על טיב היחסים בין הכלבים לחתולים.
השערת המחקר העיקרית הייתה, כי קיימת צורת תקשורת ייחודית בין כלבים לחתולים, המאופיינת בשימוש בשפת גוף מוסכמת, המלווה בלמידת סימנים חזותיים הדדיים, וכי לגורמים סביבתיים שונים, והאדם בכלל זה, יש השפעה על צורת תקשורת זו.

במחקר הנוכחי נעשה שימוש בשתי שיטות עיקריות: סקר, שנערך באמצעות שאלונים המיועדים לבעלי כלבים וחתולים, ותצפיות שנערכו בבתיהם. במהלך מחקר זה נותחו 170 שאלונים ונערכו 45 תצפיות בזוגות כלבים וחתולים בוגרים (מעל גיל חצי שנה).
הסקר שימש מקור מידע רחב היקף לגבי התנהגותם של כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת, ונכללו בו שאלות העוסקות בקבלת מידע כללי על בעלי החיים (זוויג, גיל, גיל אימוץ, הרגלי שינה ואכילה), וכן שאלות העוסקות במהות הקשר ביניהם, כגון תגובת הכלב או החתול לבעל החיים מהמין השני וקיומן של מריבות בין המינים. על מנת להתמקד בסוגיות שעלו מניתוח השאלונים וכדי לענות על שאלות מחקר נוספות, נערכו תצפיות שתיעדו את התנהגותם של כלבים וחתולים בבתיהם. כל תצפית ארכה 25 דקות ותועדה באמצעות שתי מצלמות וידיאו. ניתוח שפת הגוף של בעלי החיים נערך באמצעות שתי אתוגרמות נפרדות, המתארות את מכלול ההתנהגויות הנצפות בכלבים וחתולים, ונבדקו משכה של כל התנהגות ומספר הפעמים שהופיעה.

על מנת לנתח את אופי היחסים בין הכלבים לחתולים הוגדרו שלושה סוגי יחסים אפשריים: חברות, תוקפנות ואדישות. מניתוח הממצאים עולה, שמרבית הכלבים והחתולים (66%) החיים תחת קורת גג משותפת מקיימים יחסים הדדיים של חברות, כאשר שני בעלי החיים מפגינים יחסי חברות הדדיים במידה שווה, ואילו תוקפנות נצפית רק באחוז נמוך מאוד מכלל הזוגות (9%-8%).
בנוסף, נבחנו גורמים שונים, העשויים להשפיע על טיב היחסים בין המינים. גורמים אלה כללו את הגיל שבו התקיים המפגש הראשון, סדר האימוץ, זוויג בעלי החיים ועיקור או סירוס בעלי החיים.

תוצאות
בספרות מקובל, שתקופת הסוציאליזציה, הידועה כתקופה הקריטית ללמידת מיומנויות חברתיות, חלה אצל כלבים וחתולים בין השבוע השלישי לתשיעי לחייהם (Fox, 1969). בהתאם לכך, נבחנה השאלה האם למפגש ראשון בין כלבים לחתולים בתקופת הסוציאליזציה יש השלכות על טיב היחסים ביניהם.
נמצא, שגיל המפגש הקובע בכלבים הוא שנה. כלומר, כלבים, שפגשו לראשונה בחתול שעמו חיו, בעת שגילם היה פחות משנה, הפגינו יחסי חברות עם החתול בשכיחות גבוהה, בעוד ששכיחות יחסי התוקפנות והאדישות הייתה נמוכה יחסית. מגמה זו נצפתה אף אצל חתולים, אלא שאצלם גיל המפגש הקובע היה נמוך יותר – חצי שנה. בנוסף, נמצא כי לגיל המפגש יש השפעה על הפגנת יוזמה בעת האינטראקציה בין שני המינים. כלבים וחתולים יוזמים באופן שווה אינטראקציה כאשר המפגש הראשון נעשה בהיותם בוגרים (מעל גיל שנה) ואילו כאשר גיל המפגש הראשון נעשה בצעירותם (מתחת לגיל חצי שנה) חתולים יוזמים יותר מכלבים. מהממצאים עולה, שכלבים וחתולים שנפגשו לראשונה בגיל צעיר עברו הסתגלות, שהשלכותיה מתבטאות בשיפור היחסים ההדדיים ביניהם. ייתכן שהסתגלות זו מתאפשרת בשל סמיכותה לתקופת הסוציאליזציה. כמו כן עולה, שתקופת הסוציאליזציה להתפתחות קשרים בין שני המינים נמשכת בכלבים וחתולים עד גיל של שנה וחצי שנה, בהתאמה, לעומת תשעה ושנים עשר שבועות כמקובל בספרות.

התנהגות טריטוריאלית מוגדרת כהתנהגות תוקפנית המאפשרת לפרט לשלוט בטריטוריה, וזאת תוך מניעת כניסתם של פרטים אחרים לאזור. התנהגות טריטוריאלית שכיחה בכלבים וחתולים ומהווה, לעתים, בעיה התנהגותית. מכיוון שהכנסת כלב או חתול לבית שבו נמצא פרט מהמין השני עשויה להיתפס כפלישה לטריטוריה, נבדקה השאלה האם לסדר האימוץ של הכלב והחתול יש השפעה על טיב היחסים ביניהם. נמצא, שאחוז הכלבים שהפגינו חברות הוא גבוה יותר בבתים שבהם החתול אומץ ראשון, בהשוואה לבתים שבהם הכלב אומץ ראשון (75% לעומת 59%), ואילו אחוז האדישות בכלבים אלה נמוך כמעט בחצי (18% לעומת 32%). לא נמצא קשר בין סדר האימוץ לבין סוג היחסים שחתולים מפגינים כלפי כלבים.
מקובל, שבמרבית היונקים זכרים תוקפניים יותר מנקבות. בספרות המקצועית מקובל, שלסירוס השפעה דיפרנציאלית על התנהגות של זכרים ונקבות, ושהשפעת הסירוס שונה במינים שונים (Adamelli et al, 2005). לכן, התמקדנו בשאלה האם לזוויג הכלבים והחתולים או לסירוסם השפעה על יחסיהם ההדדיים. נמצא שחתולות הפגינו רמה גבוהה יותר של תוקפנות ואדישות בהשוואה לחתולים (12% ו-28% לעומת 4% ו-24%, בהתאמה) ורמה נמוכה יותר של חברות (60% לעומת 72%, בהתאמה) כלפי כלבים החיים עימן. כמו כן, נמצא כי כלבים תמימים הפגינו יותר מופעי יוזמה מכלבים מסורסים (1.04+3.54 לעומת 0.3+1), וחתולות מעוקרות הראו רמות פחד גבוהות יותר לעומת חתולות תמימות (1.38+7.2 לעומת 0.74+1.4). לא נמצא שוני בין הזוויגים או בין בעלי חיים תמימים למסורסים בהתנהגויות הנוספות שנבדקו.

בחלקו האחרון של המחקר בדקנו, האם קיימת הבנה הדדית של סימני שפת הגוף בין כלבים לחתולים החיים תחת קורת גג משותפת. ברוב המצבים, כלבים וחתולים משתמשים בשפת גוף אוניברסלית, שמשמעותה ביונקים רבים דומה ומובנת (לדוגמה: מבט ישיר המעיד על דומיננטיות). יחד עם זאת, קיימים מקרים שבהם לסימני שפת הגוף משמעות הפוכה אצל הכלב או החתול. לדוגמה, ניתן לבחון את התנהגות "הושטת כף קדמית", שבכלבים מתפרשת כחברותיות או כניעה ואילו בחתולים מתפרשת כתוקפנות. לצורך בחינת הבנת סימני שפת הגוף המתקיימים בין כלבים לחתולים נבדקו תגובותיו של כל מין להצגת כל אחד מסימני שפת הגוף שמשמעותם הפוכה. מהתוצאות עולה, כי רוב סימני שפת הגוף בעלי המשמעות ההפוכה, שהוצגו על ידי המין השני, נקראו בצורה נכונה על ידי הכלבים והחתולים (75% ו-80% מהמופעים, בהתאמה). עוד נמצא, שהיכולת להבין את סימני שפת הגוף קיימת בכלבים וחתולים במידה שווה וקיים קשר ישיר בין הבנת שפת הגוף ההדדית לבין גיל המפגש הראשון בין שני המינים. נראה, שככל שגיל המפגש הראשון קרוב לגיל הסוציאליזציה (חצי שנה ופחות מכך), כך הבנת סימני שפת הגוף ההפוכים טובה יותר.

דיון
מתוצאות המחקר עולה, שברוב הבתים שבהם כלבים וחתולים חיים יחדיו, מתקיימים ביניהם יחסים הדדיים חיוביים, ושני המינים מסוגלים להבין זה את סימני שפת הגוף של זה. ממצא חשוב, שעולה ממחקר זה, הוא התארכות תקופת הסוציאליזציה, המאפשרת את התפתחותם של יחסים חברתיים בין כלבים לחתולים, בהשוואה למקובל בספרות. ניתן לשער, שתופעה זו קשורה בתהליכי סלקציה שהופעלו על כלבים וחתולים במהלך הביות, והביאו להתארכות תקופת הגדילה וההתפתחות בבעלי החיים ביחס לאביהם הקדמון. מעבודה זו נראה, שלתקופת הסוציאליזציה יש השפעה הן על יצירת הקשרים החברתיים בין כלבים לחתולים והן על יכולת קריאת שפת הגוף ההדדית.

העבודה הנוכחית היא הראשונה שבדקה את ההיבטים השונים הקשורים ביחסים שבין כלבים לחתולים החיים תחת קורת גג משותפת. אנשים רבים סבורים כי, מטבעם, כלבים וחתולים אינם יכולים להסתדר ביניהם, וגם אנשים המחזיקים בשני מינים אלה אינם מודעים תמיד לגורמים העלולים לפגוע ברווחת בעלי החיים שברשותם. ממחקר שנעשה בארצות הברית נמצא, כי אחד מגורמי הסיכון הגבוהים לנטישת בעלי חיים הוא החזקת מספר בעלי חיים בבית אחד. מעבודה זו עולה, כי רוב הכלבים והחתולים החיים יחדיו מסתדרים ביניהם ואף מבטאים יחסי חברות זה כלפי זה. עם זאת, חשוב להגדיר מספר קריטריונים, העשויים להגדיל את רווחת חייהם של כלבים וחתולים החיים יחדיו. למחקר זה השלכות יישומיות על רווחת הכלבים והחתולים החיים לצד האדם: כדי להגדיל את הסיכוי ליחסים חיוביים בין בעלי החיים יש להפגישם בתקופת הסוציאליזציה (עד חצי שנה בחתולים ועד שנה בכלבים), וכדאי לזכור שאם אימוץ בעלי החיים אינו מתבצע בו-זמנית רצוי לאמץ קודם את החתול ורק לאחר מכן את הכלב.
על מנת להרחיב את הידע לגבי אימוץ נכון של כלבים וחתולים רצוי לבדוק האם קיימים גורמים נוספים העשויים להשפיע על יחסיהם, כגון גודל בעל החיים, גזע ועוד. ייתכן שעל ידי קביעת מדדים אלה נוכל לשפר את רווחתם של כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת, ולהביא לעלייה במספר בעלי החיים המאומצים מידי שנה ממקלטים ובכך להפחית את מספר בעלי החיים הנידונים להמתה.

ביבליוגרפיה

מוריס ד. 1990. תצפית על בעלי חיים. ספריית מעריב.

Abrantes, R., 1997. Dog Language : an encyclopedia of canine behaviour. Wakan Tanka Publishers.

Adamelli, S., Marinelli, L., Normando, Sa., Bono, G., 2005. Owner and cat features influence the quality of life of the cat. Appl Anim Behav Sci 94, 89-98.

Beaver, B. V., 1992. Feline behavior: a guide for veterinarians. W.B Saunders Company.

Bradshaw, J. W. S., 1992. The beahviour of the domestic cat. Redwood Press Ltd, Melksham.

Crowell –Davis, S. L., 2002. Social behaviour, communication and development of behaviour in cats. In: Rochlitz .The welfare of cats.Springer; ..

Darwin C. 1859. The origin of species. Wrens park.

Darwin C. 1868. The variation of animals and plants under domestication. John Murray London.

Fox, M. W., 1969. Behavioral effects of rearing dogs with cats during the 'critical period of socialization'. Behav 69, 273-280.

Goodmann, P., Klinghammer E., and Willard J., 2002. Wolf ethogram. Eckhard H. Hess Institute of Ethology.

Izawa M and Doi T. 1994. Flexibility of the social sustem of the feral cat, felis catus. Anim soc 29:237-246.

McCulloch, M., Jezierski T., Turner K., Hubbard A., Broffman M., and Janecki T., 2006. Diagnostic accuracy of canine scent detection in early- and late-stage lung and breast cancers. Can Therap 5, 1-10.

Miklosi, A., Pongracz, P., Lakatos, G., Topal J., and Csanyi, V., 2005. A comperative study of the use of visual communications signals in interactions between dogs (Canis familiaris) and humans and cats (Felis catus) and humans. J Comp Psychol 119, 179-186.

Price EO. 1984. Behavioural aspects of animal domestication. Q Rev Biol 59:1-32.

Savolainen, P., Zhang, Y. L. J., Luo, J., and Leitner, T., 2002. Genetic Evidence for an East Asian Origin of Domestic Dogs. Sci 298, 1610-1613.

Serpell, J., 1995. The domestic dog-its evolution, behaviour and interactions with people. Cambridge University Press.

Vigne J-D, Guilaine J, Debue k, Haye L, and Gerard P. 2004. Early taming of the cat in Cyprus. Science 304:259.


חיבור זה מבוסס על עבודת גמר במסגרת לימודים לתואר שני
במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב

 

 

אולי יעניין אותך:

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

מזון וציוד לחיות מחמד ב10% אחוז הנחה ומשלוחים חינם! בכפוף לתקנון

קבלו קופון עכשיו »