רגשיות, דכאון, דימנסיה או התנהגות לאחר אירוע מוחי, שיתוק מלא או חלקי, איבוד זיכרון, פגיעה בכושר דיבור, שמיעה, ראיה, מוטוריקה, תנועה וניידות.
בעלי החיים מהווים חלק מטיפול שיקומי לקשישים ומחדירים שמחה ואופטימיות בפרט לחיייהם של אלה הסיעודיים.
הקשישים מדברים עם הכלב ומוצאים איתו שפה משותפת : של תקוה נחמה חום ואהבה ץ הכלב עוזר לקשיש להפיג את בדידותו ומושיב לו את תחושת הערך ךוהכבוד העצמי שלו. יש קשישים רבים שעצם ההתבוננות בכלב מרגיעה אותו ומקנה לו בטחון פיזי קיומי "משהו שומר עלי". הליטוף הטיפול ויצירת המגע הפיזי עם הכלב נותן להם תחושת אחריות .
הכלב מקבל אותם כפי שהם מבלי להפעיל שיפוט. הם מגלים אהבה ונאמנות ללא תנאי גם אם האדם שניצב מולו הוא זקן חולה ונכה.
זוהי נקודה מאוד קריטית בגיל המבוגר או כשהאדם הופך להיות נכה ומתנייד על כסא גלגלים גם כשהגוף בוגד בנו ואינו יפה ומרשים כבעבר מקבלים אותי לא ממקום של שיפוטיות והשוואה לעבר אלא כאן עכשיו ובמיידי.
הרבה זקנים המצויים בבתי אבות ובמקומות סיעודיים חשים כאילו הם הורחקו מהחברה מבחינה חברתית ותעסוקתית וכי "הם את שלהם עשו, וכי זמנם עבר, הם בצפייה לקראת…"
ילדיהם צמחו והם עסוקים במשפחה קריירה ילדים נכדים עבודה עסקים נסיעות וכו' ולמעשה הם חושבים במוחם כי הילדים שהיו תלויים בהם לפני שנים מנהלים עכשיו חיים משל עצמם.
נוכחות של כלב מספקת להם תחושה של שייכות משהו זקוק להם למרות מוגבלותם – ומחזקת תחושת הביטחון והעלאת הערך העצמי שלהם .
הנוכחות של הכלב מספקת מאתגרת ומקהה בדידות .
הכלב הוא גורם מחברת על "סיפורי הגבורה ומעללים".
יוצר שפה משלהם עם צחוק והומור הגורמים להשתחררות.
העיסוק בכלב יוצר לוח זמנים כמו מערכת שעות וקבלת אחריות להאכלתם, טיולי יום בפעילות זו אנו משיגים אף מטרות גופניות בליווי הכלב לטיול היומי בהליכון או בעגלה.
הכלב שומר על שפיות נפשית וערנות ושימור היכולת הקוגניטיבית והפיזית של הקשיש כמו כן מעודד פעילויות של מוטוריקה עדינה אצל הקשיש בסירוק הכלב, והאכלתו.
הקרבה לכלב פורצת מחסומים ויוצרת ספונטאניות, שמחה, קירבה, צחוק, צורת הבעה אחרת לקשיש.
מחקרים מוכיחים כי יש מקרים בהם הכלב עשוי להוות תחליף לדמות שאליה היו קשורים בעבר, אובדן , התאלמנות. אם כן, הוא מקור לאהבה חיבה תמיכה מגע ומהווה חוליה מקשרת ומלכדת בין כל בני המשפחה.
הכלב הוא ידידו הנאמן של האדם חבר ורע.