לפני כחודש הגיעו אליי אודי ויפית עם כלבתם "קלואי" – בוקסרית יפיפיה בת שמונה חודשים.
"יצאנו לריצה עם קלואי בפארק הירקון כהרגלנו בכל בוקר. קלואי השתובבה, קפצה ורצה, נכנסה ויצאה מבין העצים והשיחים, כשלפתע החלה להשתעל ולכחכח ללא הפסקה. חזרנו הביתה, נתנו לה לשתות ולהרגע – אך ללא הועיל. קלואי המשיכה בשיעולים ובכיחכוחים וככל שנקף הזמן הם אף החמירו, ואליהם התווספו פליטות ליחה קצפית. לאחר מכן הבחנו שקלואי פולטת קצף עם מעט דם בתוכו. בשלב זה כבר לא המתנו יותר והגענו במהירות למרפאה".
בחנתי את קלואי. אכן, בכל כמה דקות השתעלה שיעול ופלטה קצף ומעט דם. הקשבתי לריאותיה בסטטוסקופ ושמעתי קולות ריאה מוגברים. בדיקת הדם היתה תקינה לחלוטין. החשד המיידי היה שמשהו מפריע לקלואי במערכת הנשימה ואף פוגע בריריות (ולכן הליחה והדימום).
בצילום רנטגן לא ניתן היה לראות ממצא מיוחד, ולכן פניתי לבדיקה ברונכוסקופית. בדיקה זו מערבת מכשיר הנקרא ברונסכוסקופ – מין סיב אופטי המשמש כ"עין" ארוכה שדרכה ניתן להסתכל לתוך קנה הנשימה והסימפונות. לאחר מאמץ – כאשר הצלחתי למשוך אותו בעזרת מכשור מיוחד – הופתעתי לראות שה"עשב הקטן" הינו למעשה קצה של מלען גדול באורך של כ 5 ס"מ. לאחר שהוצאתי את המלען – שהוא מין עשב קוצני – נפוץ מאוד באביב ובקיץ – נרגעה קלואי והשיעול שלה פחת בהרבה. השארתי אותה כמובן להשגחה במרפאה, שבמהלכה קיבלה טיפול תומך של נוזלים לוריד וחמצן, לאחר מספר שעות שיחררתי אותה לביתה שמחה וטובת לבב.
מלבד בריאות, מלענים נוטים להתפס ולהכנס למקומות שונים בגוף – בעיקר לאוזניים ובין כפות הרגליים של כלבים. מלען בריאות הינו תופעה נדירה של "הקדים קנה לושט". קלואי פשוט לעסה עשב ו"נשמה" אותו לתוך ריאותיה. באם לא היתה מקבלת טיפול מיידי, היתה מתפתחת במקום דלקת ריאות חריפה וסביר להניח שקלואי לא היתה שורדת.
מלענים עלולים גם להתפס ולחדור בין האצבעות , בעור, ובתוך האוזניים והאף. כדאי, לכן, להמנע באביב ובקיץ מטיולים עם הכלבים בשדות קוצנים ובאזורים עם שיחים סבוכים. כך נעבור בשלום את הקיץ ונמנע מקוצים ומלענים.