רבייה בכלבים

לנקבות בוגרות מינית יש עונת ייחום. זהו הזמן, בו הן מבייצות, מוכנות לקבל זכרים, ויכולות להכנס להיריון. תקופה כזו קיימת אצל הנקבה בכל 4 עד 12 חודשים. הממוצע הינו שתי תקופות ייחום בשנה. תקופת הייחום נמשכת כ-3 שבועות בממוצע. ניתן לחלק את תקופת הייחום ל-3 חלקים, אשר אורכה של כל אחת מהן כשבוע ימים:

שבוע 1 (Proestrus): השופכה של הנקבה מתנפחת ומפרישה דם וריחות, אשר מושכים מאוד את הכלבים הזכרים לסביבת הנקבה המיוחמת. לנקבות עלולים להיות מצבי רוח משתנים בין דרישת תשומת לב לבין עצבנות ונשכנות, והן נראות כנהנות מלהתגרות מינית בזכרים שסביבן- הן מרימות את הזנב ומאפשרות לזכר להריח, אולם ינשכו אותו בחוזקה במידה וינסה לעלות עליהן! באם זכר מצליח להרביע את הנקבה בתקופה זו, הסיכויים שתתעבר נמוכים ביותר, אולם לא אפסיים. זאת משום שהזרע יכול לשרוד בסביבה הרחמית עד שהנקבה מבייצת.

שבוע 2 (Estrus): בשבוע זה, מצוייה הנקבה בייחום מלא, השופכה שלה עדיין נפוחה, אולם ההפרשות הוגינליות פוסקות לאיטן (ברוב הכלבות). היא מבייצת, ובדרך כלל נותנת לזכר, לעתים אף לכל זכר, ולכל הזכרים, לעלות עליה! בהנחה שלא קיימות בעיות מיוחדות, סביר להניח שהיא תכנס להיריון בזמן זה. ייתכן גם שממספר זכרים, כלומר: לכל גור יכול להיות אבא אחר. תקופה זו עשוייה להיות ארוכה או קצרה משבוע ימים.

שבוע 3 (Diestrus): במהלך התקופה האחרונה של הייחום, הנקבה כבר בייצה ומאבדת עניין בסקס, אולם הזכרים עדיין נחושים ועקביים בחיזור אחריה. לא סביר כי בתקופה זו היא תתן לזכר לעלות עליה, ובהרבעה בכוח, קיימת סבירות נמוכה יותר לכניסה להיריון.

החיבור

בניגוד לסקס בחתולים, שהינו אקט חפוז, הכלבים לוקחים את הזמן, וכאשר הזכר חודר בהצלחה אל הנקבה (בזכר לא מנוסה, הדבר עלול לקחת זמן, או אפילו יזדקק לעזרת אנשים), קיימת בבסיס הפין שלו רקמה, אשר מתנפחת, ונועלת אותו בתוך הנרתיק של הנקבה. בכדי שיהיה לו יותר נוח, עושה הזכר "צעד ריקוד" קטן, ומעביר את רגלו מעל לגב הנקבה, ולבסוף נעמד עם הפנים נגד כיוון הנקבה- ישבן לישבן. מצב זה נקרא "חיבור" (tie), ובדרך כלל נמשך בין 3 ל- 20 דקות. לזכר ולנקבה, בדרך כלל, תהיה הבעת פנים "מיוחדת". באם אתם מוצאים זוג כלבים בחיבור, לא כדאי לנסות להפרידם פיזית, על מנת לא לגרום להם חבלות גופניות. ניתן לשפוך עליהם מים קרים, בכדי למנוע היריון לא רצוי, אולם בדרך כלל יהיה הדבר מאוחר מדי.

שלל בעיות "נשיות" קיימות גם אצל כלבות…

באם הכלבה נמצאת בייחום ארוך מהרגיל, או בהיריון מדומה (מצב הורמונלי לאחר ייחום, שמדמה היריון, כולל חלב בפטמות ועוד) למעלה מ- 70 ימים, רצוי לבדוק את מהות הבעייה במרפאה הוטרינרית. דלקות רחם (בייחוד לאחר הפלה או המלטה), דלקות שתן, או כל דלקת באיברים, הקשורים למערכת הרביה וסביבם, הינן נפוצות. דלקות רחם הינן מצב מסכן חיים אצל הכלבה! בכלבים קיימת גם מחלת רבייה, שהינה חשובה מאוד ונקראת ברוצלוזיס (canine brucellosis). בדרך כלל, המחלה אסימפטומטית בכלבים בוגרים, אולם באם אחד מהכלבים (הזכר או הנקבה) הינם נשאים של המחלה, קיים סיכון גבוה לעקרות והפלות. מגדלים רציניים דורשים שגם הזכר וגם הנקבה ייבדקו לפני הרבעה, בייחוד כאשר הם מיובאים מחו"ל. בזמן ייחום, לא מומלץ כלל לעקר כלבה. הרחם והשחלות בזמן ייחום גדולים ומלאים בכלי דם גדולים. מצב זה גורם להם להיות פריכים ומדממים בקלות רבה. כאשר הכלבה אינה בייחום, קל יותר להסיר את מערכת המין עם דימום מינימלי ונזק מינימלי לרקמות. בכדי למנוע סיבוכים, ואף תמותה, רצוי לתכנן מראש ולעקר כלבות לא בזמן ייחום.

טיפים להרבעה:

רצוי להביא את הנקבה אל הטריטוריה של הזכר (ביתו), במידת האפשר…
בסביבתו שלו, הזכר מרגיש בטוח יותר.
זכר? חסר בטחון עצמי? כן! מסתבר, שזכרים מסויימים, בייחוד הבתולים וחסרי הניסיון שביניהם, מראים חוסר בטחון בנוכחות נקבה דורשת ודומיננטית. רצוי להפגיש את הנקבה עם הזכר החל מתחילת השבוע השני לייחום. באם הם מזדווגים בתוך שעה לערך, יש לרשום את התאריך בלוח השנה כהרבעה הראשונה. אם הם אינם מזדווגים, הפגישו ביניהם יום או יומיים לאחר המפגש הראשון, ונסו שוב לזווגם. בכדי שתקבלו סיכוי מקסימלי להיריון, רצוי לזווג את הכלבים לפחות פעמיים! אם הכלבים מסרבים להזדווג, רצוי לשקול הבאת זכר אחר, ובאם הנקבה מתחילה להיות עייפה ולהשמין מעט, רצוי לערוך ביקור במרפאה הוטרינרית, על מנת לאשש את קיום ההיריון. באם הרבעת שני כלבים ספיציפיים חשובה לכם, והיו בעיות קודמות בהרבעות עם אחד מהפרטנרים, ניתן לערוך בדיקה לאבחון מקור הבעיות ולפתרונן. לעתים, נזקקים להזרעה מלאכותית, במקרים בהם לא ניתן בשום אופן באופן טבעי.

ב 4 וב 5 ביולי יתקיים כנס בינלאומי בנושא רביית חיות מחמד

למידע נוסף

אוכל לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

חטיפים לכלבים

צעצועים לכלבים