נשכו לך את הכלב?

החוק קובע כי אדם שננשך ע"י כלב יכול להתלונן במרפאה המחוזית באזורו.
הננשך ייבדק ע"י הרופא המחוזי שיוציא צו הסגר לכלב. הווטרינר העירוני יורה למחלקת הפיקוח העירונית לשגר צו לבעל הכלב שעליו להסגיר תוך יממה את כלבו הנושך ולהעבירו למכלאת הכלבים האזורית.
הכלב יבלה בכלוב סגור ומבודד 10 ימים ויצפה ע"י וטרינר המכלאה. ההנחה, נכון לשנת 1934, היא שאם הכלב הנושך ננשך בעצמו ע"י חית בר מוכת כלבת ימות בפרק זמן זה מהמחלה חשוכת המרפא.
אם אכן מת הכלב בפרק זמן זה, על הננשך לקבל טיפול רפואי כואב המורכב מ-21 זריקות בבטנו של הננשך.
עם הזמן וההתקדמות ברפואה ובאורבניזציה סולקה סכנת הכלבת בישראל כמעט לחלוטין.



כמה עובדות:
א. מעולם לא נרשם מקרה כלבת אחד בישראל מערבית לקו דמיוני החולף את כביש מס' 6. כיום, האזור היחיד בישראל שבו קיימת סכנת כלבת הוא רק אזור רמת הגולן.
ב. הונהג חיסון נגד כלבת לכלבים. במסגרת מחקר שנערך בארה"ב נבדקו כ- 33 מיליון כלבים שקיבלו חיסון כזה ורק ב-4 מקרים התגלה כשל-חיסוני, כלומר, החיסון לא הצליח.
ג. בצרפת נערכה בדיקה לאורך 23 שנים, בין מיליוני כלבים מחוסנים, ורק ב-10 מקרים התגלה כשל חיסוני.
ד. חיסון בני אדם נגד כלבת שופר וכיום הוא מורכב ממספר קטן של זריקות לכתפו של הננשך והוא בטוח לחלוטין.
למרות זאת לא תוקנה פקודת הכלבת לעניין הסגרת הכלבים החוקי והיא מאפשרת ללא צו בית משפט לגורם עירוני (וטרינר עירוני) להיכנס לביתו של בעל הכלב, להפקיע מרשותו את מה שרבים יכנו בן משפחה
ולכלוא אותו הרחק מהמשפחה למשך 10 ימים מבודד מכל מגע. אם אין די בכך, מכלאות עירוניות אינן מצטיינות בתנאי סניטציה ומזון נאותים, בלשון המעטה, וחלק מהכלבים שיוסגר אליהן ילקה במחלה
הנקראת "שעלת המכלאות" ומחלות נוספות והפרעות התנהגות קשות. מחיפוש מהיר באינטרנט ניתן לראות מספר לא מבוטל של דוגמאות למצב העגום בו ימצאו חיות המחמד של כולנו.
שאלתם את עצמכם מהו גזע הכלבים הנשכן ביותר בישראל? רוטוויילר? פינצ'ר? קוקר ספנייל? לדברי יו"ר ההתאחדות הישראלית לכלבנות (הגוף הכלבני הגדול ביותר בישראל)
מר אבי גולדברג הכלב הזה הוא מגזע…"סכסוך שכנים". במקרים רבים מנוצל חוק הכלבנות הדרקוני ע"י שכן להענשת בעל כלב עימו הוא מסוכסך.
כל מה שהשכן צריך לעשות הוא לסור ללשכת הבריאות המחוזית, להצביע על שריטה שטחית או פצע קטן ולומר כי ננשך ע"י כלבו של שכנו.
הרופא המחוזי מסתפק בד"כ בדבריו של המתלונן ומוציא פקודה להסגרת הכלב "הנושך" של אדם. בשלב הזה, הווטרינר העירוני מתייג את עצמו כ-"פקיד משולל שיקול דעת שסמכותו היא רק לאכוף את החוק"
וכך גם מחלקת הפיקוח העירונית שתפקידה להעביר את הצו לבעל הכלב ולוודא שהכלב אכן הוסגר.



מה שלא מספרים לכם, בפועל משמש חוק הסגרת הכלבים להעשרת קופתה של עירייה (או משרד החקלאות). מסגיר הכלב חייב לשלם למכלאה העירונית מראש, סכומים לא מבוטלים של מאות שקלים והמכלאה
העירונית פטורה מכל אחריות לשלומו של הכלב. מת הכלב בהסגר עקב תנאי סניטציה גרועים? עקב שעלת מכלאות? שברון לב וצער על הרחקתו ממשפחתו האוהבת? מזל רע!
הווטרינר העירוני והמכלאה העירונית לא חייבת לבעליו דבר וחצי דבר.

דוגמה נוספת לאבסורד, הוטרינרים האוכפים את פקודת הכלב ודואגים להסגרת הכלבים, דואגים גם להבהיר לבעלי הכלבים כי ההסגרה תהיה לתקופה של 10 ימים מיום ההסגר.
לשאלה, מדוע להסגיר כלב לפרק זמן ארוך יותר מ-10 ימים מעת קרות האירוע? הרי אין כל הגיון בכך, אם אין סימנים למחלת הכלבת בתוך 10 ימים מיום האירוע, אין כל צורך להסגיר.
תשובת הוטרינרים – ככה החוק קובע. עניין זה של עשרת ימי ההסגר ממועד האירוע או ממועד ההסגר, נדון זה מכבר ותיקון פקודת הכלבת מתגלגל במסדרונות הכנסת כבר 3 שנים אך טרם נכנס לפועל.
מעניין האם הלובי של משרד החקלאות, הווטרינרים המחוזיים והעיריות בהן יש מכלאות כלבים חזק למדי כשמדובר בכסף…וכנראה בהרבה כסף.

יש לציין שחוק זה חל גם על חתולים וקופים. בישראל רשומים כ-650,000 כלבים ולמעלה מרבע מיליון חתולים כך שאלפי משפחות בני אדם נקלעים לסיטואציה האכזרית הזו כל שנה ואיש לא קם
לערער על חוק דרקוני וחד צדדי זה, למרות שביזויו ידוע לכל גורם בכל הגופים המדוברים.

אולם השבוע נפל דבר.אישה בודדה אחת, עו"ד מבריק ווטרינר פרטי קראו תיגר על המערכת.
בבית מגורים משותף בעיר חולון הוחלט באסיפת דיירים לשפץ את חדרי המדרגות.דייר אחד התנגד לשיפוץ ופרק את זעמו על חברת ועד הבית.
חברת ועד הבית מגדלת 3 כלבות מגזע רטריבר הידוע באופיו המתון והלא תוקפני. השכן ארב לחברת הוועד בחדר המדרגות, בעט באחת הכלבות ורץ למשרד הבריאות להתלונן שהכלבה נשכה אותו.
הווטרינר העירוני של חולון הורה על הסגרת הכלבה והפעיל את מחלקת הפיקוח. כשהגיעו הפקחים לביתה של בעלת הכלבים נדהמו לראות כי בבית חיות 3 כלבות אך בפקודת ההסגרה שקיבלו
מהווטרינר העירוני לא היה רשום איזו כלבה יש להסגיר. בעלת הכלבות הסיקה כי הצו מתייחס לכלבה שנבעטה ע"י השכן. כלבה זו היא כלבת תחרויות ותערוכות בעלת תארים בינלאומיים.
במסגרת תערוכות אלה נשפט אופייה של הכלבה שחייב להיות חסר תוקפנות לחלוטין. כלבת ציד חייבת להביא בפיה ציפור פצועה ומפרפרת, שותתת דם, דרך מאות מטרים של סבך צמחיה ומים עד לבעליה.
בישראל לא מתקיימות תחרויות ציד ובמקומן קיימת תחרות סימולציה שבה הכלבה מביאה על פי פקודה מטען בעל משקל המדמה ציפור פצועה. כלבתה של הגברת סיימה תחרות זו בהצטיינות יתירה,
כלומר היא עדינה במיוחד בלסתותיה. יתירה מזאת, היא כלבה מגזע שטרם נרשם עד היום, בכל העולם, מקרה אחד של תקיפת אדם ע"י כלב מגזע זה. למרות ערכה הרב של כלבה זו,
הייתה הגברת מחולון מוכנה להסגירה לפרק זמן של 10 ימים אך לא למכלאה ציבורית אלא לחדר בידוד מיוחד אצל הווטרינר הפרטי שלה.
מיהרה בעלת הכלבים ופנתה לעו"ד אביב אילון ממשרד אילון, אגרט ושות' עורכי דין, והוציאה צו מניעה נגד הווטרינר העירוני בטענה שהסגרת הכלבה תהווה פגיעה ממשית בבריאותה,
באופייה ובהתנהגותה החביבה במופגן.
סגן נשיא בימ"ש השלום בראשל"צ, השופט קינר, נעתר לבקשה ופסק שהכלבה תוסגר למכלאת בידוד אד-הוק שהקים הווטרינר הפרטי שלה, הד"ר נורברטו קליין, וכי עליו לצפות בה עשרה ימים.
פסיקת ביהמ"ש הועברה לידיעת הווטרינר העירוני הן ע"י מזכירות ביהמ"ש, והן ע"י עו"ד אילון. במקביל שיגר הד"ר נורברטו קליין פקס לידי הווטרינר העירוני המאשר שהכלבה הועברה לרשותו וכי
היא נמצאת בבידוד ובהשגחה צמודה שלו.



יממה לאחר מכן נדהמה בעלת הכלבה כששני פקחים מטעם עיריית חולון מלווים בשוטר התדפקו על דלת ביתה בתלונה שכלבתה לא הוסגרה למכלאה הציבורית. הגברת הציגה בפניהם את צו ביהמ"ש אולם אז
טענו הפקחים כי למרות שבפקודת ההסגרה לא מצוין שום פרט מזהה איזו כלבה עליה להסגיר, המדובר בכלבה בצבע בז' ולא בכלבה בצבע שחור שאותה הסגירה הגברת.
הגברת הודיעהב לפקחים כי בביתה נותרו שתי כלבות בצבע זה, אחת מהן בת כמעט 15 שנים שמפאת קשישותה אינה מסוגלת לקום בכוחות עצמה ויש לעזור לה, שאינה מסוגלת להתקדם בהליכה מעבר
למטרים ספורים והיא כמעט עיוורת. זו הייתה הכלבה השנייה עימה ירדה בחדר המדרגות עת הותקפה הכלבה השחורה ע"י השכן המתלונן.

לדבריה, לו היו אומרים לה הפקחים כי מדובר בכלבה זו, הרי ברור היה שהתלונה היא תלונת שווא כי הכלבה הזקנה חסרת ישע. הלכו הפקחים לשכן המתלונן ושאלו אותו איזו כלבה "נשכה" אותו.
בשלב זה "איבד" השכן את זכרונו ולא יכול היה להצביע על הכלבה המתאימה. הפקחים הבינו שתלונתו הולכת ומתבררת כתלונת שווא מאחר והוא שכנה של בעלת הכלבות שנים רבות, נפגש עמה ועם
הכלבות מאות פעמים, מכיר את הכלבות מיום לידתן ומעולם לא הותקף על ידן. הפקחים נתנו לבעלת הכלבות יממה נוספת כדי שתפעל נגד צו ההסגר ואכן עו"ד אילון הוציא מביהמ"ש פסיקה חדשה
בעלת עוצמה גדולה יותר. השופט קינר פסק כי שתי הכלבות בצבע בז' יישארו בבידוד בביתן, ללא מגע עם בני אדם (למעט המשפחה), וכי ד"ר נורברטו קליין יתייצב מדי יום לבדוק את בריאותן.
שני הצווים היו בתוקף לשמונה ימים.

כעבור שמונה ימים התייצב בבית המשפט הווטרינר העירוני מגובה ביועצת משפטית מפרקליטות חולון, ובפיו בקשה להסגיר את כל שלוש הכלבות למכלאה הציבורית שברשותו לשלושת ימי ההסגר האחרונים.

בעלת הכלבות הגיעה לדיון המשפטי מלווה בעו"ד אילון שמשרדו עמל כמה ימים על הכנת דיון משפטי אקדמי בתקפותו של חוק ההסגר ומצבו כיום, ביזויו ע"י סכסוכי שכנים, שרוח החוק מעניקה הן לרופא
המחוזי והן לווטרינר העירוני שיקול דעת וסמכות להחליט אם אכן הייתה נשיכה ואם קיים חשש ממשי לכלבת, מול הצורך להגן על שלום הציבור מצד אחד ואיזונו ע"י שלומו ובריאותו של הכלב המוסגר.
לדבריו של עו"ד אילון על הגורמים הציבוריים להקפיד יותר לפני שהם מוציאים צו הסגרה ולא להתנהג כאוטומטים חסרי שיקול דעת שכל ייעודם למלא את קופת העירייה בכספו של בעל הכלב ואם הכלב מת בהסגר – אללה ירחמו.

בעלת הכלבים הביאה לדיון את יו"ר ההתאחדות הישראלית לכלבנות כעד "ידיד ביהמ"ש" (דהיינו עד מומחה לכלבים), הווטרינר ד"ר נורברטו קליין שהצטייד בחוות דעת מרופא מומחה לווירוסים בחיות בית
ותצהיר של שופט כלבים בינלאומי ומנהל המדרשה הישראלית לכלבנות, מר יוחאי ברק, שפירט בתצהיר את אופיים הלא תוקפני של כלבי רטריבר בכלל ואופייה העדין במיוחד של הכלבה השחורה.
סגן נשיא ביהמ"ש לשלום, השופט קינר, קבע כי במקרים שבהם מתנגש הצורך להגן על שלום הציבור בצורך להגן על שלומו של הכלב, הגנת הציבור עדיפה. למרות שהווטרינר טען כי אין לו שיקול דעת,
בית המשפט מצא כי קיים שיקול דעת ובמקרה זה היה על הווטרינר העירוני להפעיל שיקול דעת ולבדוק בגין איזה כלב מדובר לפני הוצאת צו ההסגר.

יתרה מכך, בית המשפט אישר את העובדה כי אין צורך בהסגר של יותר מ-10 ימים מעת קרות האירוע ומאחר וכבר חלפו 8 ימים מאז "הנשיכה" כביכול ואף לא כלבה אחת מגלה סימנים של מחלה,
ציווה השופט כי הגברת תעביר את שתי כלבותיה הנותרות להסגר הפרטי בבעלותו של ד"ר נורברטו קליין ושם יישארו יומיים נוספים בבידוד ותחת השגחתו.
בא כוחה של עיריית חולון התנגדה להחלטה בנימוק שבימ"ש השלום אינו סמכות לפסוק בעניינים נוהליים והתערבותו בנוהלי עיריות, משרד החקלאות ומשרד הבריאות נמצאים בסמכותו של בימ"ש לנוהל.
השופט קינר קבע כי מקובלת עליו פסיקתו של השופט מאסארווה מבית משפט השלום בחדרה בעניין דומה בה נקבע כי לבימ"ש השלום יש כן סמכות לדון בענייני נוהל ופסיקתו לגבי הסגרת הכלבות שרירה ובתוקף.
החלטתו של השופט קינר מהווה תקדים משפטי מעניין שכן מעתה ואילך יוכלו בעלי כלבים עליהם העלילו כי נשכו אדם אחר, לבחור לעצמם מקום הסגר (מאושר כחוק) וכי המכלאות הציבוריות יפסיקו להתנהל
כמחלבות כספי הציבור.
בעת הכנת כתבה זו התברר כי בשקט בשקט הגיע בית הספר לכלבנות בחיל האוויר לידי הסדר עם רשויות החוק, קודם לאירוע משפטי זה. כלבים צבאיים בשלבי אילוף שנושכים כלבנים ומאלפים,
היו מוסגרים בעבר למכלאות ציבוריות וחיל האוויר שילם למעלה מ-50,000 ₪ לשנה על ה-"אישפוז" הכפוי הזה. בשנים האחרונות הוסכם, הרחק מידיעת הציבור, שכלבים צבאיים בשלבי
אילוף יוסגרו למכלאות מבודדות בתוך הצבא ווטרינר צבאי יצפה בהם מדי יום.



בעלת הכלבות מעדיפה ששמה יישאר חסוי

ניתן לאמת פרטים אלה עם:
עו"ד אביב אילון – 03-6138370
ד"ר נורברטו קליין – 03-5056682
מר אבי גולדברג יו"ר ההי"ל – 03-6727174
מר יוחאי ברק – שופט כלבים בינלאומי ועומד בראש המדרשה לכלבנות –  054-4745613
התמונה של Knight צולמה  על ידי יגאל פרדו

אוכל לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

חטיפים לכלבים

צעצועים לכלבים