פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...
פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...

חפש בעלי מקצוע:

חפש
http://www.gag-lachayot.co.il/?utm_source=PETENET&utm_medium=Popup&utm_campaign=banner_desketop

כלבים מאחורי הסורגים

סיפור על כלב שנזרק מביתו. אחד מיני רבים הנמצאים בכלבייה העירונית בתל אביב ומחפשים בית חם שיאמץ אותם. מתנדבי עיריית תל אביב בשיתוף עם עמותת SOS חיות מזמינים אתכם ליום אימוץ.

כלבים מאחורי הסורגים


קור, גשם, רעמים, ברקים...
הייתה תקופה שראיתי את זה מבפנים.
הסלון היה חמים, בדיוק הפעילו את המזגן וכמובן ששמו את השמיכה שלי קרוב-קרוב אליו. התכרבלתי בנוחיות, נהנה לשמוע את הגשם מטפטף על הגג, לראות הבזקים של ברקים, לשמוע את הרעמים וגם לנבוח עליהם אם הם מתקרבים יותר מידיי לבית שלי. שלא יעזו להתקרב יותר מידיי!
אם יש אחד שבא קרוב מידיי, אני נובח ונובח- עד שהוא מתרחק. בעוד ששאר בני הבית צוחקים ומעודדים אותי.
"כן! תבריח אותו!" "הוא מתקרב! מה תעשה?!"
אני? שאני אפחד מרעם מסכן?

אך כעת אני פוחד.
במקום להתכרבל בשמיכה חמימה עם תנור חם- רצפה קרה וקשה.
במקום סביבה יבשה ונוחה- רטיבות מעורבבת בצרכים של עצמי.
במקום ליטופים, פינוקים ונשיקות- מגע חד וקר על פניי, רגלי, בטני, אוזניי, זנבי...

בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי.
תמיד נבחתי כשעברנו ליד המבנה הגדול הזה- שכל כך הרבה כלבים רזים וחלק מהם
אף היו חולים היו שם. נבחתי אליהם: "תראו כמה מזל יש לי!" הם היו נובחים עליי בחימה.
כעת כלבים נובחים עליי מבחוץ, ואני נובח בכעס עליהם. שיהיו במקומי וירגישו את ההרגשה שאני מרגיש...

לא הבנתי איך זה התגלגל למצב הזה. זה קרה כל כך מהר...
בגיל שלי השיניים כואבות אז אני חייב לנשוך! נתנו לי הרבה צעצועים,
אך באמת- מה יותר כייפי? כדור טניס או השטיח האסור? חבל או ספה שיוצא ממנה מילוי שתמיד מרגש אותי?
אבא תמיד כעס עליי, הוא הכי כעס. לפעמים אפילו הרים יד והכאיב. אחרי זה תמיד הילדים היו באים, מלטפים ומחבקים. אז תמיד סבלתי את זה ולא נטרתי לו טינה.

אבל אז... אז.. אולי הגזמתי?
היה יום חורפי. הייתי לבד. כולם הלכו לעיסוקיהם. אני השתעשעתי בכדור טניס, בחבל, בעצם הטעימה... אבל אחרי כמה זמן כבר נמאס לי. ידעתי על האיסורים- אך לא יכולתי לעמוד בפיתוי. עליתי על הספה האסורה. דגדג לי משהו בבטן- התרגשות.
אחרי שסיימתי, שכבתי בין המילוי הנעים.
כשהוא חזר, הוא צרח. אני נבהלתי: 'מה קרה?! מישהו תוקף את הבית?!'
אבל לא. זה בגלל מה שעשיתי- בגלל ההתרגשות.. אבל אני לא אשם!
חשבתי שהוא יכעס, ירים יד ואז יסלח. כמו תמיד. אבל כנראה היה משהו אחר חוץ ממה שאני עשיתי...

הדברים הבאים קרו מהר. הוא עשה את הכל כל כך בשיטתיות, בקור, ברוגע מסוים.. כאילו היה כ"כ בטוח בעצמו שהוא יעשה את זה מתישהו...
הוא לקח את כדור הטניס שלי, לקח את החגורה, לקח פתק, כתב בו משהו, לקח גומייה וחיבר את הפתק לקולר שלי. תוך כדי מעיף לי סטירה. הוא לקח קצת מהאוכל שלי בשקית, חיבר אותי לרצועה ויצא איתי. חשבתי שהוא סלח לי ולוקח אותי לטיול. שמחתי ומשכתי אותו לפינה הקבועה שבה אני משתין, אבל הוא משך אותי בגסות לעבר המכונית. גם אז לא חשדתי- בדרך כלל כשנוסעים במכונית אני בין הילדים; הם מלטפים אותי וצווחים כשאני מדביק נשיקה על לחייהם- ואחר כך רצים הרבה על חול ליד הים, או בפארק ופוגשים הרבה כלבים אחרים.
קפצתי למכונית בשמחה, והוא התניע ונסע מהר. מאוד מהר.
מתישהו הוא עצר, קשר אותי לעמוד, שם את מעט האוכל ששם בשקית לידי (כמובן אכלתי הכל בשניה), שם את הכדור..
ונסע.
הבטתי בו מתרחק בעודי מכשכש בזנבי. משחק קצת אכזרי, חשבתי. התחיל לרדת גשם; היה קר.
חיכיתי לו.
וחיכיתי.
וחיכיתי.
הבטתי על הדרך שבה המכונית נעלמה. הסתכלתי עליה בלי הפסקה.
בטח תיכף אני אראה את האורות.
הוא יחזור!
כשכשתי בזנבי וניסיתי לעודד את עצמי. בטחתי בו. אהבתי אותו.
אחרי כמה זמן הצטנפתי. אולי זהו מבחן כוח? או משחק קצת אכזרי? כמו שהילדים מושכים לי בזנב ובשפם לפעמים? אז אני אעבור את המשחק הזה! אני אהיה חזק! התכרבלתי ורעדתי מקור. כבר הייתי ספוג מים ועייף. מתישהו נרדמתי.

התעוררתי לפתע מקול שצעק אליי.
פקחתי את עיניי וראיתי בת אדם צעירה בערך בגודל של אבא. היא שמה עליי סוודר שישר התחיל לספוג את המים, הרימה אותי קרוב לגופה והתחילה לרוץ. הייתי רטוב, עייף, חולה.. לא היה בי הכוח להתנגד.
מה אם הוא יבוא ואני לא אהיה שם?
אני חייב לחזור לשם! אני חייב..!
כשניסיתי להתנגד האישה רק הצמידה אותי לגופה. הייתי בינוני וקצת כבד, הרגשתי שקשה לה. אבל היא החזיקה חזק והמשיכה לרוץ. בעצם, הקרבה אליה הייתה חמימה, והסוודר ספג את רוב המים... עדיין ירד גשם אבל הייתי עטוף היטיב, אז היה לי נעים... שוב נרדמתי.

כשהתעוררתי- הייתי בצד השני של הסורגים.
הצד שתמיד נבחתי עליו וננבחתי בחזרה. עכשיו אני הייתי הננבח שצריך לנבוח בחזרה על כלבים מבחוץ.
נבחתי כדי לקרוא לבת אדם שתיקח אותי הביתה- מה עם הילדים?! מי ישמור עליהם?! בת האדם ישר באה אליי, פתחה את הסורגים ונכנסה לתא.
היא ישבה איתי על הרצפה הקרה והמלוכלכת. מלטפת ומתייפחת. לא הבנתי למה.
"אוי, חמוד קטן," היא אמרה תוך כדי השתנקות, "הלוואי שיאמצו אותך במהרה!"

עכשיו אני מנסה בכל כוחי שיאמצו אותי.
כל פעם שבאים להסתכל עליי אני מנסה להיות הכי מתוק שיש. מכשכש בזנב, קופץ ומלקק דרך הסורגים, מתפנק כשמלטפים אותי... אבל עדיין לא רוצים אותי.
למה?
אני קטן, אמנם מעורב אבל מתוק באופיי, חמוד, נאמן, לא שתלטן, יודע את מקומי..
למה אף אחד לא רוצה אותי?


למה הם לא רצו אותי יותר?
מה עשיתי לא נכון?
אני מבטיח להיות גור טוב!
לא לנשוך,
לא להרוס,
לא לנבוח..
אני רק רוצה לחזור... לחזור לחמימות, לאהבה, לחום, לליטופים, למגע ולריח המוכר...
אני רוצה לחזור הביתה.

כל כך הרבה כלבים רוצים לחזור הביתה. הם חשים את החורף במלוא עוצמתו.
ישנים על רצפה קרה, חלקם אפילו חולים...
רוצים לעשות מצווה ולאמץ חבר לכל החיים?
לפני שהחורף מגיע לעיצומו...

בתאריך ה-28.12 יום שישי,
יתקיים יום אימוץ מיוחד של הכלבייה העירונית בת"א בשיתוף עם עמותת SOS.
יום האימוץ יתקיים בהרצלייה, במתחם SOS, ליד הכניסה לכפר שמריהו.
כל כלבי הכלבייה יהיו שם!
יום האימוץ יתקיים בין השעות :11:00-15:00.

בואו ל:
הכלבייה העירונית ת"א; רחוב ש"י עגנון 1 ת"א (הקצה הצפוני של אבן גבירול); מתחם תחנת הכוח רידינג- צפון ת"א.

טלפון לבירורים: 03-6990889 (עד השעה 15:00)



אולי יעניין אותך:

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

מזון וציוד לחיות מחמד ב10% אחוז הנחה ומשלוחים חינם! בכפוף לתקנון

קבלו קופון עכשיו »