לאה והכלבים

שמים לפני הבית ושם היו מטפלים בהם ומאכילים אותם. אך לא לאורך זמן… תוך ימים ספורים גילו אותם הפקחים ה"חרוצים" של העירייה וכאשר לאה חזרה הביתה מבית-הספר היתה מוצאת את הכלבים, שהיא ואחיה אספו בכל כך הרבה אהבה, גוססים ומתים לפני הבית. בכל פעם הלב נשבר מחדש. זהו זכרון קשה שנשאר ואינו עוזב אותה גם היום.

כשלאה התחילה לעבוד ולהרויח כסף היא אמצה מהרחוב את "דובי", כלב פרוותי מעורב, מתוק וחברותי, שגומל לה במסירות ובאהבה אין קץ. אחריו הגיעה "נקניקה" – כלבת דאקל מעורבת שחורה, פקחית כמו שד, שובבה ואפילו קצת חוצפנית, ולאה "מתה" עליה.

"זמן קצר אחר-כך" היא מספרת, "הלכתי ברחוב בקרית מלאכי כשפתאום שמעתי יללות חלשות מתוך פח אשפה, פתחתי את הפח ועיניי חשכו – בתוך הפח מצאתי שבעה גורי כלבים בני חודש!! את מתארת לעצמך שמישהו היה כל-כך אכזרי, נתן לכלבה שלו להמליט, במקום לעקר אותה, ואחר-כך זרק את כל הגורים לפח?! איך אפשר להבין כזו רשעות של בני-אדם? ומה היה קורה אילו לא מצאתי אותם והם היו נזרקים למשאית אשפה שגורסת את הכל? אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה…"

אחר כך בא עוד כלב, ועוד כלב, ועוד ועוד… כיום יש ללאה כחמישים כלבים. כמובן שהיא מנסה למצוא בתים טובים לכולם, אך זה לא פשוט בכלל. היא שכרה בית במושב כדי לתת להם תנאי חיים סבירים, אך חוזה השכירות הסתיים ולאה חייבת לפנות את הבית ולמצוא בית אחר לה ולכלביה. בנוסף לאה מתקשה לעמוד בכל הקושי וההוצאות הכספיות הגדולות שכרוכות בהצלת הכלבים.

היום לאה מבקשת עזרה מכם הקוראים: היא מחפשת לשכור בית עם חצר גדולה באזור קרית-מלאכי, היא זקוקה לתרומה של אוכל לכלבים, מלונות לכלבים, שמיכות או שטיחים ישנים, וכל דבר שיכול לעזור לטפל בכלבים שהיא הצילה ממוות, אך במיוחד לאה מחפשת בתים טובים לכלבים המקסימים שלה.

הכלבים כולם מחוסנים, הכלבות מעוקרות ולכולם מגיע בית טוב ואהבה.

אוכל לכלבים

חטיפים לכלבים

אוכל לגורים

עצמות לכלבים

צעצועים לכלבים