פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...
פורטל פטנט (Petnet) בית לאוהבי חיות. כלבים, חתולים, ציפורים ועוד...

חפש בעלי מקצוע:

חפש
http://www.gag-lachayot.co.il/?utm_source=PETENET&utm_medium=Popup&utm_campaign=banner_desketop

הספור של קייסי

מתוך הספר חתולים וחיות אחרות – הוצאת אסטרולוג מרתה ביקשה ממני שאשמור על הכלבה שלה קייסי למשך חודש. היא נוסעת לחו"ל והייתה מעדיפה שקייסי תהיה אצלי. היא מכירה אותי ויכולה לסמוך עלי

 

קייסי זו כלבת פינצ'ר מעורבת קטנה מימדים, שנמצאה ברחוב ואומצה על ידי מרתה. היא כבר ביקרה אותנו כמה וכמה פעמים והכירה את כל דיירי הבית. לא נראה שתערים קשיים מיוחדים, להיפך. כלבתי חמד מכניסת אורחים מטיבעה, ועם קייסי הייתה רגילה לשחק. היא תוכל להנעים לקייסי את היעדרותה של מרתה.

יום לפני נסיעתה הגיעה מרתה עם רצועה אדומה ארוכה שבסופה הייתה קשורה קייסי הקטנה, ובידה השנייה סחבה סל ענק. היא הזדרזה להרים את הסל על השולחן, מחתה את זיעתה מעל מצחה ביקשה כוס מים קרים והתחילה להוציא את הטובין מתוך הסל:
חצי קילו שווארמה, חבילת של כעשרה נקניקים גדולים , חצי קילו נקניקיות קוקטיל קטנות, קילו אחד של אבוקדו (קייסי אוהבת אבוקדו, תקלפי לה ותשימי קצת מלח וקצת למעוך).
שלושה כדורי משחק, אחד כמעט גדול ממנה.
שמיכה מסמורטטת (יש בה ריח שקייסי אוהבת.)

מזגתי לשתינו כוסות קפה והגשתי לה גם עוגה. מרתה נגסה בעוגה מבלי דעת, הסתכלה בדאגה בקייסי ואמרה שהיא מקווה שהכול יהיה בסדר. "את יודעת שחמד שלי אוהבת אותה," אמרתי לה. "הכול יהיה בסדר."
"היא לא אוהבת עוגות," אמרה כשפיה מלא.
"הלוואי על חמד שלי" אמרתי והתבוננתי בגזרתה המעוגלת של מרתה.
מרתה לא הייתה שקטה, מה יהיה אם קייסי לא תאכל?
 "צריך לשדל אותה לאכול," אמרה. "את יודעת איך עושים את זה?" שאלה והתבוננה בחמד כמו אומרת שאת זו אין צורך לשדל.
שוב הרגעתי אותה. הבטחתי לה שאתן לה אוכל מיוחד עד שתתרצה. ארסק לה עם מזלג אבוקדו ואם יהיה צורך אסחוט לה גם מיץ גזר ואזמין לה ארוחה מהמסעדה של האוכל היהודי שבפינה. "העיקר שתהיי רגועה," אמרתי.
מרתה אמרה שזה רציני והיא לא רואה סיבה להתבדח על חשבונה. מיד התנצלתי על גסותי וסיפרתי לה שהחיות שלי אוכלות מזון יבש בלי בעיות.
מרתה נבהלה. "אני מקווה שלקייסי לא תתני אוכל יבש. בזה היא ממש לא נוגעת. היא עוד עלולה למות מרעב עד שאחזור. בגלל זה הבאתי לך את הנקניקים."
"בסדר," אמרתי. "אתן לה את הנקניקים. "

מרתה נפרדה סוף סוף ממני ומקייסי, תחבה לעצמה עוד פרוסת עוגה, מבליעה את הדמעות וכשקייסי לא שמה לב ברחה נמלטה בלאט וטרקה אחריה את הדלת.

 

קייסי חשה מיד שמרתה נעלמה. היא התבוננה בדלת במבט של כלב מרומה ונטוש. לא יכול להיות. האם מרתה האהובה בגדה בה? היא רצה לדלת וניסתה שעה ארוכה לעבור דרכה. מאחר שהדבר לא צלח בידה, טיפסה וישבה עלי ובכתה וייללה במשך כשעתיים. מידי פעם הייתה קופצת ממני ורצה לדלת. אולי חלה טעות ומרתה חוזרת? רק אחרי כשעתיים הבינה את מר גורלה - היא ננטשה. ומה עושים עכשיו? נמלכה קייסי בדעתה ואמרה לעצמה שיש להסתפק במה שיש.

דבר ראשון התיישבה עלי ולא נתנה לאף אחד מדרי ביתי המזונבים להתקרב. קצת מחיתי בניסיון להציל את כבודן של החתולות. שהרי ברכיי הן מקומן הקבוע (מלבד המקלדת) בשעות שאני מבלה מול המחשב. אלא שלא סברתי שעלי לדכא את הקטנה. הנה עוברת היא טראומה, אחוזת חרדת נטישה, ומה לי להוסיף עליה. הסברתי לחתולות שזה חלק מהכנסת האורחים ושהיא תשהה כאן זמנית, כלומר רק חודש אחד והרשתי לקייסי לשהות בחיקי. תולתול התבוננה בקייסי במבט עוין. ניסיונה כבר לימד אותה שכל אחת מהחיות, הגיעה הנה לתקופה זמנית, והנה מה קורה.

למחרת, ממש לפני הטיסה התקשרה מרתה לשאול איך עבר הלילה.
"הכול בסדר, סעי לך בשקט. היא מרגישה מצוין."

הגיעה שעת האוכל. כל המזונבות התייצבו כרגיל, וקייסי איתן. משום מה לא היה עלי לשדל אותה להגיע למטבח. כשהוראותיה של מרתה מהדהדות באוזני פתחתי לה קופסת בשר כדי לעורר את תאבונה הרדום, וכל השאר קיבלו את מזונן הרגיל. סידי וחמד התעניינו בצלחת שלה ומיד זכו לנהימות וחשיפת שיניים. היא חיסלה את האוכל שלה תוך שנייה ופנתה לראות מה קורה עם האוכל היבש. נתתי לה קצת בצלחת. היא אכלה את הכול עד הגרגר האחרון. בררנית? היא לא גילתה כל סימן של בררנות, להפך. היא אכלה כל דבר, גמרה עד הבהק כל מה שהוגש לה ואחרי יומיים שוב לא הסתפקה במה שהיה בצלחתה ותבעה תוספות, ולמרבה המבוכה אף דרשה (וקיבלה) אוכל יבש. תוך שבוע היא עלתה במשקל.



                    בתמונה: חמד מקבלת את קייסי

"מרתה לא תכיר אותך" אמרתי לה ונזכרתי איך מרתה מנסה לפתות אותה בכל מיני מטעמים וקייסי מעקמת לה את האף.

גם על השמיכה שלה (עם הריח) היא לא רצתה להסתכל. היא באה לישון במיטה שלנו. לזה לא הסכמתי. אפילו כלבתי חמד לא ישנה איתי במיטה. רק לתולתול הייתה הרשות לישון במיטה. אורחת לא אורחת, גירשתי את קייסי מהמיטה. אבל היא לא התרגשה. היא חיכתה שנירדם, ואז נדחקה אל מתחת לשמיכות, כשהיא דוחפת את גופה הזעיר כנגדנו. וכך הייתי מוצאת אותה בבוקר מתחת לשמיכות ואילו תולתול עברה לישון בחדר השני.

 

מרתה חזרה, וקייסי קיבלה אותה בשמחה רטובה וחסרת רסן. הן קפצו זו על זו וכעשר דקות אי אפשר היה לדבר אם אף אחת מהן מרוב התרגשות. "היא השמינה" אמרה מרתה מבעד לדמעות.

"כן, היא אכלה הכול." עניתי.
"מה זאת אומרת? הכול?"
"הכול זה אומר גם אוכל יבש."
"גם אוכל יבש?" שאלה והסתכלה בחוסר אמון בהנהוני ראשי.
"ולא היית צריכה לשדל אותה?"
"להפך. היא שידלה אותי לתת לה תוספות!"

 

עבר שבוע. החיות שלי נשמו לרווחה. תולתול חיכתה שבוע נוסף לפני שחזרה לישון במיטה, חמד חזרה לשחק עם סידי והשקט חזר למעונינו.

מרתה צלצלה אלי יום אחד ואמרה לי שהיא לא יודעת מה לעשות. קייסי לא רוצה לאכול כלום. אפילו לנקניק היא מעקמת את האף...

אולי יעניין אותך:

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

פטבסט - החנות המשתלמת ביותר בישראל

מזון וציוד לחיות מחמד ב10% אחוז הנחה ומשלוחים חינם! בכפוף לתקנון

קבלו קופון עכשיו »