תוחלת החיים הממוצעת היא עד 12 שנים בשבי. בגלל הדמיון במראה ובגודל, טעות נפוצה היא לשייך אותם למשפחת הסנאים המעופפים.
זוהי טעות חמורה שיכולה להוביל לגידול בתנאים שאינם מתאימים לשוגר גליידר.
אלה הן בעצם חיות כיס ליליות הקרובות יותר למשפחת האופוסים מאשר לסנאים.
בעוד הסנאי הוא חיה סולטרית (מתבודדת) ויכול לחיות היטב ובאושר לבדו – השוגרים הם חיות קהילה אשר בדידות מזיקה להם מאד ומאמללת אותם עד כדי מוות אפילו.
הבדל חשוב נוסף הוא נושא התזונה. בעוד הסנאי הוא מכרסם ותזונתו מורכבת גם מאגוזים, בוטנים וכד', השוגרים הם אומניבורים – כלומר אוכלי כל – ולא רק שרמות השומן הגבוהות אשר באגוזים או בוטנים עלולות להזיק להם, אלא שתזונה זו אינה מאוזנת ואינה מספקת להם.בטבע הם ניזונים בעיקר משרף עצים מתוק, צוף ונקטר צמחים, אך גם מפרות, חרקים וגוזלי צפרים בני יום.
בשבי יש לספק להם גישה למזון מגוון עד כמה שניתן, הכולל פרות, ירקות, מזון עשיר בסידן, מעט סוכרים וחלבון מן החי אשר ניתן למצוא בתולעי קמח, או חגבים מבתי גידול מיוחדים. וכל מקרה אין לתפוש חרקים מן הטבע.השוגרים הם חיות חברתיות ושקטות, ועם היחס הנכון יכולות ליצור קשר חםואמיץ עם בעליהם.שוגר מאושר ובריא שחש בטחון, יהנה לשחק עם בעליו ולבלות זמן רב בכיס חולצתו,אפילו רק לשם הקירבה.שוגרים יכולים להזמין את בעליהם למשחקי תופסת או מחבואים ולעיתים אפילו להתגלגל על הגב ולהזמין ליטופים בבטן.הן חיות נקיות ואם אין בעייה בריאותית מיוחדת הם לא יפיצו ריח רע, כפי שחיות קטנות עלולות לפעמים להפיץ.
המדריך נכתב על ידי עינבל סרטר לאחר מחקר מקיף על החיה, והמידע נאסף הן מאתרי אינטרנט זרים והן מספרות וטרינרית מחו"ל, מהתייעצויות עם מגדלים ותיקים מארה"ב ואוסטרליה וכמובן התייעצויות עם טובי הוטרינרים בארץ, כגון: ד"ר אורן אולמן ממרפאת "כל חי" ברחובות וד"ר צחי אייזנברג- מנהל מחלקת ההדמיה בביה"ח הוטרינרי בבית דגן.
העריכה המדעית והתיקונים האחרונים נעשו ע"י ד"ר א.שור מהמרכז הוטרינרי הרצליה הירוקה.
עינבל סרטר, סטודנטית למדעי ההתנהגות וטיפול בעזרת בעלי חיים לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, בעלת ניסיון רב בגידול ושיקום חיות אקזוטיות וחיות מחמד ועוסקת בהכוונת וליווי מגדלים חובבים ואילוף חיות מחמד.
כל הזכויות שמורות למחברת