משפחת נגיפי ההרפס נפוצה מאוד בעולם כולו. היא תוקפת תשעה מתוך עשרה סוסים באיזשהו שלב בחייהם וגורמת בעיקר לזיהום בדרכי הנשימה. לפעמים, מבטלים ארועים ותחרויות למשך שבועות – חודשים במאמץ למנוע את התפשטות הנגיף, שמועבר בקלות בין הסוסים.
דרך ההפצה
נגיף ההרפס מועבר דרך הפרשות מערכת הנשימה, כלומר, התעטשויות, שיעולים ונזלת מפיצים את הנגיף. הדבקה יכולה להיות באמצעות מגע ישיר עם הפרשות הסוס החולה או דרך אדם שזוהם בהפרשות ומגיע למגע עם סוס בריא.
כל הסוסים שנדבקו נושאים את הנגיף במצב חבוי (לטנטי) למשך חייהם. במצב זה אין כל סימן חיצוני של מחלה והסוס עלול להפיץ את הנגיף במצבי עקה (סטרס).
בדרך כלל, הדבקה ראשונה מתרחשת בשנת החיים הראשונה של הסוס או עם תחילת משטר אימונים (מצב של סטרס).
תקופת הדגירה (הזמן העובר מרגע ההדבקה עד שרואים שהסוס חולה) היא 3-7 ימים. תקופה זו חשובה במיוחד מכיוון שהסוס עלול להדביק סוסים אחרים בטרם נראים הסימנים למחלה אצל הסוס הנשא!
סימני המחלה
נגיף ההרפס עלול לגרום לארבע מחלות:
- התקררות (הצורה הנפוצה ביותר).
- תמותה בקרב סייחים צעירים.
- הפלות (זה אמנם לא מסכן מאד את הסוסה, אך יש לכך משמעות כלכלית רבה). הפלה יכולה לקרות חודשים לאחר ההדבקה, לכן קשה לקבוע שהרפס הוא הגורם שלה.
- פגיעה עיצבית-מוטורית – הסוס נוטה ליפול (אטקסיה), בעיקר מאחור. מצב זה יכול להחמיר לשיתוק כללי ומוות.
הדבקה של מערכת הנשימה היא הצורה הנפוצה ביותר וקיים דמיון בין תסמיניה לבין תסמיני השפעת. הסימפטומים העיקריים הם:
- חום פתאומי גבוה – עד 41מעלות.
- הפרשה מימית מהאף המחמירה לנזלת סמיכה.
- לעיתים מופיע גם שיעול.
המחלה הנגיפית הראשונית עלולה להסתבך עם החלשות מערכת החיסון והדבקה נוספת בבקטריות.
אבחון
אבחון הנגיף מתבצע על פי שתי בדיקות דם, בתחילת המחלה ולאחר שבועיים-שלושה. בבדיקה זו נבדקת עליה ברמת הנוגדנים לנגיף המוכיחה הדבקה לפני זמן קצר.
מניעה
מניעת התפשטות המחלה מחייבת בידוד הפרטים החולים ובידוד החווה ומתן טיפול תומך. לעיתים יהיה צורך אף בטיפול באנטיביוטיקה למניעת הדבקה שניונית על ידי חיידקים.
קיים חיסון, אך הוא מקנה הגנה לזמן קצר ואינו נחשב יעיל כנגד מחלת הנשימה והמחלה הנוירולוגית (מוחית).
נהוג לחסן בחו"ל סוסות הרות בחודשים 5,7,9 להריון, כדי למנוע הפלה ולהגן על הסייח הנולד על ידי יצירת קולוסטרום (החלב הראשוני) עשיר בנוגדנים נגד הרפס.
ובאופן מעשי – כאשר הסוס מראה סימני מחלה ראשונים, כמו: דיכאון, חוסר עניין וחוסר תאבון, יש קודם כול לבדוק את טמפרטורת הגוף. אם היא מעל 39 מעלות, יש לבודד את הסוס, לנקות את התא שלו אחרי כל שאר התאים, לרחוץ ידיים ואת הכלים לאחר כל מגע בסוס זה.
רצוי לתת טיפול להורדת חום ולקרוא לווטרינר אם החום נמשך מעל 24 שעות.