 |
|
|
 |
אודות הגזע |
עמודים פרטים |
אקיטה אמריקאי
מאת אבי דקל
הסטוריה
הרקע של הגזע נעוץ הרחק בהיסטוריה היפנית. כמובן שלו ולאקיטה רקע משותף ומיוחד במינו. מבדקים ביוכימיים הוכיחו כי האקיטה הינו גזע ששורשיו בני אלפי שנים באי היפני. מצד שני, האי היפני המסוגר פתח שעריו לעולם הגדול בשנת 1854 מהלך שהביא בעקבותיו ובאופן דרמטי, לעירוב של דם גזע האקיטה המקומי עם מגוון טיפוסי מסטיפים שונים כגון מסטיף, בול טרייר, בולדוג, דני ענק וסיינט ברנרד. כתוצאה מכך החל להתייצב ביפן גזע חדש הוא כלב הטוסה. הגזעים המקומיים נשמרו אך מעט למטרות ציד, רעיה או למטרות שמירה. המדובר בששת הגזעים היפנים העתיקים המקוריים שהתפתחו במשך השנים ב- 3 גדלים שונים. הגדול הוא האקיטה, הבינוניים הם הקישו, הוקאיידו, שיקוקו וקאי. והקטן הוא השיבה. אהדתם של שליטי יפן, במיוחד מחבל אודייט, למלחמות כלבים הביאו לעירוב של האקיטה המקומי, או כלב אודייט כפי שנקרא אז, עם הטוסה החדש ועם מסטיפים מיובאים אחרים.
בשנת 1927 הוקמה ביפן האגודה לשימור כלב האקיטה שהציבה לעצמה מטרה לשמר את הגזע העתיק. בשנת 1931 שונה שמו של הגזע לאקיטה ומאמצים גידוליים ניכרים נעשו על מנת ל"זקק" מחדש את הגזע מהמקורות הזרים שהוכנסו בו. המאמצים התמקדו בשימור גודלו של הכלב, מופע האוזניים המשולשות והזקורות, הזנב המגולגל מעל לגב, היורג'יו האופייני ובעיקר ההבעה הטיפוסית והמשותפת לכל הגזעים היפניים. הבעה המשלבת את כלל המבנים השונים בראש. ההצלחה הגידולית הייתה חלקית ודווקא סיפורו המרגש של כלב נאמן, הצ'יקו שמו, שהחל משנת 1924, המשיך לחכות בתחנת הרכבת לאדונו שמת, הוא זה שהפך את הכלב והגזע לאגדה שנטמעה היטב בתרבות היפנית והביאה להעצמה גידולית אדירה לגזע. המלחמה במנצ'וריה ולאחריה מלחמת העולם השניה הפכו את הקערה על פיה. המאמץ הגידולי המכוון לא רק שהופסק אלא כלבים נטבחו כדי לייצר מעילים צבאיים מעורם. בתקופת המצור על יפן ומחסור במזון, הואשמו מאכילי כלבים בבגידה, עד כדי כך היה חמור מצבו של הגזע. החוק פתר רק כלבי רועה גרמני מאיסוף והרג ואת מגדליהם מבגידה, כיוון שאלו שימשו ככלבי עבודה לצרכים צבאיים. וכך החובבים המעטים של האקיטה ניסו להציל את הגזע מכליה, על ידי הכלאות עם רועה גרמני. מעט הכלבים ששרדו את המלחמה ניצודו לצורכי מזון, בעת המצוקה הכלכלית לאחריה. רק כלבים בודדים שרדו תקופה אפילה זו וגם הם מטיפוסים שונים. ניתן היה להבחין ב- 3 טיפוסים שונים המטגי שהיו הקרובים ביותר לגזע היפני העתיק, טיפוסי כלב רועים וטיפוס קרבות כלבים. הגידול המכוון חזר עד מהירה לעצמו ומאחר והגידול התחיל ממספר כלבים קטן הרי הם נמצאים כיום בבסיס כל תעודת יוחסין הן של הכלב היפני הגדול והן של האקיטה. מקורה של הפריחה הכלבנית הייתה החיילים האמריקאים ביפן שהתאהבו בגזע וביקשו לרכשו. בדרך זו הגיעו כלבי האקיטה הראשונים לארה"ב. היו אלו כלבים בעלי שילוב של מאפיינים יפניים עם מאפייני מסטיף וכלבי רועה גרמני, כל זאת כתוצאה מההיסטוריה הפתלתלה של הגזע וכמעט כולם מהקו הגידולי DEWA שהיה של הטיפוס הכבד והפופולרי בקרבות כלבים. קו דם זה נזנח במהירה ביפן עצמה כחלק מתהליך שימור ושיחזור הגזע המקורי. לעומת זאת בארה"ב הגזע רכש במהירה אהדה רבה שכולה מבוססת כאמור על קו גידולי שנזנח בארץ המקור. בשנת 1956 הוקם מועדון הגזע האמריקאי ובשנת 1972 הוא התקבל כחבר מלא ל- AKC.
תאור
הכלב היפני הגדול כשמו כן הוא, זהו כלב גדול המשדר עוצמה וקשיחות, איזון ומסה, כל זאת בשילוב אלגנטיות ואצילות.
באופיו: מאופק וחסר תוקפנות או ביישנות
גדול ומאוזן, עוצמה רבה, מסה, עצם. לא ריבועי. בית חזה עמוק עד למחצית הגובה. צוואר מסיבי. לא רטוב אבל לא יבש מדי.
ראש כבד, יפני עם נגיעה של רועה גרמני. קווים מקבילים. גולגולת שטוחה ורחבה. מבנה ראש משולש קטום. זרבובית עמוקה וקצרה מהגולגולת ביחס 2:3. אוזן זקורה ומוטית לתת קו אחד עם הצוואר. עין מלוכסנת ומאופרת.
זנב גובה, מגולגל 3/4, מלא או כפול. נח על הגב או לצידו.
פרווה ישרה, נוקשת עומדת אך לא מנופחת. פרווה תחתית רכה וצפופה יתכן בצבע השונה מהעילית.
גובה: 66-71 ס"מ לזכרים 61-66 ס"מ לנקבות.
תודה לאבי דקל על המידע
|
|
|
|
ארינט בע"מ ©