עובדה ידועה היא כי אנשים מפתחים קשרים רגשיים  עמוקים ביותר עם חיות המחמד שלהם.

ידוע לנו כי בעלי החיים הביתיים מהווים מקור לתחושת ביטחון ונחמה,  וממלאים אחר הצורך האנושי כל כך של טיפול באחר, וכך באמצעות הטיפוח של חיית המחמד בני אדם מפגינים דאגה, אכפתיות,  תשומת לב וכמובן אהבה.

 במונחים אבולוציוניים, מהשקפה דארווינית, אנו יוצאים מנקודת הנחה כי לכל יצור חי יש לכאורה שתי "מטרות" : לשרוד ולהתרבות. 

לפיכך , נשאלת השאלה, מהו היתרון האבולוציוני שבגידול ואחזקת חיות מחמד ביתיות?

במה הכלב או החתול שלנו עוזרים לנו בשרידות היום יומית , ובתחום הרבייה , הן של הפרט האנושי הבודד, תרתי משמע, והן של המין האנושי כולו? 

אחד ממורי לזואולוגיה באוניברסיטה, פרופ' אמוץ זהבי, פרסם בשנת 1975  בכתב העת ביולוגיה תיאורטית מאמר קצר בו תיאר  את "עיקרון ההכבדה", מנגנון שלדעתו יכול היה להסביר מגוון התנהגויות שקשורות לתקשורת בין פרטים בטבע. 

הרעיון שעמד מאחוריו הוא פשוט: אורגניזם שמעוניין להציג בפני אחרים את כישוריו , נוטל על עצמו מחיר מסוים, הכבדה, שמדגימה עד כמה הוא חזק, בריא או כשיר. 

העיקרון הזה, או בשמו היותר מודרני ,Costly Signaling Theory, הוא עקרון שעומד בבסיסה של כל תקשורת בין שני פרטים בטבע. הדוגמה הידועה ביותר לעיקרון זה הינה זנב הטווס, אשר ככל שהוא גדול וצבעוני יותר, הוא מהווה פרסומת לחוזקו הפיזי של בעליו ולאיכות הגנים שלו, כך שנקבות נמשכות אליו מחד, אולם גם טורפים פוטנציאליים נותנים בו את עינם, מאידך. 

לו הטווס יכול היה לדבר, סביר להניח כי היה מסביר את פשרו של הזנב המפואר הנגרר אחריו ומכביד על תנועותיו כך: על אף התכונה המכבידה עליי, עצם העובדה שאני שורד, מוכיחה כי אני כשיר יותר לעמוד מול איתני הטבע ומצוקות חיי היומיום, ולפיכך אני פרט ראוי יותר לרבייה. 

ללא ספק, החזקת חיות מחמד ביתיות מטיל על האדם המודרני עול לא פשוט ,מכביד ממש.

זהו "זנב" ארוך ומסורבל במיוחד. יש לרכוש את החיה, להאכיל אותה, לטפל בה, לקחתה לווטרינר, לנקות את הפרשותיה, ולהקדיש חלק נכבד מהתקציב המשפחתי בכדי לדאוג לרווחת בעל החיים. 

אם כך, מה היתרון האבולוציוני הגורם לנו להכביד על עצמנו באהבה עד כדי כך שיהיה כדאי לנו לחיות יחד עם חיית מחמד ביתית? 

מנקודת מבט אבולוציונית יש לנו כאן בעיה ממשית, כי הדאגה למין אחר , מורידה משמעותית את הסיכויים הסטטיסטיים לשרידותו של מין כלשהו . 

התיאוריה הדארווינית מאמינה כי המין האנושי עונה על קריטריונים אבולוציוניים ממש כמו כל מין אחר של בעל חיים בטבע.

אולם , בכל זאת, האדם הינו יצור יוצא דופן בטבע, בין השאר בגלל העובדה שהוא  שכלל תהליך הנקרא "ביות" (DOMESTICATION) לפיו מינים שונים של בעלי חיים נלקחים מן הטבע , וגדלים במחיצת האדם, ולתועלתו.  

נדירות הן הדוגמאות של מיני בעלי חיים ה"מבייתים" מינים אחרים של אורגניזמים. נמלים מסוימות מגדלות מין אחר של בעלי חיים, כנימות, לצורך הפקת "טל –דבש".

למשל נמלה בשם לבובית שחורה Cremstogaster unermis  מעבירה כנימות  ששמן איצרית Lcerya, לגידול בחדרים מיוחדים בתל הנמלים , ומספקות להן עלים וענפים כמצע גידול, ו"חולבות" מהן את טל הדבש כמקור חיוני לסוכרים.

גם הנמלה הבנאית  Tapinoma , נוהגת לגדל ולטפל בכנימה הקמחית Planococcus Citri למטרה זו ממש. הנמלה משקיעה משאבים רבים להגן ולגדל את הכנימות, אולם באה על שכרה האבולוציוני בקבלת מקור אנרגיה סוכרי חשוב. 

רבים הסבורים, מנקודת מבט  דרוויניסטית, כי ביות הכלב הוא שהפך אותנו לבני אדם מודרניים, בלעדיו היינו לא יותר משימפנזים זקופים עד עצם היום הזה.  

במסגרת תהליך הביות עוברים מיני בעלי חיים אלה שינויים מורפולוגיים והתנהגותיים, אשר בסופו של דבר הופכים אותם לבעלי חיים נוחים  יותר לגידול ואחזקה.

ביות בעלי החיים (וגם צמחים) קידם רבות את החקלאות, אפשר השגת מזון מובחר ולאורך זמן, מה שגרם בסופו של דבר להגברת השרידות של המין האנושי ולהבאתו לאן שהוא כיום.  

מדע האקולוגיה מכיר ביחסי גומלין בין מיני בעלי חיים שונים באותה סביבת מגורים, זה נקרא "מוטואליזם" , ובמקרה של בני האדם, מדובר במינים שונים המסתופפים באותה סביבה או נישה אקולוגית. 

בביתי שלי למשל גרים בכפיפה אחת בני משפחתי יחד עם כלבים, חתולים, תוכים, דגים ומיני בעלי חיים מזדמנים שונים כגון זוחלים ומכרסמים , כמובן עקב אופי עיסוקיי כרופא וטרינר ומורה. 

אנו ממש לא יוצאי דופן, משפחות רבות בארץ ובעולם מגדלות חיות מחמד ביתיות, מכמות "צנועה" של בעל חיים אחד , ועד למשפחות או יחידים המגדלים עשרות רבות של בעלי חיים בביתם. 

ניתן להניח כי יחסים כאלה בין מיני בעלי חיים שונים כגון האדם וחיות המחמד שלו מועילים לשניים או יותר מהמינים המשתתפים במערכת חיים שכזו. 

קיימים מקרים רבים של הדדיות בעולם החי, חלקם הכרחיים להישרדותו של אחד או יותר מהמינים המשתתפים (הדדיות אובליגטורית) כך שהוא לא יוכל לשרוד כלל ללא המין האחר, וחלקם אינם הכרחיים (הדדיות פקולטטיבית) ואז ההדדיות רק מעלה את כשירותו בבתי הגידול בה הוא יוכל לקיימה. 

נשאלת השאלה המסקרנת , האם החיים במחיצת חיות המחמד הביתיות הינם אובליגטוריים, כלומר חיוניים להישרדותו של המין האנושי, או שהם פקולטטיביים, ולמעשה ניתן לקיים חיים מלאים ועשירים של האדם המודרני ללא חיות מחמד כלל... 

נוכחנו לדעת כבר כי הבעלות על חיית מחמד מהווה בעיה לא קלה, המכבידה על חיינו היומיומיים. לפיכך ניתן להציע הסבר דארוויני  אלטרנטיבי לעובדה זו, ולפיו חיות המחמד מפתחות בנו מניפולציות רגשיות ותגובות התנהגותיות, המאמנות אותנו לקראת היחסים בינינו לבין בני אדם אחרים.

כלומר, אחזקת וגידול חיית מחמד ביתית מעלה את הכשירות של היחסים בין אנשים שונים. מעל לכל, כנראה, היחסים שבין הורים לילדיהם.

ניתן להסיק, באופן פשטני למדי, כי גידול חיית מחמד ביתית מהווה מעין "אימון" לקראת גידול ילדים, על אף ההבדלים הניכרים ביניהם, כמובן.

ראוי להדגיש את המנגנון המופלא המאפשר לנו לפתח את התא במשפחתי האנושי באמצעות חיית המחמד. 

אולם, קורה לפעמים שהבעלים האנושי של הכלב המשפחתי שואב סיפוק והנאה כה גדולים מחיית המחמד שלו, עד כדי כך שהוא מזניח או מתעלם במכוון מאינטראקציה עם אנשים אחרים.

יותר קל לאנשים מסוימים לתקשר עם חיית המחמד שלהם מאשר עם אנשים בני מינם.  בעלי החיים מספקים לנו אהבה ללא תנאי, מקבלים אותנו כפי שאנחנו, על מגרעותינו הקיימות או המדומות , וכך יש כאלה המעדיפים את החברה הכלבית ו/או החתולית על פני זו האנושית, הנראית לעיתים מסובכת ותובענית יותר.

יחסי חום אהבה וקרבה אשר לעיתים כל כך קשה לנו כפרטים לקבל אותם מעמיתינו בני האדם, ניתן לקבלם כמעט ללא מאמץ נראה לעין מחברינו בעלי החיים. 

למעשה, גידול ואחזקת חיות מחמד אמורים להפוך אותנו להיות יותר כשירים ביחסינו עם אנשים אחרים, כך אנו ממלאים אחר הצו האבולוציוני הקדום של שרידות ורבייה.

בעזרת יחסים בין מיניים, אנו מקדמים יחסים תוך מיניים.

כמו כל מיני בעלי החיים, גם האדם למד במהלך האבולוציה להנציח , להרבות ולפזר את עצמו בכל נישה אקולוגית על פני כדור הארץ. 

ניתן בהחלט לומר כי האדם ביית את כדור הארץ כולו לצורך אספקה שוטפת של מזון, הימנעות מטורפים ומזיקים, ובכדי לקדם את הכלכלה והמסחר. 

הרווחנו יתרון אבולוציוני שרידותי תוך כדי ביות הכלב ולאחריו מיני בעלי חיים שונים, ועקב הצלחה זו, למדנו לביית את הסביבה , הטבע וכדור הארץ כולו לתועלתנו. 

בסיכומו של דבר , הביות היטיב עימנו בני האדם. 

אולם ללא ספק נעשו טעויות לאורך הדרך, אשר גרמו לבעיות קשות שלא נצפו מראש, כגון ההתחממות הגלובאלית והתמעטות מדאיגה של טבע פראי בעולם. 

אני טוען כי כפי שישנן בעיות אקולוגיות במאקרו, כך גם ניתן לראות בעיות במיקרו, ביחסים שבין אנשים לחיות המחמד שלהם.  

לדוגמה, ההתרבות הבלתי מבוקרת של כלבים וחתולים המתגוררים בסמוך למשכנות האדם, ואשר גורמת לבעיות אתיות, אקולוגיות ובריאותיות קשות. 

את מרבית גזעי הכלבים עיצבנו ממש בדמותנו, או בקרבה אליה. די להעיף מבט בכלב הפקינז בכדי לראות עד כמה פרצופו הוא יותר הומינידי (דמוי אדם) מאשר קנידי (דמוי כלב). 

את הכלבים בייתנו לפני מאות אלפי שנים, אילפנו אותם, סירסנו אותם, עיוותנו את דמותם הזאבית, כך שכיום אנו מגדלים בביתנו בעלי חיים דמויי אדם לכל דבר.

אני סבור כי האדם פיתח באופן יזום גזעי כלבים כגון הפקינז, הפאג, השי-צו והטוי-טרייר כתחליף לתינוקות הומאניים, ושימר בהם את תופעת הניאוטניה , לא רק של המין הכלבי, אלא גם של המין האנושי.    

לסיכום – ביות חיות המחמד הביא לקפיצה נחשונית באבולוציה האנושית.

בעזרת הזאב המבוית האדם הצליח במשך מאות אלפי שנים לצוד יותר מזון, לרעות בקר וכבשים, וכללית לפתח כלכלה טובה יותר. דבר זה אפשר למין האנושי ללדת יותר ילדים אשר סיכוייהם להגיע לבגרות גדלו בצורה משמעותית.  

לפיכך, חיוני היה למין האנושי לביית מיני בעלי חיים שונים , בראשם הכלב, בכדי לענות על הצורך הקדום של שרידות ורבייה. 

אולם גם האדם המודרני זקוק לחיות מחמד סביבו. אמנם אין אנו יוצאים יותר לצייד בעזרת כלבים, ואנו לא צריכים לרעות עדרי כבשים, אולם הגידול והאחזקה של חיות מחמד מאפשרת לנו לתקשר יותר טוב בינינו לבין עצמנו, מאפשרת לנו להתכונן לתא המשפחתי, ולעת זקנתנו מאפשרת לנו בן לוויה קבוע ונאמן. 

בעזרת בעלי החיים הביתיים ואחרים ,  אנשים מגיעים  להתקדמות  ולהתפתחות בכל תחומי החיים מילדות דרך הבגרות והזקנה, ולעיתים גם לשיקום.  

על בסיס דוגמאות ספורות אלה פותח כל התחום של סיוע וטיפול בבני אדם בעזרת בעלי חיים.אם למשל, אדם שעבר תאונת דרכים קשה, משתקם בעזרת בעלי חיים, ומצליח לחזור למעגל החיים, להקים משפחה ולתפקד היטב, זוהי ללא ספק הצלחה אבולוציונית. 

אנו גם מסיקים ממחקרים שונים כי אנשים וקבוצות אשר מחזיקים חיית מחמד, תוחלת החיים שלהם ואיכותם עולה לאין ערוך, סטטיסטית, מאשר של אנשים אשר לא מגדלים חיית מחמד.  

מכאן שאם בעזרת בעלי החיים אנו חיים יותר שנים, איכות חיינו משתפרת, אנו פחות חשופים למחלות ונוטים להחלים מהר יותר , ברור שיש יתרון אבולוציוני מובהק לגדל ולהחזיק חיית מחמד אהובה.     

לאחרונה כידוע נכנסתי לפוליטיקה ברמת גן כיו"ר מפלגת הירוקים בעיר. יחד עימי נמצאת ברשימה חני נחמיאס, אשר הצליחה בכישרון רב לתת לנו רוח גבית בזמן הבחירות. היא חובבת חתולים מושבעת, ונכנסה לחיים הפוליטיים במיוחד בכדי לעזור להולכים על ארבע בעירנו. מזה שנים רבות שחני תורמת כמיטב יכולתה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, כך שיש לה פינה חמה בלב הן לאנשים והן לבעלי חיים.