עברו מעל מ-60 שנה מאז שנשים רכבו על סוסים באדמה החולית שלנו בשרון. יתכן ובזמן המנדט הבריטי, מספר נשים אנגליות של קצינים אנגלים ובנותיהן, הביאו עמן את אוכפי הצד שלהם לארץ (פלשתינה), כדי שיוכלו להמשיך ולרכב באלגנטיות גם בליבו של המזרח התיכון. כשהן עוטות את תלבושת הכותנה "הטרופית" הנוקשה (אשר היה בשימוש גם בהודו, ולמרות הטמפרטורות מרקיעות השחקים כלל מספר שכבות, עניבה וכפפות), חייכו הנשים בנחישות תחת כיסוי השמש והרעלה שלהן כשהן מתקדמות לאורך השבילים הלוהטים, מברכות בנימוס את האנשים שהן פוגשות בדרכים ומהוות קישוט לנוף הכפרי עם סוסיהם המבריקים והציוד המצוחצח שלהן.
אולם כאשר הבריטים עזבו, הלך עמן גם סגנון חינני אולם יקר זה של רכיבה. לחלוצים לא היו מותרת של זמן ללבוש המותאם באופן אישי, התמחות ברכיבה באוכף צד ושיעורי אוכף צד, כמו גם אוכפי הצד עצמם – פריט יקר המיובא מחו"ל. כאשר הרכיבה הופכת לפעילות פרקטית ולצרכי פרנסה בלבד, אין מקום להתלבש באופן ייחודי רק על מנת לצאת לרכיבה.
"ילדים זקוקים לאוכף במידת ילדים. זה נשמע טריוויאלי, אולם רק בישראל מקפידים על כך"
עולם הסוסים הולך ונעלם, והנוף הכפרי מפנה את מקומו לכבישים המהירים . היה זה אך הולם שרגע קט לפני שהבולדוזר המפלצתי יחרוש את פרחי הבר ויישר את הפרדסים והבוסתנים, שני נשים – אחת מאנגליה והשנייה מהולנד, יאכפו את סוסיהן באוכף הצד ויצאו לרכיבה סנטימנטלית בחורשות, החולות, מטעי הזיתים והפרדסים כאשר פעם נוספת ואחרונה מוצגת האלגנטיות של תקופה רגועה ורבת חן.
"בישראל קיים בלבול רב וחוסר הבנה בכל מה שכרוך ברכיבת ילדים על סוסים"
לידיה ריבלין, העוסקת מזה מספר שנים ברכיבה באוכף צד באנגליה, הופתעה לגלות שבחוות רעננה ממתינים עבורה סוס ואוכף בדיוק במידות המתאימות לה. "זה לא היה יכול להתבצע טוב יותר אפילו באנגליה עצמה" אומרת לידיה. "נדיר למצוא סוס כה מאומן ורגוע והתאמה כה מושלמת של אוכף הצד. בהחלט אשוב בשנית לרכב כאן בביקורי הבא בישראל".
גבריאלה הירשפרונג, הבעלים והמנהלת של מועדון רכיבה רעננה אשר עלתה לארץ מהולנד, מאמינה שרכיבה היא לא רק פעילות מצוינת המתאימה לכל גיל, אלא גם מהווה תרפיה נפשית.
מועדון רכיבה רעננה עוסק בהכשרת תלמידים לרכיבה בסגנון אנגלי (דרסאג' וקפיצות), אולם אהבתה של גבריאלה נתונה לאוכפי צד אותם היא מוצאת כאלגנטיים ביותר וכבטוחים לרכיבה. במסגרת זו מתבצעת גם הפקה של אלבום תמונות לכלות ובנות מצווה כאשר הן רכובות באוכף צד. לדברי גבריאלה: "אילו הם רגעי מלכות המציגים בתמונות מדהימות מה שלא ניתן לצלם בכל מקום אחר".
עוד מוסיפה גבריאלה: "אמנם אוכף הצד מהווה פעילות שולית בחווה, אך אנו מאוד מקצועיים בכל הגישה ללימוד הרכיבה ונוקטים בשיטות המקובלות באירופה. סוסים גדולים אינם מתאימים לילדים קטנים ולכן אנו בוחרים באופן קפדני מבחר רחב של סוסים בגדלים שונים המתאימים לגילאים ושלבים שונים בהתפתחות הילד. באופן זה הילד יכול ללמוד רכיבה מדויקת כאשר הרגליים ממוקמות באופן נכון ולא פחות חשוב מכך – תוך שמירה על הבטיחות".
לפי גבריאלה, בישראל קיים בלבול רב וחוסר הבנה בכל מה שכרוך ברכיבת ילדים על סוסים. "אולי זה נראה מרשים להושיב את הילד גבוה על גבו של הסוס, אולם מידותיו של הסוס אינן פרופורציוניות לאילו של הילד, כמו גם האוכף שצריך להתאים לגבו הענק של הסוס. גם הסוס הרגוע והצייתן ביותר עלול להיבהל. במקרה זה, כאשר הילד לא מסוגל "לחבק" היטב ברגליו את גופו של הסוס, וכאשר הוא אינו יושב בצורה מיטבית באוכף, ההסתברות להתרחשות של תאונה עולה באופן משמעותי. ילדים זקוקים לאוכף במידת ילדים. זה נשמע טריוויאלי, אולם בישראל רק מועדוני רכיבה ספורים מקפידים על כך ומחזיקים סוסי פוני".
באופן מפתיע גבריאלה מציינת שהיא רואה בכך הקבלה לאוכף הצד. כשם שהאירופאים המצוידים באלפי שנות ניסיון וידע בתחום הסוסים, טרחו להתאים ציוד וסוים לכל צורך ומטרה, כך יש לנהוג היום גם בלימוד ילדים. אוכף הצד נועד לשמור על הצניעות של האישה, וגודלו של הסוס על בטיחותו של הילד. הצניעות התמוססה מעט בחלוף השנים אולם המודעות לבטיחות רק גברה.
וגבי ממשיכה: "לעיתים אני משתמשת בדוגמא של רכישת זוג אופניים לילדך. האם אתה בוחר את הזוג הגדול ביותר או את זה שמתאים לילד שלך? ברור שאינך יכול לרכב באופניים כאשר אתה מתקשה להגיע לדוושות. רכיבה על סוס מורכבת לאין שיעור מזו של רכיבת אופניים. אפילו העלייה על הסוס לא תתאפשר ללא סיוע, כאשר מידתו גדולה מדי. הרכיבה על סוס גדול ועל פוני מתבצעת בדיוק באותה הטכניקה. אם אתה יכול לרכב על פוני תוכל בעתיד, כשתגדל לרכב על סוס גדול".
מאת: גבי, מועדון רכיבה רעננה