אחת הלקוחות שלי, בחורה עם לברדור צעיר, נהגה להתלונן בפניי רבות על כוונות שייחסה לכלב שלה. היה זה כלב אנרגטי וחברותי מאוד שהיה בורח לעיתים קרובות וחוזר רק שעות אחר כך. כמובן שזו הייתה בעיה רצינית וגם רבת סיכון בעיר סואנת, אך האתגר האמיתי בעבודה איתו היה שהבחורה הייתה משוכנעת שהכלב בורח לה מכיוון שהוא לא אוהב אותה. מהזווית שלי יכולתי לראות שהכלב הזה אהב מאוד את הבחורה שגידלה אותו (זה לא היה אחד מהמקרים בהם כלב מפחד או נרתע מבעליו), אך בגלל אורח החיים העסוק שניהלה, היה לה מעט מאוד זמן להוציא אותו ולשחק איתו וכשהיה מגיע הערב והטיול שלהם הוא רצה רק לרוץ. ומכיוון שהיא הייתה רצה אחריו תמיד הוא לא דאג לאבד אותה, הכלב הזה למד שהוא יכול לרוץ לאן שהוא רוצה והבעלים שלו תרוץ אחריו. העובדה שהיא רצה תוך צעקות "בוא הנה"- לא הייתה רלוונטית עבורו, הכלב הזה הכיר את הצליל "בוא הנה" כקריאת איום ריקה וחסרת משמעות חוויתית ולמד להתעלם ממנה.

אחד העקרונות הבסיסיים החשובים בעולם האילוף והחינוך הוא ההבנה שלמילים אין שום משמעות בעיניי כלבים אלא אם כן הצמדנו להם כזו. לעיתים קרובות, אני רואה כלבים שמזהים את הפקודה "בוא" כהפך הגמור שלה. אתאר סיטואציה שכיחה – בעלים קורא לכלב לבוא אליו. תחילה בקול נעים ומזמין וכאשר הכלב לא בא, הקול הופך יותר ויותר מאיים, מתחיל גם מרדף. נוצר מצב שבו הכלב נרדף על ידי אדם כועס בנקודה הזו רוב הבעלים כשתפסו את הכלב יצעקו עליו ינזפו בו או יכו אותו. ראיתי אנשים נוזפים בכלבים שלהם בצורות מדאיגות וגם משעשעות מאוד, אחת הנזיפות החביבות עליי היא "מה זה?" כשהיא נאמרת בטון מאיים ומתסיס, בדומה לטון של כלבן ששולח את כלבו לתקיפה.
צפיתי מהצד פעמים רבות באנשים מושיבים את כלבם לאחר שעשה דבר מה שלא לרוחם, מביטים בו בחומרה ונוזפים בו- מה זה?. כמובן שהכלב לעולם לא יענה על השאלה הזאת. שדרוג נוסף ששמעתי בסצנת הענישה הזו הוא "איך אתה עושה לי את זה?!" ואפילו- "איך אתה עושה לי את זה דווקא היום?!"
נזיפות הן נכונות כדרך הצבת גבולות וכדרך לבטא מה אסור ולא מקובל. אך הבעיה בהרצאות המוסר האלו (מה זה; מה עשית ודומיהם) שהן ממושכות מכפי הצורך ולרוב נאמרות אחרי שהכלב כבר חדל מהמעשה האסור. בהמשך הכלב הזה לומד לזהות את המילה "בוא" כמילה שאומרת –"עכשיו כדאי מאוד לברוח, כי ברגע שיתפסו אותי יהיה לי מאוד לא נעים". בשביל שהכלב יבוא כשקוראים לו צריך לקרות בדיוק ההפך, צריך להיות לו לא נעים כשהוא רחוק ונעים מאוד כשהוא מגיע. מה שחשוב להדגיש הוא שהכלב הזה לא בורח מחוסר אהבה, הוא בורח כי זה מה שהוא למד שהכי כדאי לו לעשות.

מקור נוסף לבלבול הוא שאנשים נוטים להתנהג עם הכלבים שלהם כמו שהם נוהגים בחבריהם האנושיים.
אנחנו האנשים שואפים ליחסים שיש בהם שוויון ואנחנו מצפים שאם מישהו אוהב אותנו הוא גם ייתן לנו כבוד. שני הרעיונות האלה מתפרשים בעולם הכלבי בצורה שונה.
לא משנה כמה חמודים הם ובאיזה גודל וצורה הם באים, כלבים כצאצאיהם של הזאבים הם חיית להקה בעלת יצר מעמד, שמשמעותו בפועל היא חתירה למעמד ברור וגבוה בתוך להקה. חשוב להדגיש את סדר הדברים- מעמד ברור ורק אז גבוה. כל כלב היה מרגיש נינוח יותר בתוך מעמד נחות וברור מאשר במעמד משתנה ולא יציב. אתן דוגמא נוספת שיש רבות ודומות לה בוריאציות שונות. לבחורה שהכרתי היה כלב בוגר מעורב וגדול שאספה מהרחוב כשהיה גור, הבחורה הזו ישנה עם הכלב במיטה, האכילה אותו ליד שולחן האוכל ובצמוד לזמני הארוחה שלה, נתנה לו לשבת עלייה גם כשלא רצתה כי היא חשבה שאין ברירה אחרת ועשתה באופן עקבי כל מה שהוא דורש ממנה לעשות- כשהייתה לוקחת אותו איתה למשל באיזשהו שלב הוא היה מתחיל לנבוח עלייה עד שהייתה מחזירה אותו הביתה. באחת ההזדמנויות המשעשעות יותר ראיתי אותה יושבת ליד שולחן בגן ציבורי כאשר היא ישבה על הספסל והכלב שלה עמד על השולחן- מסתיר את הבחור איתו ניסתה לדבר. הבחורה הזו התלוננה שהכלב לא מקשיב לה, שהוא מלא חרדות, לא מוכן לצאת מהבית עם אף אחד אחר ועושה רק מה שהוא רוצה. למעשה אפשר לומר שכל הטענות שלה היו מוצדקות.
סיטואציה כזו של כלב שעומד על שולחן נעה בטווח שבין מצחיקה מאוד למעצבנת מאוד, אך מנקודת המבט הכלבית מה שקורה הוא מאוד פשוט. הכלב הזה חי בחוויה שהוא המנהיג בלהקה שלו והוא לא היה דומיננטי מספיק כדי לאחוז בתפקיד זה בצורה יציבה. הוא הגיע למסקנה שהוא המנהיג מכיוון שהוא ישן במקום הכי טוב בבית, אכל את האוכל הטוב, הפעיל את הבחורה הזו לעשות כרצונו, הלך לאן שרצה ומתי שרצה ובאופן סימבולי ומעשי דאג תמיד לעמוד מעלייה. לא פלא שהוא לא נעתר לפקודותיה, אין שום סיבה להיעתר לפקודותיו של פרט נחות יותר בלהקה. זהו כמובן מקרה קיצוני מאוד, במקרים מסוימים חלק מהתנהגויות אלו יכולות להתקיים ולא ליצור נזק גדול כל כך ליחסי הכוחות, אך חשוב להבין שבעולם הכלבי אין כזה דבר שיווין, ושכלבי הבית שלנו מיומנים מאוד בלהסיק מסקנות ולהבין מי אומר למי מה לעשות.

לעולם האילוף יש תשובות וטריקים כיצד לגרום לכלב לבצע פקודות כמתבקש, אך הצעד הראשון הוא להבין איך כלב חושב ואולי יותר איך כלב לא חושב. מכיוון שכלבים הם חלק גדול מחיינו כיום קל מאוד לשכוח שהם חיה שונה, בעלת צרכים, התנהגויות ושפת גוף שונה. כלבים לא חושבים כמונו, העולם החושי שלהם שונה, דברים שונים מניעים אותם והם עושים מאמץ אדיר בתוך כל הבלבול כדי להבין מה אנחנו בעצם רוצים מהם, פעמים רבות אנחנו משדרים מסרים סותרים בו זמנית. אני מציעה שנלך צעד אחד אחורה ונקדיש מאמץ להבין את הכלב- מה מניע אותו, מה הוא צריך ומה הוא מנסה להגיד לנו.